נוי חזר הביתה

רגע אחרי שכבו אורות הבמה בחיפה וגמר 'כוכב נולד' התשיעי במספר הסתיים, נוי דנן, המתחרה האילתי הראשון בתחרות היוקרתית, רצה בעיקר הביתה, להורים ולעיר אילת אותה הוא אוהב, "זו חממה, זה הבית, זה המקום הכי טוב שיכול להיות", כך הוא יאמר לי בהמשך הראיון בגאווה לוקאלית אמיתית. חודשיים הוא לא היה בבית מאז נאלץ להישאר קרוב למרכז העניינים, קרוב לחזרות האינטנסיביות ולהופעות הדו שבועיות.
ביום ראשון בצהריים, כשנוי ואביו זיקו הגיעו ברכב אילתה, קיבלו את פניהם פקקי ענק בכניסה לעיר, אבל לנוי זה לא היה איכפת. גם גל החום הכבד ששטף אותו ברגע שהגיח החוצה מהרכב לא הפריע לו. הוא נשם את האוויר החם עמוק פנימה וציין לעצמו בכיף שהנה סוף סוף חזר הביתה. אלא שגם בביתו של הכוכב האילתי הנולד לא עברו על החזרה הזו שלו הביתה לסדר היום. כאן הפתיעו אותו החברים והמשפחה המורחבת בקבלת פנים ראויה, כיאה למי שזינק בחודשיים האחרונים אל התודעה הציבורית בארץ בכלל ובאילת בפרט.
מאז תחילת התוכנית, נאסר על נוי להתראיין, ככה זה כשאתה משתייך לתוכנית טלוויזיה בעלת כללים נוקשים. הוריו השתדלו לעשות את זה עבורו על הצד הטוב ביותר (וגם הצליחו). השבוע, רגע לאחר שכבו המצלמות והמסך ירד על עוד עונה מוצלחת שהולידה כוכבים צעירים, נוי כבר יכול וגם מורשה לסגור מעגל ולסכם. נוי מדבר על התחושות, הרגשות, ההתרגשות ובעצם על כל מה שעבר עליו שם, בזמן שאנחנו ראינו אותו שולח חיוך ביישן מעל מסכי הפלזמות בבית.

"הוא גדול, הוא גדול"

אם מישהו עוד היה זקוק להוכחה כי גלי ההערצה להם זכה נוי הצעיר במהלך השתתפותו בתוכנית חצתה את גבולות הגיל, הרי שעם הגעתו במונית למשרדי 'ערב ערב', כבר היתה מי מבנות המערכת שצווחה- "נוי דנן מגיע". או אז זינקו לעבר נוי הביישן, רק בן 17, כמה וכמה מעריצות בוגרות שקידמו את פניו כבר בדלת הכניסה למערכת בצהלות "הוא גדול, הוא גדול". ולמרות שמאז תחילת התוכנית, נוי כבר רגיל לכאלו התפרצויות של אושר ופרגון בכל מקום אליו הוא מגיע, די היה בחיוך הביישן וחסר האונים שנוי שלח לעבר החבורה הנשית הצוהלת, כדי להבין שנוי נשאר בדיוק אותו נוי: ביישן, צנוע, ילד טוב אילת.
דבר אחד בטוח- כשנוי יגיע בתחילת השנה למסדרונות בית הספר 'רבין' בו הוא לומד, הפעם היישר לכתה י'ב, החברים בבית הספר כבר יסתכלו עליו לגמרי אחרת. או כמו שנוי סיפר השבוע בחיוך: "כשהגעתי לבית הספר לאחר האודישן הראשון בטלוויזיה, היו מי שאמרו לי- אתה שבקושי מדבר, פתאום אתה שר? ועוד ב'כוכב נולד'?".
אז כן, נוי שר ושר וסלל לעצמו לאט אבל בטוח את הדרך לצמרת 'כוכב נולד', ודווקא כשהוא היה כל כך קרוב להעפיל לשלישיה הסופית, הקהל בבית השאיר אותו מחוץ לגמר, עם המקום הרביעי והמכובד ביד.

האמת, היתה אכזבה?
"כשאתה יוצא לדרך, אתה מקווה לעבור את האודישן הראשון. עברתי שלב ועוד שלב ואין חוכמות, עם האוכל בא התיאבון. זה שלב שבו אתה מרגיש פספוס כשאתה לא בשלישיית הגמר. יאללה הייתי כל כך קרוב לזה, לא הגעתי לגמר שנייה לפני שזה קרה...מצד שני, יחד עם תחושת הפספוס, הייתה גם תחושת הקלה ענקית. ירדה לי אבן מהלב, לא עוד שידורים חיים, לא עוד חזרות, לחצים, למרות שהכל היה כיף ולא הייתי משנה דבר במה שעברתי, הכל לווה בהרבה לחץ. בשבוע שעבר, הופעתי בחיפה יחד עם מקומות 5-6 על הבמה, ורק אז עיכלתי מה עברתי, כי כשאתה בתוך התהליך, אתה אפילו לא חושב, פשוט עושה. מונע על ידי ההערות, ההוראות, הופך לזמר מקצועי נטו שמתמקצע לא רק בשירה, אלא בעוד מיליון ואחת דברים. תביני, כשאתם יושבים על הספה ורואים את הזמר, אתם לא מדמיינים על כמה דברים הוא צריך לשים דגש כשהוא שר. זה לא רק השיר, אלא ההגשה, להסתכל נכון על המצלמות, לשמור על דינמיקה עם המיקרופון, על קשר עם הלהקה ועוד. בקיצור אתה צריך לשיר ולהיות מרוכז בעוד מאה ואחת דברים בו זמנית. אבל איך שלא נסתכל על זה, הכל היה כיף".

יצאת מאילת נוי השקט, תלמיד כתה י'א ב'רבין', אנונימי ולא מוכר ותראה אותך היום, מחלק חתימות ברחובות. עד כמה התחרות הזו שינתה את עולמך?
"זה היה שינוי במובן החיובי מכמה וכמה היבטים. כשאתה מגיע מאילת, מהחממה הזו ונפתח לעיר הגדולה זה לא קל. אמנם יש לי משפחה במרכז, אבל הייתי צריך ללמוד להסתדר עם תחבורה ציבורית, הגעה עצמית, להתרגל לרעיון שאתה פוגש אמנים גדולים, ללמוד לעמוד במצבי לחץ שאף פעם לא נחשפת אליהם, שידורים חיים, שעות של חזרות, לבחור שירים, והכל בלחצים אדירים. גם בבית הספר דברים קצת השתנו. אמנם הספקתי לסיים חלק מהבגרויות, אבל חלק דחיתי לשנה הבאה, ולא הגעתי לבית הספר תקופת מה. חוץ מזה שבמהלך התוכנית עברתי שינוי גדול מאוד עם עצמי. הגעתי מופנם מאוד, שקט ובמהלך העבודה נפתחתי, נחשפתי להרבה אנשים, למדתי להכיר מקרוב סגנונות מוסיקליים שלא הכרתי, תוסיפי לכל אלו את התהליך המנטאלי שעברתי שחישל אותי, שגרם לי להיות הרבה יותר חזק, אין ספק שזה היה בית הספר הכי טוב של החיים, במיוחד עבור מישהו כמוני שרוצה להמשיך בתחום הזה. החוויה הזו עשתה לי רק טוב".

אני מחזירה אותך לאודישן הראשון מול ארבעת השופטים, האמנת שנוי יכול להגיע לנבחרת?
"השנה, הגיעו למיונים קרוב ל- 10,000 איש. כשאתה מגיע לאודישנים ויודע שאלפים מגיעים, אתה מיד מוריד ציפיות. מצד אחד מאוד האמנתי בעצמי, מצד שני, לא הייתי בטוח שאצליח לעבור אפילו את האודישן הראשון. ברגע שקיבלתי את התשובה החיובית, זה היה הרגע הכי מדהים. אתה כל כך שמח עד שאתה לא חושב שיש המשך. בטלוויזיה דברים נראים קלים, אבל בפועל הם כרוכים בהרבה עבודה והכנה, עוברים שלבים כשאנשים בכלל לא יודעים שאתה בפנים. את מתארת לעצמך שידעתי שאני בנבחרת, הגעתי לבית הספר ולא יכולתי לספר כלום? וככה זה נמשך, עם מחנה אימונים מלחיץ בו אתה צריך תוך 48 שעות להכין שני שירים, אחד לבד ואחד עם בן זוג שאתה לא מכיר, וכשאתה כבר יודע שאתה בנבחרת ולא יודע את נפשך מרוב שמחה, פתאום מגיע הבום ומתברר שרק 18 מתוך 24 נכנסים השנה לאולפן, ובדרך יש מבחן קהל מול 1,000 איש...וכך זה נמשך שלב ועוד שלב, ספיישלים, אתה פוגש אמנים שאפילו בחלום לא היית מאמין שתשב ותדבר איתם ואפילו תעבוד ותשיר איתם. נו, אז אם האמנתי? קיוויתי מאוד וזה הצליח".

מה קורה היום ברחוב?
"זה אחד הדברים הכי כיפים בכל הסיפור הזה של 'כוכב נולד'. אנשים תומכים ומפרגנים ברמות שלא יכולתי לחלום עליהם. אנשים מחבקים אותך, עוטפים אותך באהבה ואתה שומע המון תגובות שעושות לך חם וטוב בלב".

אבל פתאום גם אין עוד פרטיות, זה לא קשה?
נוי מחייך: "כשאתה מגיע ל'כוכב נולד' אתה מגיע מתוך כוונה כזו בדיוק, רוצה להתפרסם, רוצה שיכירו אותך. אז נכון, יש כמובן את הפן המקצועי והטכני, אבל גם יש את הקטע של המגע עם הקהל שנותן לך את הכוח להמשיך. לא תיארתי לעצמי אפילו שזה יכול להגיע לכאלו מקומות. תמיד חלמתי על זה אבל לא האמנתי שזה יקרה ואני מאוד שמח שזה קורה".

לא קצת מלחיץ?
"לא. זה הכי כיף בעולם שכל כך הרבה אנשים מכירים אותך".

עד כמה אבא ואמא היו חלק מההצלחה שלך בתוכנית?
"למרות שהרבה זמן לא הייתי בבית אלא במרכז, ולמרות הריחוק, הם היו תמיד חלק בלתי נפרד ממה שעובר עלי. הם עזרו לי בהרבה דברים שעברתי, אם זה בלחצים, התייעצתי איתם לגבי בחירת שירים, דברים שהם הציעו לי להוסיף, אבא היה מעורב חזק כמו שכולם לבטח ראו"...

הכרת אותו כזה רגשן?
"האמת, ממש לא. אני זוכר שבאודישן הראשון כשהשופטים שאלו אותי מי מתרגש בחוץ אמרתי אמא, לא דמיינתי אפילו שאבא הוא זה שעוד מעט מתמוטט. הוא ממש חי את הרגע בכל שלב ושלב. אין חוכמות, ההורים נתנו לי דחיפה ענקית, תמיכה אדירה וזה המקום להודות להם על כל מה שעשו, על כל ההשקעה והאנרגיות וגם להודות למשפחה המקסימה שלי שארחה אותי בכל התקופה הזו במרכז".

אני לא יכולה שלא לשאול אותך עד כמה התחרות הזו היא אמיתית, אתה יודע, תמיד יש מי שאומר שיש הטיית קולות...
"התחרות אמיתית לגמרי, נשבע. הכל אמיתי למרות שכן, כולנו מכירים את השמועות האלו ולראייה היו במהלך העונה הפתעות שאפילו הצוות לא צפה אותן. זו תחרות אמיתית, זה המשחק. לפעמים בחירת שיר לא נכונה יכולה להפיל אותך".
עד כמה זכית לפרגון באילת?
"אין על אילת. זו חממה אדירה. לאורך העונה זכיתי לתמיכה אדירה מאנשים בעיר, וזו באמת ההזדמנות להודות לכולם על הפרגון. אני אומר בפה מלא שאני שמח וגאה להיות אילתי".

ומה על המורה לפיתוח קול שלך?
"אני קרמונה, המורה שלי עזרה לי המון. היא כיוונה אותי לשירים, גם באודישנים עצמם היינו עובדים על השירים, מוסיפים דברים, היא דאגה לשיפור ווקאלי, לחימומים, תרגילים, הייתי מתקשר אליה ומייעץ. אם נמשיך יחד? ברור שכן. עכשיו כשהלחץ של התוכנית ירד, זה הזמן לעבוד ואי אפשר בלי להמשיך עם פיתוח קול. על זה אני מאוד ממליץ למי שרוצה להיכנס לתחום. תמיד יש הרי מה ללמוד ומה לשפר".

ספר קצת על החברה?נוי מסמיק קלות: "קוראים לה דניאל, היא אילתית בת 17, בגילי, רק שהיא לומדת בבית הספר 'בגין'. הכרנו במשמר האזרחי, שם שנינו מתנדבים, ואנחנו אוטוטו סוגרים שנה יחד. היא תומכת, מפרגנת ולא, היא לא דואגת שיחטפו לה אותי. בכל התקופה הזו היא עמדה לצידי ועזרה בכל למרות הריחוק, וזה מאוד כיף לדעת שיש לך מישהי כזו בבית".

נוי ישתנה בעקבות מה שעבר?
"מבחינת האופי, אין סיכוי. הגעתי לתחרות נוי ויצאתי ממנה נוי. מה שכן מבחינה מקצועית צברתי ניסיון, ראיתי דברים חדשים, נגעתי בדברים חדשים, אז בהיבט המקצועי השתנתי, כן".

אז מה עכשיו?
"כבר בשבוע שעבר הופענו בחיפה, אני מקבל כל הזמן הצעות ושירים, המון הצעות להופיע באירועים. כבר בקרוב החמישייה הראשונה של 'כוכב נולד' יוצאת להופעות בכל הארץ. את 'כוכב נולד' אני לא אשכח כל החיים שלי, אבל אני לא מתכוון לנוח על זרי הדפנה אלא לעבוד וחזק. אבא ואני נשב עם אנשי מקצוע בתחום, נתייעץ לגבי העתיד, הקלטות, איסוף חומרים, כשהשאיפה היא כמובן להוציא אלבום כמה שיותר מהר".

אלבום ראשון בעברית או ספרדית?
"אווו שאלה טובה. אני מאמין זה יהיה בעברית בשילוב ספרדית. אני מאמין שגם את השיר ששרתי בספרדית בתוכנית אכניס לאלבום, והשמיים הם הגבול".

ומה על הלימודים?
"אני לא מתכוון לוותר עליהם, זה חשוב לא פחות גם לקידום המוסיקלי ויכול רק לפתוח דלתות. כך שמן הסתם אאלץ למצוא את הדרך לנווט נכון".

לסיום, מה אתה מאחל לעצמך?
"שאצליח לעמוד בכל התוכניות שלי ושאשאר אותו דבר, אני מאמין שלא אשתנה. שתהיה לי הרבה בריאות וכוח להמשיך וכשיש קהל מפרגן, יש כוח".

הניה אימו של נוי: "זה הזמן לומר תודה"

בשבוע שעבר, היתה משפחתו של נוי מנועה מלהתראיין לתקשורת. השבוע, רגע אחרי, מבקשת אימו של נוי להודות בשם המשפחה כולה לכל התומכים הרבים, התושבים והמסמסים שדחפו את נוי קדימה לאורך כל העונה. "אנחנו מודים לכולם. הרגשנו את התמיכה הזו בכל מקום. גם מי שלא עקב אחרי התוכנית ושמע על ה'ילד האילתי' דאג להתעדכן. אין ספק שאת ההצלחה של נוי בתוכנית אפשר לזקוף לזכות הקהל שדחף וקידם אותו, וזה ראוי להערכה ולא מובן מאליו ועל כך תודה גדולה".

איך זה לקבל את נוי חזרה בבית?
"סוף סוף. זה מאוד מרגש. אין חוכמות, המשפחה כולה עברה טלטלה בתקופה הזו וכשנוי חזר הביתה, התחושה היא שהחיים חוזרים למסלולם וזה כיף לחזור לשגרה, למרות שאם היו שואלים אותי, הייתי אומרת בפה מלא שהייתי מוכנה לעבור הכל מהתחלה, לוקחת את כל החבילה כולל את המקום הרביעי והמכובד, אני לא מצטערת על כלום".

איך זיקו מתפקד היום?
"ברגע שהוא חזר הביתה, הוא התיישב על הכורסה שלו, הרים ידיים באוויר ועשה 'יש' גדול. יותר לא צריך לנסוע למרכז בתדירות גבוהה. בסך הכל הוא מאוד מרוצה. המטרה שלו היתה שישמעו את הילד והוא השיג את זה".

ומה אתם ההורים מתכננים לנוי?
"היה לנו ברור שנוי רוצה להתקדם בתחום. רוצה לעבוד וחזק. החוויה הזו גרמה לו לרצות עוד, אז הוא יתחיל מן הסתם לעבוד על זה. אנחנו נעמוד לצידו בקצב שהוא יכתיב ונתמוך בו במאה אחוז כמו שעשינו מתחילת הדרך. אני מאמינה שעוד נשמע על נוי. והעיקר...שיהיה מאושר".