זמן קצר לאחר ששרון איזנקוט קיבלה את הידיעה בדבר נפילתו של בנה האהוב מאור, אחת השאלות הבאות שביררו מולה, האם תרצה לשמר את זרעו של הבן הנופל. למרות שברון הלב והכאב שרון לא חשבה פעמיים ומיד נתנה את אישורה לתהליך, בתקווה שלא ירחק היום ויהיה לבנה דור המשך. אלא שמהר מאוד בתוך בליל העצב שסביבה הבינה שרון שעם כל הרצון, לא מדובר בהליך פשוט, שכן בישראל קודם עושים ואחר כך חושבים, ובפועל, עד היום אין שום הליך משפטי שמאפשר את הוצאת תהליך הפונדקאות לדרך כשמדובר בזרעו של חלל צה"ל. "אז מצד אחד ביקשו את הסכמתי לתהליך, חתמתי, אישרתי, עשו ועכשיו מתברר שבעצם אי אפשר לעשות עם זה כלום", אומרת שרון בכעס.
לא אוותר עד שאחזיק את הנכד/ה של מאור בידיי
מי שמכיר את שרון יודע ששלושת הילדים שלה הם כל עולמה. מרגע שהתעוררה לתוך המציאות החדשה שנגזרה עליה, היה לשרון ברור שמעתה המטרה הברורה של חייה היא להחזיק בידיה נכד או נכדה שיהיו דור ההמשך לבנה האהוב מאור. בימים אלו ממש היא כבר יוצרת קשר עם עורכי דין שמוכנים ללוות אותה בתהליך הלא פשוט, ומבהירה: "אבחר עורך דין שילווה אותי בתהליך עד לסוף הטוב".
חודש ועשרה ימים אחרי ההודעה ששינתה את חייה, שרון עדיין מתקשה להתאושש ולחזור לשיגרה, למרות שכל הקרובים אליה מנסים לעודד אותה לצאת מהבית ולנסות לחזור לעבודה, רק כדי לבנות לעצמה סדר יום. אבל לשרון זה עדיין קשה. בלתי אפשרי. ולמרות הקושי הזה, המטרה שהיא שמה עכשיו לפניה גורמת לה להתחזק ולהבין שהיא חייבת לאסוף את עצמה ואת כל מה שיש ביכולתה לעשות על מנת לנצח במאבק של חייה. "המטרה שלי היא להביא המשכיות לבן שלי. היה לי בן שאיננו עוד, ילד בן 19. לא יתכן שככה זה היה וככה זה יגמר", היא אומרת בכאב ומדגישה את המחוייבות של המדינה כלפיה וכלפי הורים שכולים אחרים, שמבקשים גם הם להמשיך את זכר ילדיהם שנפללו על הגנת המדינה: "אני נתתי את הבן שלי למדינה, עכשיו מחובת המדינה לאפשר לי את זה. הבן שלי נתן את החיים שלו כדי שאת ואני נוכל עכשיו לקיים את השיחה הזו, כדי שאנשים במדינה יוכלו להמשיך לחיות בה בשלום, למה אני לא יכולה להתנחם לפחות בכך שיהיה לבן שלי דור המשך?”
אחת הטענות נגד הליך כזה הוא ראיית טובת הילוד. מה דעתך?
"יש המון נשים שעושות הפרייה מבלי לדעת מי היה האב, מבלי להכיר, מבלי שהילד שגדל מההליך יראה ויידע מי היה האבא שלו. כאן מדובר בילד שייולד למציאות מייטבית, למשפחה עוטפת, ילד שייולד לאבא שהיה גיבור ישראל, למשפחה חמה, ילד שיהיה לו את כל הטוב שבעולם. מי שתשא ברחמה את המתנה הזו תדע שלא יחסר לבן שלה דבר לעולם והיא תזכה למעטפת מלאה שלנו. תהייה לילד, או לילדה הזו, אמא ואולי בעתיד גם אבא שיגדל אותו, אבל יהיה לו אבא ביולוגי אחד וזה מאור, גיבור ישראל, בן למשפחה ציונית שאוהבת את המדינה וראוייה לזה. מה שיגיע למאור יהיה של הילד הזה. אני לא מבקשת קצבה מהמדינה, אני מוכנה גם לוותר על הכל למענו. אני צריכה שיהיה לי משהו מהבן שלי ולא רק תמונה".
היו לא מעט הורים שכולים לפניכם שניסו להניע את המהלך ולא הצליחו, את חושבת שאת תצליחי?
"כנראה שהם הרפו בשלב כזה או אחר. אני לא מכירה את המושג 'אין דרך'. דיברה איתי חברת הכנסת מירב בן ארי ואמרה לי שזה קרוב יותר מתמיד לעבור בקריאה ראשונה. זה חייב לעבור. החל מעכשיו זאת מטרת חיי. זה יהיה העיסוק שלי. וזה מה שימנע ממני לשקוע. אני מבטיחה לך שאני יאחז במישהו ולא במשהו".
ומי תהיה האם הפונדקאית?
"נמצא. יש הרבה פונות אבל לא מאילת ולי חשוב שזו תהיה אך ורק בחורה אילתית כדי שהילד יגדל קרוב אלינו. זו תהיה הזכייה שלה בכל מובן המילה, היא תקבל את כל העולם על מגש".
את זוכה לתמיכה בדרך?
"לא מחברי כנסת מכהנים, למעט ממירב בן ארי, יש תמיכה בעיקר מלשעברים. כולם מחזקים, תומכים, אדווה דדון העיתונאית האלופה מאחוריי וזה נותן לי רוח גבית וביטחון שביחד נצליח להזיז הרים".
בהזדמנות הזו מבקשת שרון להודות לכל תושבי אילת שעטפו ועוטפים אותה לאורך כל הדרך: "יש לנו עיר מדהימה. אילת היא בית אחד גדול. אנשים שמעולם לא ראיתי ואני לא מכירה הגיעו, ביקרו, מחבקים, שולחים. ראש העיר אלי לנקרי בעצמו ראוי לכל שבח על ההתייחסות והחום. הוא אמור להגיע אלי הביתה מחר. הוא יכל לוותר על זה כי אני עדיין לא מסוגלת לצאת מהבית ולא מסוגלת להגיע אליו, אבל הוא לא ויתר ויגיע אלי בעצמו, זה לא ברור מאליו. הוא מגיע אלי לדבר איתי בין השאר על הנצחה של מאור ואני רק רוצה שהוא וכולם יבינו שנכד או נכדה ממאור זו ההנצחה הכי חשובה, זו מטרת חיי. יהיו לילד דודים מקסימים, משפחה עוטפת. זה לגמרי מגיע לי ואני לא אוותר עד שזה לא יקרה". ■
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
