ניתוח שבר - הרניה
שבר - הרניה (ידוע גם בשם "קילה") הוא פתח לא תקין בשכבת השרירים העוטפת את הגוף או פתח בשרירים בתוך הגוף, הגורם ליציאה או בליטה של חלק או של כל איבר פנימי בגוף, דרכו. דוגמאות לכך הן שבר בטבור או שבר במפשעה. ההרניה הנפוצה היא הרניה בטנית/טבורית.
הרניות קטנות בדרך כלל לא מסכנות את חיי בעל החיים, בעוד שהרניות גדולות עלולות לגרום לבעיות חמורות ולעיתים אף למוות. הרניות גדולות עשויות לכלול לולאות של מעיים, שומן בטני, רחם או שלפוחית השתן. איברים אלה עשויים להפוך ללכודים בתוך ההרניה. דבר זה עלול לגרום לחסימת אספקת הדם לאיברים אלה וכתוצאה מכך למוות של רקמות, לזיהום, לדלקת קרום הבטן, למחלות וחסימות מעיים ושלפוחית השתן העלולות להסתיים במוות. כלבים זכרים מבוגרים עשויים לפתח הרניות לצד פי הטבעת המכילות לולאות של מעיים.
השברים עשויים להיות מולדים (קיימים בזמן הלידה) או להיגרם כתוצאה מחולשה או פציעה בשכבת השרירים העוטפת את הגוף.
הטיפול בשבר בדרך כלל כולל ניתוח. בניתוח פותחים את השבר, מחזירים את האיבר הכלוא בתוכו למקומו המקורי וסוגרים חזרה את הפתח בעזרת תפרים. שברים מסוימים עשויים לחזור כתוצאה מחולשה בשרירים. בכלבים זכרים עם שברים לציידי הרקטום עוזר לעיתים סירוס כדי למנוע את הישנות הבעיה.
נקודות חשובות בטיפול
1. פעילות גופנית - במקרים מסוימים קיים צורך להגביל את הפעילות הגופנית.
2. תזונה - לעיתים יש צורך לשנות את התזונה לדיאטה מיוחדת.
יש ליידע את הרופא הוטרינר באם מופיעים הסימנים הבאים:
* בעל החיים הוציא את התפרים.
* מקום הניתוח נפוח או מפריש נוזל או מוגלה.
* בעל החיים מקיא או משלשל.
* בעל החיים מראה חוסר רצון לאכול.
* יש לבעל החיים חום או שהוא נראה בדיכאון.
