באה באהבה

בכל יום חמישי עולה ציפי זרנקין על הבמה במועדון 'הקצינים' ב'ארמונות הרודס' ומחזירה את קהל מאזיניה בשיריה ובקולה הקסום לימים הטובים של ארץ ישראל היפה והטובה של פעם.
הקהל הממלא מדי שבוע את המקום מורכב מכל הגילאים. מבוגרים שמכירים את השירים מנעוריהם וגם כאלו שלא נולדו כשחלק מהשירים שציפי שרה כיכבו בראש מצעד הפזמונים. מה גם שציפי שרה שירים ישנים וגם שירים חדשים. שירים בעברית וגם בשפות אחרות.
בנוסף לקהל ה'קבועים' המלווים את ציפי מזה שלוש שנים בכל יום חמישי, נוספים מדי שבוע עוד ועוד מבקרים, אילתים וגם צפוניים שנקלעו לאילת והגיעו במקרה. יש כמובן גם את אלו המגיעים מרחוק במתכוון – כמו לדוגמא, חבורה של אופנוענים מראשון לציון אותם מכנה ציפי- "מלח הארץ". החבורה מגיעה מדי חודש או חודשיים, בהרכב מלא המונה כעשרים זוגות, על מנת לבלות עם ציפי ערב בשירה וריקודים, כי במועדון 'הקצינים' שרים, רוקדים ונהנים ובעיקר שוכחים מכל הצרות.

התנדבה להחליף והתגלתה

ילדותה של ציפי זרנקין עברה עליה במושב שורש שליד ירושלים. חיים שקטים של כייף וטבע, בלי רעש וצלצולים של עיר גדולה. בבית קיבלה חינוך לערכים שכנראה השאיר את חותמו עליה, כי ציפי עד היום היא בדיוק כמו שחינכו אותה בבית– מתחשבת בזולת, אוהבת אנשים ודואגת מאוד ליקרים לה, לחברים ובעיקר למשפחתה. עד היום, אחת לשבוע, עוזבת ציפי את אילת וחוזרת למחוזות ילדותה כדי לבלות זמן איכות עם אביה הקשיש במושב שורש.

מתי גילית שאת בעצם זמרת?
"כמו כל דבר טוב זה קרה במקרה. ניגנתי מגיל צעיר מאוד על אקורדיון שעבר אלי אחרי ששני אחי הבוגרים מאסו בו. בכתה ח', בטכס יום הזיכרון, התברר ברגע האחרון שהתלמידה שתמיד שרה בטקסים חלתה. התנדבתי להחליף אותה וחיי השתנו - ציפי הזמרת נולדה. אחרי אותו יום זיכרון, כל שנותיי בתיכון היו רצף של שירה, נגינה והופעות. כשהתגייסתי היה זה אך טבעי שנגשתי למבחנים ללהקה צבאית. התקבלתי ללהקת פיקוד דרום. בין חברותי ללהקה היו חנה לסלו וציפי מור. מלהקת פיקוד דרום עברתי לצוות הווי של הנחל בפיקודו של הכוכב יזהר כהן. כל שנות ילדותי ונעורי, כמו גם שנות שירותי הצבאי עברו עלי בשירה, דבר שבנה אותי כזמרת ונתן לי כלים להתמודד במקצוע הזה באזרחות".

את הקריירה שלה אחרי הצבא החלה ציפי במועדון 'החאן' בירושלים שהיה בזמנו מועדון הזמר החשוב ביותר בארץ.
במועדון 'החאן' פגשתי אותה לראשונה, את ציפי זרנקין הזמרת. היא הייתה אז זמרת 'החימום' של יפה ירקוני וכבר אז הייתה זמרת מצוינת שכולם ניבאו לה עתיד גדול.
כשפתחה יפה ירקוני את מועדון 'אלדין' ביפו, שהיה מיועד בעיקר לתיירים, הזמינה את ציפי להופיע אתה.
"לעולם לא אשכח את הערב בו הביאה אותי יפה לביתה בתל אביב כדי לבחור בגד להופעה", מספרת ציפי. "יפה הכניסה אותי לחדר ענק שכולו חדר ארונות בו היו תלויים עשרות תלבושות. יחד עם התופרת שלה הן יצרו בגד במיוחד עבורי. ביקור זה אצל יפה שינה לחלוטין את סגנון הלבוש שלי ולא רק אותו - גם סגנון ההופעה שלי השתנה מאוד בעקבות העבודה עם יפה ירקוני. יפה הייתה פרפורמרית גדולה מהחיים ולמדתי ממנה הרבה".
היה זה שדרן הרדיו משה וילנסקי שגילה את ציפי זרנקין בתכנית הרדיו 'תשואות ראשונות' שהייתה בזמנו המקבילה הרדיופונית של התכנית 'כוכב נולד' של ימינו.
כמעט ואין זמר שלא הופיע בתכנית וזכה לתהילה בעקבות השתתפותו בה. וילנסקי שהיה המנצח של תזמורת רשות השידור, חתן פרס ישראל, מלחין גאוני ואחד מאושיות הזמר הישראלי, סימן את ציפי כאחת ההבטחות הגדולות של הזמר הישראלי ושילב אותה כמעט בכל תכנית ששודרה ברדיו עם תזמורת רשות השידור. ציפי הצליחה מאוד והקריירה שניבא לה וילנסקי החלה תופשת תאוצה.

פעמיים אילת

פעמיים בחייה ירדה ציפי זרנקין לאילת. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1985 כשכבר הייתה נשואה ואם לילדה בת חמש. ציפי ירדה לאילת כשבעלה אלי החליט לנסות את מזלו ולמצוא עבודה במקצועו כטבח באילת. ציפי קיוותה כי כאן יצליחו לשדרג את עצמם כלכלית וכי השיפור הכלכלי ישפר גם את חיי הנישואין שלהם.

למה אילת?
"אלי בעלי היה שף ואני זמרת. הוא האמין שבעיר תיירות כמו אילת לא יהיה לו קשה למצוא עבודה במקצועו. שנינו ידענו שאני אמצא ללא קושי עבודה כזמרת וקיווינו שבעקבות שדרוג כלכלי, החיים יהיו נוחים וטובים יותר. לא חשבתי כלל על כך שאני מוותרת על קריירה מבטיחה במקצועי והלכתי בעקבותיו. שנינו מצאנו עבודה בקלות. אלי התקבל כשף באחד מבתי המלון ואני הפכתי ל'כוכבת זמר אילתית' והופעתי בכל האירועים הגדולים ובבתי המלון. הציפיות שבאילת נצליח לשפר את מצבנו הכלכלי התגשמו, אבל למרות השיפור הכלכלי חיי הנישואין עלו על שירטון והתגרשנו. נשארתי באילת עם הדס בתי. לא רציתי לטלטל אותה שוב לעיר אחרת, לבית ספר חדש. רציתי להעניק לה יציבות ובית חם בסביבה אותה היא מכירה והצלחתי, שכן הדס ואני נשארנו באילת עד שסיימה את לימודיה והתגייסה".

כל אותן שנים לא הגבילה ציפי את עצמה להופעות באילת. ציפי שהייתה בת טיפוחיו של וילנסקי, המשיכה להופיע בכל הארץ למרות שהתגוררה באילת. בשנת 1995, כשהגיע וילנסקי לגבורות, ערכו לו שני ערבי הוקרה, האחד עם התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות והשני בתיאטרון ירושלים עם תזמורת רשות השידור. וילנסקי התעקש לשתף את ציפי בקונצרטים יוקרתיים אלו והביא אותה מאילת כדי להופיע לצידם של המלכה שושנה דמארי, מתי כספי, נורית גלרון, חוה אלברשטיין ועוד אמנים רבים מן השורה הראשונה. ציפי לא תשכח לעולם את החוויה לה זכתה בהופעה בשני קונצרטים אלה בזכותו.
כשנפטר משה וילנסקי העלתה זרנקין, בשיתוף פעולה עם אלמנתו, ערב לזכרו שנקרא 'תני לו פרח' וגם הפיקה דיסק משיריו בשיתוף פעולה עם המוסיקאי רפי קדישזון. בערב זה וגם בדיסק הושמעו בין השירים הישנים והידועים שירים חדשים, בחלקם כאלו שלא ראו אור מעולם - שירים אותם מצאה אלמנתו במגרות שולחן עבודתו אחרי מותו.
שנה אחרי שנפרדה מאלי, פגשה ציפי את שבי, קלידן מצליח ומוכר באילת והשניים הפכו לצמד בחיים וגם בהופעות.

חזרה הביתה

בשנת 2000 סיימה הדס את הלמודים בתיכון באילת והתגייסה. רק אחרי שציפי ידעה שבתה תתגורר עם אביה ותהיה בידיים בטוחות, הגשימו ציפי ושבי את תכניתם לעבוד בחו"ל ועזבו את אילת לטובת מיאמי.

מיאמי?
"כמעט ואין אמן שלא חולם על קריירה ועל הצלחה בחו"ל וגם לשבי היה חלום כזה. ידענו שבמיאמי יש ריכוז גדול של יהודים והאמנו שנוכל לארגן לעצמנו הופעות בקהילה הענפה הזו ולהצליח. הציפיות הוכיחו את עצמן. שבי ואני הופענו כצמד כמעט כל ערב בהצלחה מרובה. אבל ההצלחה הזו לא סחררה את ראשי ולא הרגיעה את געגועי. כעבור ארבע וחצי שנים של געגועים הביתה החלטתי לחזור לארץ. שבי החליט להישאר במיאמי ואני חזרתי הביתה לארץ שלי ולילדה שלי".

בשנת 2005 חזרה ציפי לארץ ומיד התחילה לעבוד. המופע הראשון שבו הופיעה ברחבי הארץ היה לצידו של עמוס אטינגר בערב משיריו- "שירים שכאלה".
המופע היה לסיפור הצלחה וציפי נסעה עם המופע בכל רחבי הארץ. באחת הפעמים כשהגיע המופע לאילת פגשה זרנקין את יואב איגרא, יזם, אדריכל והבעלים של מלון 'הרודס', ולא ידעה אפילו כי פגישה זו תשנה את חיי שניהם. בין השנים נוצרה ידידות גדולה, שהתפתחה עם השנים לאהבה ולזוגיות. כשהשנים הבינו שכל מה שהם רוצים זה להיות יחד, ירדה ציפי בפעם השנייה בחייה לאילת כדי לחיות כאן עם יואב. כאן הם חולקים אהבת אמת גדולה.

לא חששת שזה יהיה סוף הקריירה שלך?
"חברים למקצוע הזהירו אותי מפני ירידה לאילת למגורי קבע ואמרו לי שאילת היא 'גזר דין מוות מוסיקלי לאמן', אבל אני הולכת עם הלב. אצלי אהבה ומשפחה תמיד באו לפני הקריירה ובכל השלבים בחיי בראש סדר העדיפות שלי היו קודם כל הלב, האהבה והמשפחה ואחר כך הקריירה. את כל ההחלטות שעשיתי עשיתי מהלב ולא מהראש. את כל ההחלטות שלי עשיתי בגלל אהבה ואני לא מתחרטת על אף אחת מהן".

את באמת לא מצטערת?
"אפילו לא לרגע. לפני שנים הייתה בי מרירות ואכזבה וחוסר סיפוק שאולי לא הגעתי לפסגות הקריירה שניבאו לי בגלל הירידה לאילת, אבל היום אני מבינה שיש בחיים דברים חשובים יותר מקריירה. אני מאוד שלמה עם ההחלטה שלי ואין בי שום חרטה. בעצם אין בי כל חרטה על שום החלטה שעשיתי בחיי. ירדתי עם ילדתי לאילת ובראש סדר העדיפויות שלי היה לתת לה בית חם ויציב ואת זה עשיתי. אני מאמינה שהצלחתי, שכן היום, כאשר הדס בוגרת ועושה את הבחירות שלה ומתגוררת בתל אביב, היא עדין רואה באילת סוג של בית".

לא חלמת אף פעם שבתך תלך בעקבותיך ותהיה זמרת?
"ההיפך הוא הנכון. הדס בתי מאוד מוסיקלית ויש לה קול מצוין, אבל לשמחתי היא בחרה במקצוע אחר. היא בוגרת המכללה לעיצוב ועובדת בתחום. כנראה שכל ההזהרות שלי שלהיות זמרת זה מקצוע אכזרי, תחרותי וקשה מאוד - הועילו".

הזמן היטיב איתך, מקצועית וגם בהופעתך החיצונית, מה הסוד שלך?
"אני אוהבת את מה שאני עושה, אני אוהבת לשיר ומקבלת המון אהבה מהקהל שלי. טוב לי. האהבה היא כנראה שגורמת לי לשיר טוב יותר.
כל חיי אני הולכת בעקבות הלב. באתי לחיות באילת ומצאתי כאן אהבה, בית חם וקהל אוהב המלווה אותי בחום ומפצה אותי על הריחוק ועל אובדן קריירה שאולי הייתה יכולה להיות לי אילו נשארתי במרכז. אם אני נשמעת ונראית טוב בעיניך, ואולי גם השתבחתי עם הזמן, כמו שאת אומרת, זה משום שאני שלמה עם עצמי וטוב לי. בימים אלו יואב ואני מחלקים את חיינו בין אילת להרצליה. אני שוב נודדת, אבל הבית נשאר ותמיד יישאר
אילת".