נדמה שסיפורה של המרינה באילת היא סאגה בלתי נגמרת, אחרי הכל, אחת לכמה שנים עולות שוב צרור טענות מצד מי שכלי השייט שלהם עוגנות במרינה, ובעיקר טענות קשות מצד מי שממתינים ברשימה של מעל 100 כלי שייט שאין להם עדיין מקום עגינה במרינה והם נאלצים למצוא לעצמם פתרונות עגינה יבשתיים באזור.
פינוי גרוטאות מהמרינה אורך זמן רב
מה שהעלה לאחרונה שוב לסדר היום את מצבה של המרינה באילת היא העובדה העצובה שבמרוצה החודשים האחרונים טבעו במרינה לא פחות משלושה כלי שייט שהיו ללא כושר שייט ואגב כך, גם היו ללא ביטוח, או במילים אחרות- כלי שייט שלא ממש היו אמורים להישאר במיימי המפרץ, בהתאם לחוזה העגינה שנחתם מול כל אחד ואחד מבעלי הסירות. על פי החוזה מובהר כי במידה ובעל כלי השייט אינו מציג ביטוח כנדרש, הסכם העגינה בטל ומבוטל, על אחת כמה וכמה כשתור בעלי כלי השייט שיש להם כושר שייט, אבל אין להם מקום עגינה במרינה, רק הולך ומתארך ועומד כיום על מעל 100 תושבי אילת שנאלצים למצוא לסירתם סידור עגינה יבשתית בשל מצוקת העגינה במרינה של אילת. ועדיין לא דיברנו על הזיהום הימי המקומי שנגרם בעקבות טביעת הסירות המדוברות במפרץ. כושר שייט אולי לא היה להן, אבל משום מה לפחות אחת מהסירות שטבעו הכילה כמות דלק לא מבוטלת במכלים. בחודש יולי טבעה ספינה ללא כושר שייט שגררה אחריה והטביעה גם סירה נוספת שהייתה קשורה בסמוך אליה. לפני חודש, טבעה יאכטה נוספת במרינה, גם היא ללא כושר שייט, וגרמה אגב שקיעתה לדליפת סולר למפרץ. המקרה שדווח במהרה, כנדרש, ליחידה הארצית להגנת הסביבה, טופל במהירות עם פרישתם במקום של סופגים וחוסמים שהצליחו לספוג את מרבית הדלק. ולמרות ההצלחה בעצירת התפשטות כתם הדלק הובהר מהמשרד לאיכות הסביבה כי לטביעה כזו יש השלכות סביבתיות חמורות רבות וכי המשרד יבחן את הנושא ואת דרכי הפעולה. "אם תעשי סיבוב במרינה, תראי שהמקום נראה יותר כמו חנייה של גרוטאות מאשר מרינה ימית ראויה", אומרים השבוע בכעס בעלי כלי שייט במרינה שלא מבינים איך הנהלת המקום נותנת את ידה ומאפשרת את עגינתן במקום של 'הגרוטאות הימיות' כהגדרתם.
גורמים במרינה הבהירו השבוע כי אכן כלי שאין לו כושר שייט לא אמור להישאר עוד בים, אלא שמכאן ועד לקבלת אישור מרשות הספנות והנמלים (רספ"ן) להוציא את כלי השייט מהמים, במידה ובעל הספינה לא עושה את זה בעצמו, הדרך ארוכה ואורכת לא פחות משנה. "מדובר בחלופת מכתבים, אזהרות, מכתב דרישה, ולבסוף, רק לאחר קבלת האישור החוקי, נוצרת אפשרות להנהלת המרינה להוציא את כלי שייט נעדר כושר שייט מחוץ למים", הסביר הגורם שהשווה את התהליך לגרוטאת רכב שהושארה במקום מסוים בעיר ואין לעירייה את היכולת, עם כל הרצון, פשוט להגיע ולפנות. "באותה דרך פועל ההליך גם בים, נדרש תהליך לא קצר ומורכב בדרך לקבל האישור הנחוץ", הבהיר הגורם שציין כי בעבר הלא רחוק היו במרינה הרבה יותר סירות ללא כושר שייט ואולם אלו טופלו על פי הנדרש. "כיום יש כאן אולי עוד 8 כלים במצב המדובר ואנחנו עושים כל שביכולתנו על מנת להוציא גם אותן אל מחוץ למירנה", הבהיר הגורם ומחה: "לוקח דקה להשאיר כלי ללא כושר שייט במרינה ולוקח שנה להוציא אותו החוצה".
מחכ"א נמסר בתגובה: "נגד כל היאכטות שעגנו במרינה ללא כושר שייט וטבעו, התקיימו הליכים מנהליים להוצאתן מהמרינה. לצער כולנו, הליכים אלו ממושכים ואנו פועלים בהתאם להנחיות רשות הספנות (רספ"ן). ישנן עוד כ-17 סירות העוגנות במרינה (מתוך 350 סירות) שגם הן ללא כושר שייט וגם כנגדן מתנהלים הליכים מנהליים על ידי הרספ"ן והנהלת מרינה אילת. בעקבות האירועים האחרונים יוגברו ממש בקרוב שיתופי הפעולה בין רספ"ן לשיטור הימי בכל הקשור לאכיפה כנגד בעלי כלי שייט ללא כושר שייט".
מהמשרד לאיכות הסביבה נמסר: "הטיפול בכלי שייט ללא כושר שייט העוגנים במרינות וכן האחריות על תחזוקת המרינה, אינם בסמכות המשרד אלא נתונים בידי הנהלת המרינה ותחת האחריות הרגולטורית של רשות הספנות והנמלים. מקרה הטביעה האחרון מצוי עדיין בחקירה של רשות הספנות והנמלים. המשרד להגנת הסביבה ממתין לממצאי החקירה".
את התייחסות הרספ"ן באמצעות דוברות משרד התחבורה בהקשר למשך זמן הטיפול בכליח שייט העוגנים במרינה ללא כושר שייט, לא קיבלנו עד לסגירת הגיליון.
פרשיית המזחים הצפים ממשיכה להסתבך
למעלה משלוש שנים עברו מאז הגיעו לאילת המזחים הצפים שהיו אמורים לתת את המענה למחסור החמור במקומות עגינה ימיים במרינה של אילת, על אחת כמה וכמה כשהמרינה המסחרית (מול מבנה הספירל), נסגרה בשל סכנה לאחר הסערה הדרומית הקשה שפקדה את אילת. אלא שלחרדתם של המתכננים ושל אנשי חכ"א שהשקיעו במזחים קרוב למיליון ש"ח, כשאלו הגיעו התברר כי המזחים שהיו אמורים לצוף על פני המים- מתהפכים. מאז ועד היו מנסים בחכ"א, יחד עם גורמי מקצוע, לתקן את הנזקים, ובעיקר, למצוא חלופות עגינה ראויות. כך קרה, שבכדי לשמור על יציבות המזחים הפיתרון שניתן היה לעגן את המזחים בעזרת הוספת משקל עליהם. אלא שכשהדבר נעשה, התברר שהמזחים צריכים עכשיו יותר עומק ימי מאשר היה במקום בו תוכננו להיות ממוקמים מלכתחילה- מאחורי מלון קיסר. ישבו וחשבו המתכננים והגיעו למסקנה שמה שאי אפשר למקם במקום המיועד, אפשר למקם בלגונה המלאכותית שמול קניון אייס מול. חשבו וגם עשו. מי שיעבור בשטח האחורי של הקניון, בואכה פרויקט חברים בלגונה, יראה בתוך הלגונה 3 מזחים שכבר מוכנים לעגינה. "יש כאן למעלה מ- 80 מקומות עגינה שאמורים להוריד את הלחץ מכל אזור העגינה הרגיל שיש כיום", מסר גורם במרינה שהבהיר כי אוטוטו המזחים אמורים להיכנס לפעולה.
אלא שגם במקרה הזה שכחו ככל הנראה המתכננים את העובדה שבדרך למיקום החדש של המזחים מול קניון האייס מול, ממוקם גשר נפתח להולכי רגל, שמחבר בין מתחם ה'רד' לבין טיילת המלך שלמה, מה שאומר שרק סירות קטנות ונמוכות יכולות במקרה הטוב לעבור מתחת הגשר ולהגיע ליעד העגינה החדש שהוקם בהמשך. "זו בדיוק הסיבה שהמזחים כבר מוכנים זה מכבר אבל שוב יש בעיה איך עושים את זה", אמר השבוע בעל יאכטה שמדגיש כי החלמאות במרינה ובסיפור של המזחים הצפים לא פוסקת. "את לא רוצה לדעת לאיזה סכומי השקעה כבר הגיעו עם המזחים האלו וגם עכשיו מתברר שהם לא עונים לגמרי על הדרישה. מה יעשו עכשיו? יסתפקו בהעברה של סירות קטנות לכאן? אז לא עשינו כלום כי אין הרבה סירות בגודל הזה? יפתחו את הגשר ויבנו אותו מחדש גבוה יותר? קשה לי להאמין. נראה לך שיפתחו את הגשר הזה בכל פעם שסירה רוצה לצאת או להיכנס? ב-10 השנים האחרונות הוא אולי נפתח פעם אחת וגם זה רק כדשי לבדוק שהוא עובד. כדי שסירות יוכלו באמת לעבור תחתיו ולעגון במזחים החדשים צריך להגביה אותו במטר וחצי לפחות או לבטל אותו. כך או כך פעם נוספת שקודם עושים ואחר כך חושבים", מוחה בעל היאכטה שכבר מבין שאפילו ליאכטה הלא גדולה שלו, המזחים החדשים במיקומם הנוכחי לא יתאימו.
לשאלות שהפנו לחכ"א בעניין הכספים שהושקעו עד היום בסוגיית המזחים הצפים ובעיית הגשר הנפתח שמפריע עכשיו למעבר הסירות אל המזחים במקום החדש נמסר מחכ"א: "העבודות על המזחים שהוקמו במעגן החדש בסמוך פרויקט חברים בלגונה, נמצאים בשלבי סיום ובקרוב יקבלו היתר שימוש. מדובר על תוספת של כ-80 מקומות עגינה. מזחים אלה הם חלק מהתוכנית להגדלת המרינה ויתנו מענה נוסף ואטרקטיבי לסירות קטנות. פתיחת המעגנה החדשה, תפחית את העומס הקיים במרינה כיום".
לעניין הגשר הנפתח בחרו בחכ"א שלא להתייחס.
ומה על הבטיחות?
בעלי היאכטות מצביעים על ליקויי בטיחות חמורים לאורך המרינה- פילרים שבורים, ארונות חשמל שאינם מסודרים כנדרש, חשמל במים, העדר הנגישות הנדרשת לנכים ועוד. "בסערה הדרומית האחרונה שהחריבה את החופים ואת המרינה, הממשלה העבירה מיליוני שקלים לשיפוץ הנזקים. איך שהוא במרינה כמעט ולא השקיעו כלום. הגיע הזמן שמישהו ייתן תשובות והסברים למה חכ"א ואגב כך עיריית אילת לא השקיעו במרינה? מה נעשה עם הכסף? בפועל, במקום לתקן באמת ולבנות חדש, עושים טלאי על טלאי, מרתכים ברזלים על ברזלים, טלאים של פלטות ואין בכלל פלא שיש כבר מי שמגדיר את המרינה של אילת כאחת המכוערות בעולם", אומרים יאכטיונרים מאוכזבים. "יש כאן בעלי יאכטות שאינם אילתים שיש להם במרינה כמה מקומות עגינה. הם משאירים את הסירות שלהם במפרץ ולא נמצאים כאן בכלל, אלא מגיעים פעם בכמה חודשים, מוציאים את היאכטה לסיבוב ובזה נגמר העניין. זה עצוב מאוד כי במקביל יש המון תושבי אילת שרוצים ליהנות מכלי השייט שלהם ביום יום אבל אין להם מקומות עגינה. התחושה שאין כאן חוק וגם לא סדר. הרבה בעלי סירות שעוגנים כאן מפחדים לדבר כי הם מפחדים שיתנכלו להם. יכול להיות שהגענו למצב כזה?", אומר ר. בעל יאכטה שמעדיף גם הוא להישאר בעילום שם ומוסיף עוד על מחדלי המרינה: "כל מרינה חייבת לספק מתקן שאיבה לשפכים. באילת מתקן השאיבה הזה נהרס עוד אז בסערה הדרומית. העירייה אמנם דאגה למתקן חליפי באזור המרינה הפנימית מאחורי מלון קיסר, אבל כל מי שתדברי איתו יספר לך איזה מיקום גרוע זה ולא מתחשב ואיך גם בעל סירה שממש רוצה לרוקן את מתקן השפכים שלו במקום וכבר מגיע, מגלה שיש סירות עוגנות בקרבת המתקן והוא לא יכול להשתחל כדי להתחבר לצינור השאיבה. את מבינה, עשו את המתקן כדי לצאת לידי חובה ולא באמת כדי לתת מענה לסוגיה החשובה הזו. כפועל יוצא, בעלי הסירות שופכים את השפכים בים ומקבלים מגורמי איכות הסביבה דוחות של אלפי שקלים. כאילו שאנחנו באמת אשמים על המצב שנגזר עלינו. תשאלי את חכ"א איך זה שבמשך כך כל הרבה זמן ולמרות שהם מודעים לבעייתיות הזו, הם לא דאגו עדיין להקמת מתקן שאיבת שפכים בנקודה נגישה יותר, ואיך לא איכפת לאף אחד שבמצב הנתון אנחנו ממשיכים לזהם את הים עם כל הכבוד לדו"חות שנותנים לנו?".
בהקשר לטענות בנושא שיפוץ המרינה נמסר מחכ"א: "הליכי תכנון קפדניים, אישורי גורמי סביבה והגופים התכנוניים, הינם ממושכים, בוודאי לאור העובדה שמדובר במשאב החשוב ביותר בעיר אילת- ים סוף. כמו כן, נדרש איגום משאבים, עובדה שאף היא דרשה זמן. בחודש יולי הועבר עדכון מפורט בכתב לכלל העוגנים במרינה, בו נכתבו המועדים לתחילת עבודות השדרוג במרינה המסחרית. העבודות למעשה החלו, מזחי עגינה זמניים נמצאים כעת בהליך יצור. את ביצוע עבודות השיקום בפועל תבצע חברת חל"י (חברה מפתחת מטעם משרד התיירות). העבודות צפויות להתחיל לאחר חגי תשרי. מדובר בתקציב חסר תקדים בהיקפו העומד על 37 מיליון ש"ח, סכום זה, אשר פעלנו רבות לגייסו בשיתוף עיריית אילת, משרד התיירות והחברה הכלכלית אילת. תוכנית השיקום והשדרוג כוללת: הקמת מזחים זמניים (לתקופת השיפוץ), שידרוג מוחלט של מזחי העגינה, הצללה, תאי שירותים ומקלחות, תחנת תידלוק ימית (לראשונה באילת) וכן ריענון נופי ופיתוח נרחב (ראו הדמייה).
בעניין הטענות בנושאי הבטיחות במרינה נמסר מחכ"א: "במרינה אילת לא מתפשרים על בטיחות. צוות המרינה החרוץ והמקצועי פועל ללא הרף להסיר מפגעים אותם מייצרים חלק מבעלי הסירות בעצמם. בקשר לניראות- בקרוב לאחר עבודות שידרוג המרינה, תהיה כאן מרינה חדישה ומתקדמת לתפארת העיר אילת.
בעניין מיקום מתקן שאיבת השופכים נמסר מחכ"א: "בסערה שפקדה את חופיע אילת נגרמו נזקים כבדים לתשתיות במרינה המסחרית, חלק מהתשתיות תוקנו באופן זמני. מתקן השאיבה וכן מבנה השירותים שנהרס, לא ניתנים לתיקון ונדרשו לכך פעולות תשתיות עמוקות. כפיתרון זמני, עד לתחילת ביצוע השדרוג העמוק של המרינה המסחרית, הוקמה ושודרגה תחנת שאיבת שפכים חלופית במזח מלון קיסר, הנותנת מענה לכלי שייט, זאת בהתאם להוראת המשרד לאיכות הסביבה. בעלי כלי השייט הונחו להשתמש במשאבה זו".
מהמשרד לאיכות הסביבה נמסר בנושא משאבת השפכים על המרינה: "תיקון המערכת שנפגעה בסערת 2020 צפוי להסתיים עם סיום שיפוץ המרינה- נושא תחת אחריות החברה הכלכלית של אילת. עד לסיום השיפוץ אסרה הנהלת המרינה על עגינת כלי שייט בחלק זה של המרינה. בתחנת העגינה הנוספת, הנמצאת בחלק הפנימי של המרינה, קיימת מערכת שאיבת שפכים תקינה".
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
