המסתנן מאריתריאה לאילת לא יוכר כפליט

בית הדין לעררים דחה את בקשתו של מסתנן ארתראי מאילת להאריך את שהותו בישראל מכוח אמנת הפליטים הקובעת כי רדיפה בארץ המוצא מקימה זכות לתושבות ארעית במדינת המפלט, זאת לאחר שקבע כי אין בעריקה או בהשתמטות מהצבא האריתראי, בפני עצמם, בכדי לבסס עילת מקלט וכי נדרש להוכיח "דבר מה נוסף", המעיד על רדיפה ספציפית, או סכנה מוחשית נוספת העומדת בפני מבקש המקלט. העתירה הוגשה כנגד משרד הפנים ורשות ההגירה 
המערער, יליד 1988, הסתנן לישראל באוגוסט 2010, ובסמוך לכך ניתנה לו אשרה. בשנים האחרונות עבד המסתנן במחלקת משק בית במלון באילת, אף שלא הגיש בקשה לקבלת רישיון ישיבה בישראל, או בקשה למקבלת מקלט מדיני. לאחר שנכלא במתקן חולות, הגיש בנובמבר 2017 בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. 

פסק דין מנומק הנסמך על מקורות רבים

בפסק דין ארוך ומפורט הנפרש על פני 103 עמודים ונסמך על  103 מקורות, סוקר דיין בית הדין לעררים, חנייה גוגנהיים, את הדין הבינלאומי הנוגע לאמנת הפליטים, על רקע ההליכים שקיימו הרשויות בישראל, דרך השינוי במדיניות הממשלה בכל הנוגע לטיפול בפליטים ומסתננים לאורך השנים, וכלה בבחינת עילות הרדיפה בכלל והמצב המדיני והצבאי באריתריאה בפרט. כך קבע כי גיוס לשירות לאומי באריתריאה, אף אם הוא נעשה בכפיה, אינו נופל לגדר העילות הנמנות באמנת הפליטים וזאת מאחר והוא מוטל על כל האזרחים באריתריאה ללא הבדל דת גזע ומין. נקבע כי גיוס כזה אינו נופל לגדר "עבדות" ואינו מוגדר כ"רדיפה". כן נקבע כי אף שישנה מדיניות ענישה שכוללת מאסרים ממושכים ואף עינויים, למי שעזב את אריתריאה ומבקש לחזור אליה, הרי שמדיניות זו הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות וכי מבוצעת באופן ארביטררי בהחלטות של מפקד מקומי ולא באופן שיטתי. שני הליכים שכן מתקיימים באופן כמעט מוסדר הם דרישה לתשלום מס גולה מהשבים לאריתריאה וכתיבת מכתב חרטה. בנוסף לאלה, מצופה מהשב "מינימום של נאמנות", דהיינו היעדר פעילות אופוזיציונרית בחו"ל. "מניתוח מקורות המידע ומלוא הטענות עולה, כי מי ששב לאריתריאה לאחר ששהה מחוצה לה לאורך שלוש שנים לפחות, שילם את מס הגולה וחתם על מכתב החרטה אינו צפוי לרדיפה, גם אם הוא יצא מאריתריאה שלא כדין, ערק או השתמט משירות לאומי, כל עוד לא מתקיים בעניינו דבר מה נוסף. מי ששב באופן האמור לא צפוי להיות מגויס לשירות לאומי (אזרחי או צבאי), לכל הפחות עד שיפוג מעמד הגולה שלו.", נפסק.

נדרש "דבר מה נוסף"

לגופן של טענות העותר, קיבל השופט את עמדת המדינה לפיה אין לחשוף את אמות המידה המלאות של קבלת תבחינים להכרה במעמד של פליט בישראל. המדינה טענה כי פרסום תבחינים אלו ברבים עלול להביא להתאמת בקשות מקלט עתידיות לתבחינים הכלולים בה, "באופן שיעלה לכדי ניצול לרעה של מידע זה."  עוד הוסיף השופט: "למשיבה עדיין עומדת חזקת התקינות המנהלית לפיה בקשה הכוללת גרסה הנחזית כאמינה ומקיימת את התנאים המנויים בו תיענה בחיוב בידי המשיבה ללא כל פגיעה במבקש המקלט". 
לגופו של העותר נקבע כי: "מלבד קורותיו הנוגעות לחשש מהשתמטות וליציאה שלא כדין, העורר לא הציג דבר מה נוסף או ממד אידאולוגי מתמשך (המצדיק קבלת מעמד של פליט - ר.נ)".
בסיום פסק דינו התייחס הדיין גם לטענה שעלתה על מספרן המועט של בקשות מקלט מאריתריאה שמתקבלות בישראל. על פי הטענה, משליך נתון זה על סבירות הליך בחינתן של בקשות מקלט אלה. 
על כך השיב הדיין כי חלה ירידה באחוז הכרתם של אזרחי אריתריאה כפליטים גם במדינות אחרות, כמו גרמניה. "אכן, בישראל אחוזי ההכרה בפליטים מאריתריאה היו נמוכים בהרבה (אין בפני בית הדין את הנתונים העדכניים לעת כתבית פסק הדין בדבר אחוז ההכרה של בקשות מקלט של אזרחים אריתריאים. אין כאן המקום לבחון את נסיבות הפער באחוזי ההכרה  כאשר נדרש לבחון גורמים רבים, כגון: הבדלים במדיניות, במצב החוקי, בפרופיל מבקשי המקלט שהגיעו למדינה ועוד. מאידך גיסא, אחוז אזרחי אריתריאה הזוכים להגנה גבוהים בהרבה בישראל - בה נהוגה מדיניות אי-החזרה זמנית - מאשר בגרמניה - 66.5%  בשנת 2018". 

ביה"ד מאשר את חוו"ד המדינה

לסיכום קבע ביה"ד כי חוות הדעת שהוכנה על ידי היועמ"ש לממשלה וכן אופן קבלתה נעשו כדין ואף אישר את תוכן מסקנותיה שנעשו על פי דין הפליטים בישראל. "המסמך מציג שני עקרונות, אשר קיומו של אחד מהם יחד עם עריקה או השתמטות יכול לבסס עילת מקלט. בנוסף, מוצגים
אינדיקציות ונסיבות אשר יש גם בהן כדי להשפיע על בחינת הבקשה - הן לקולא והן לחומרא. ממצאים אלה מבוססים על מידע אודות מדינת המקור אמין ועדכני, ומהווים כלי ראוי אשר יכול להיות לעזר בבחינת בקשות מקלט מאריתריאה. אין בכל אלה כדי לאיין את הצורך בבחינה פרטנית של כל בקשה."
עוד ציין הדיין: "על המדינה ליתן את הדעת לפתרונות ראויים לאוכלוסייה השוהה בה זמן רב, תוך שהמדינה מכירה בהיעדר אפשרות חזרתה למדינת מוצאה לעת עתה, אך סוגיה זו אינה מעניינו של ערר זה ובית הדין אף מחוסר סמכות לדון בה".
כאמור נדחה ערר העורר, אך בנסיבות הדיון ומורכבותו לא נקבעו הוצאות למי מהצדדים.
 ערר (י-ם) 3689-20

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת