נולדה לרקוד

מאת: ● 24/8/2011 10:56 ● ערב ערב 2512
חודש יוני האחרון, מופע המחול 'פעימה' של מתנ"ס 'קולייר' מתחיל. אורות הבמה נדלקים והנערה עם עייני החתול הירוקות בולטת בשורה הראשונה. היא רוקדת בכל הכוח, מסחררת את הקהל וסוחפת את עיני כולם. כשהיא על הבמה רוקדת, היא בעולם אחר, עולם משלה. נעים להכיר- אלמוג חדידה, רק בת 17 וכבר רקדנית מצטיינת, עבורה השמיים הם הגבול
נולדה לרקוד

תמונת כתבה


אלמוג חדידה, צעירה אילתית, רק בת 17 וכבר הספיקה להצטיין ברוב סגנונות הריקוד במתנ"ס 'קולייר', שם היא לומדת את רזי הענף.
תלמידת י"ב בבית הספר 'בגין', לומדת ריקוד מזה 13 שנה, ולמעשה רוקדת את כל הסגנונות, למעט סטפס וריקודים סלוניים. בכיתה ז' היא נכנסה למגמת המחול בבית ספרה ומאז לא נחה לרגע.
את האהבה לריקוד רכשה אלמוג כבר מגיל צעיר. בגיל ארבע רשמו אותה ההורים ללימודי בלט קלאסי ומאז התאהבה. "אמא שלי שלחה אותי לחוג וראתה אותי פורחת על הבמה, ממש כיכבתי", היא מספרת בחיוך גדול, "מאז לא הפסקתי לרקוד לרגע".
כילדה היא כבר הספיקה להופיע בלהקת 'האפרוחים' האילתית ולרקוד ברחבי העיר. למדה ג'אז מודרני אצל שרית קפון, למדה את רוב סגנונות הריקוד במתנ"ס 'קולייר' וכבר בכיתה ז' בחרה ללכת עם חלומה עד הסוף, נבחנה וגם התקבלה למגמת המחול בבית הספר 'בגין'. "בכניסתי למגמה הכל נהיה מקצועי יותר", היא מספרת, "במגמה נתנו לי הרבה כלים, החל מהסגנון הקלאסי ועד למודרני. לקחו אותנו למופעי מחול של להקות מוכשרות, עברנו סדנאות עם להקות שונות, אין ספק שמאז כניסתי למגמה התחלתי להתייחס לריקוד ברצינות רבה ולהשקיע הרבה יותר".
למה דווקא ריקוד? אני מתעניינת.
"אי אפשר להסביר במילים. ריקוד בשבילי זה מקום מפלט, המקום שלי. כל הקושי, שיש סביב הריקוד, ויש קושי, כמו למשל האימונים המפרכים, נעלמים כלא היו בשנייה כשעולים על הבמה. שם את מבינה שזה שווה הכל", היא מספרת בעיניים נוצצות. "הקהל מוחא כפיים וזהו. כשאת שם את בעולם אחר. אני כל כך אוהבת את זה שלא אכפת לי מהקשיים הנלווים. אני מאוד אוהבת את סגנון ההיפ-הופ, כי הוא לגמרי משחרר לי את היום", היא צוחקת, "הבלט המודרני גם הוא אחד הסגנונות המועדפים עליי, כיוון שבסגנון הזה אפשר להתבטא בצורה הטובה ביותר".

הקשיים שבדרך


לא פשוט להיות רקדן ובטח שלא לשלב זאת עם חיי הנוער. אם תשאלו את אלמוג לגבי זמן פנוי היא תצחק. "אין לי זמן", היא מספרת, "יש הרבה ימים שאני לא מוצאת זמן לאף אחד, רק לריקוד וללימודים. החבר והחברות מבינים אותי מאוד ואני משתדלת לשלב בין כולם".
אלמוג לומדת ריקוד במתנ"ס 'קולייר' מידי יום בשבוע, במשך 4-5 שעות ברצף, לפעמים גם בשבתות, ונמצאת במגמת המחול לפחות שעתיים ביום. לאחר יום לימודים ואימונים מפרכים עליה גם ללמוד לבגרויות, ובכל זאת היא מצליחה לעמוד בלחץ. "מכיתה יא' הלחץ ממש התחיל בבגרויות", היא מסבירה, "אבל נשארתי עד השעות הקטנות של הלילה בשביל ללמוד והשקעתי גם בזה. לא כל אחד מצליח, אבל חשוב מאוד לדעת להבדיל בין המחול ללימודים ולדעת לשלב ביניהם".
באפריל הקרוב, תסיים אלמוג חמש יחידות לימוד במגמת המחול הבית ספרית, כאשר המבחן הגדול עבורה יהיה ליצור כוריאוגרפיה מקורית יחד עם מורתה לקומפוזיציה, עופרה אבני, אשר תנחה אותה בבניית הריקוד לאורך כל הדרך. "זה ממש מלחיץ אותי", היא מספרת, "לפעמים אני לא ישנה בלילה כי אני חושבת על רעיונות לריקוד".
בד בבד ללחץ המבחנים ולאימונים, אלמוג מקפידה לשמור על אורח חיים בריא. תזונה נכונה ושעות שינה, כנחוץ לספורטאים ורקדנים, על מנת לתפקד באימונים ובהופעות, דבר שהוא מאוד קשה עבודה בלחץ החיים היום יומי שלה. ואם מישהו שחשב עד היום שלרקדניות תפריט משלהן, טעה בגדול. "אם בא לנו לאכול שווארמה אחרי אימון, אנחנו נאכל. אין אף אחד שיבוא ויגיד לנו מה לאכול ומה לא", היא אומרת אבל באותה נשימה מוסיפה, "יש כלל שרצוי לעמוד בו כדי לא להרגיש כבדה או לא ליצור כאבי בטן- בספורט, כמו בכל ספורט, יש לאכול עד שעתיים לפני האימון".

להישאר למעלה


לא פשוט לעמוד בלחץ של נערה, לימודים, בגרויות, שעות מפרכות של אימונים ובתוך כל זה בעיותיה של כל נערה. את המוטיבציה הגבוהה להמשיך ולהילחם מקבלת אלמוג ממשפחתה המצומצמת והמורחבת, אשר דואגת להפגין תמיכה בכל רגע נתון. "הם מגיעים לכל ההופעות, מפרגנים בלי סוף, ולא שוכחים לחזק ולעודד", היא אומרת בחיוך, "אפילו סבתא והדודים באים. זה מאוד חשוב לי וזה תמיד כייף לשמוע מהסובבים אותך שאתה משתפר משנה לשנה".
למרות שאלמוג עובדת במהלך חופשותיה מבית הספר, היא מספרת כי על מימון החוגים הרבים אחראים ההורים. "יש כרטיס זהב"...היא צוחקת, "ההורים שלי דחפו אותי לריקוד מגיל קטן וגם היום הם לא מפסיקים לעזור".
לאחר 13 שנה של לימודי ריקוד, אלמוג לא שוכחת לתת קרדיט למורתה במתנ"ס 'קולייר' בחמש השנים האחרונות, שלי שיר. "הבחורה מדהימה", היא מספרת, "היא מחזיקה אותי למעלה וכך גם את כל הבנות. היא מרימה מופעי סוף שנה מוצלחים ויחד עם זאת לא שוכחת לרגע לחזק אותנו, אני סוגדת לה".
אם לא דיי במורים מקצועיים, במסגרת מגמת המחול נחשפה אלמוג לאנשים מקצועיים רבים והצליחה לפתח עצמה ברמה האישית והמקצועית. היא השתתפה בתחרויות מטעם המגמה ברחבי הארץ וצברה ניסיון במה רב. "זה קצת מפחיד להופיע מחוץ לבועה של אילת", אבל יחד עם החברות לריקוד והמורים שתומכים ועוזרים, זה כייף שאין לתאר. וכשאת על הבמה - את כבר על הבמה. את רוקדת רק בשביל עצמך ולא בשביל אף אחד אחר".

מה את חושבת על רמת לימודי הריקוד באילת? מה אפשר לשפר, לשמר?
"בכיתה י' נסענו לצפות בבגרויות של רקדניות בבית הספר לאומנויות 'תלמה ילין' ונדהמנו לגלות רמה אחרת. מיד לאחר מכן, השתתפנו בשיעור קלאסי שלהם וניתן לראות שהדרישות של המורים שם גבוהה הרבה יותר. גם תנאי הקבלה שונים לחלוטין מאילת, שם בוחרים רקדניות לפני נתונים- גמישות, קצב, תנועה, פרופורציה של הגוף וכדומה. באילת יש תחושה שכל נערה שיש לה קצת קצב נכנסת למגמה. יש תחושה שהרמה כאן פחות גבוהה. לעומת זאת, כאן במגמה, החברויות שנוצרו כמעט בלתי נתפסות. באילת הקטנה שלנו מאוד קל להתחבר, כולנו כמו אחיות, וזה משהו שלא ניתן לראות במרכז".
בעוד שנה ישתנו חייה של אלמוג, כאשר תהפוך מאזרחית מן המניין לרכוש צה"ל. אלא שגם הצבא לא יעצור בעדה. לאלמוג האפשרות להגיש בקשה לתפקד כ'ספורטאית מצטיינת' על מנת להמשיך בלימודי הריקוד שלה. במסגרת זו, תוכל לשרת בבקרים ולהתאמן בערבים.
"אני רוצה לשרת מחוץ לאילת על מנת לראות עולם", היא מספרת, "לצאת מהבועה של אילת הקטנה ולנסות לשלב צבא יחד עם ריקוד. אני לא רואה את עצמי מפסיקה לרקוד במשך שנתיים. גם אם לא אצליח לשלב תפקיד עם לימודי ריקוד, אני אלמד בכל הזדמנות אפשרית, לפחות בכל פעם שאחזור הביתה".

ומה החלום הגדול?
"אני מייחלת להופיע עם להקות מחול מוכשרות ומקצועיות כמו: 'הלהקה הקיבוצית', 'בת שבע', והכי חשוב - לא להפסיק לרקוד לרגע".
תרשמו לפניכם את השם, עוד תשמעו עליה.

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש