יהדות

מאת: מערכת יום יום באילת ● 18/4/2012 11:15 ● ערב ערב 2546
הרב דוד שנה מפקח כשרות עירוני
יהדות

פרשת תזריע מצורע


הערב (ליל חמישי) יחול יום הזיכרון לשואה ולגבורה. שואה מצד אחד וגבורה מצד שני. אמי מורתי הייתה ילדה פליטה במלחמת העולם השנייה ואפילו נפצעה ברגליה בשעה שברחה מאחת החזיתות. כשהייתי ילד הייתי יושב ליד אמי ושומע ממנה סיפורי אימה על התקופה הנוראה והמלחמה הקשה. אמנם אמי לא הייתה באירופה או באחד ממחנות הריכוז וההשמדה הארורים, אך גם על צפון אפריקה עברה תקופה לא קלה כלל ועיקר. כאשר גדלנו חונכנו כולנו על סיפורי הגבורה המופלאים של לוחמים אמיצים אשר חרפו נפשם באומץ עילאי ונלחמו נגד הנאצים יימח שמם. אכן גיבורים גדולים היו אחינו הלוחמים בגטאות במחנות וביערות הדמויות של הלוחמים הללו מהווים מופת עבורנו ועבור ילדינו, וגם כיום 67 שנים אחרי תום המלחמה אנחנו עדיין מרגישים רטט של כבוד כלפי הלוחמים. וכמו כן חשים אנו רגשות עזים של צער וחמלה כלפי אחינו האומללים אשר נרצחו באופן שיטתי ומפלצתי כפי שרק מוח חולני כמו של הנאצים הארורים יכול להמציא.

אמנם מעשי גבורתם של הלוחמים מועלים על נס מדי שנה וכבר נכתבו ספרים מחזות וסרטים על אי אילו גיבורים אמיצים. אך לצערי הרב, קברניטי המדינה בזמן הקמתה, טרחו מאוד לטפח רק גבורה מסוג אחד והתעלמו והעלימו לגמרי גבורה מסוג אחר. אלפי גיבורים היו בזמן השואה שמעשי גבורתם כלל לא הגיע לידיעתנו וזאת מפני שהם נלחמו בנאצים לא באמצעות נשק אלא באמצעות חירוף נפש על קיום המצוות, ואל יהא דבר זה קל בעיניכם. האם מישהו יכול לדמיין לעצמו כמה אומץ נדרש על מנת להניח תפילין בצריף בתוך מחנה אושוויץ כאשר העונש על החזקת תפילין וכל שכן על הנחתם הוא מוות מיידי, ובכל זאת עשרות יהודים הניחו בכל יום תפילין בתוך תוכי המחנות. האם מישהו מעלה בדעתו כמה אומץ ותושייה צריכים על מנת להכין מצות לפסח בתוך המחנות בתנאים תת אנושיים כשסכנת מוות מרחפת על כל צעד ושעל, להשיג קמח, לבנות תנור, לאפות את המצות וכל זאת תחת עינם הפקוחה של הנאצים ועוזריהם. האם מישהו יכול לדמיין כמה שאר רוח צריך על מנת לחיות במחנה השמדה בתנאי רעב איומים ובכל זאת לקבל עצמך שאתה לא מוכן לאכול מהמרק שיתכן ויש בו בשר טרפה? איזו גבורה צריך בשביל למכור את מנת הלחם היומית שמוקצבת לאסיר, לחם שפירושו עוד יום חיים, על מנת להשיג מעט מרגרינה בשביל להדליק נר חנוכה בצריף בתוך המחנה, כמה אומץ צריך בשביל להיות פועל במפעלי התעשייה הגרמניים ולעשות הכל על מנת לא לחלל שבת, כמה אומץ גבורה ותושייה צריכים על מנת לארגן מניין בשביל לומר כל נדרי ביום הכיפורים או בשביל לצום ביום הכיפורים.

גיבורים ענקי רוח היו אחינו הקדושים במחנות, אך לצערנו הרב השכיחו מאתנו את גבורתם ולא חינכו אותנו על גיבורים מסוג זה. שלמה המלך, החכם מכל אדם אמר "טוב מושל ברוחו- מלוכד עיר" כלומר מי שמצליח לשלוט בעצמו ולא לחטוא הוא יותר גיבור מאדם עז נפש שיודע להילחם.

השבת אנחנו נקרא בתורה שתי פרשות - תזריע ומצורע, עניינן של שתי הפרשות הללו הן טומאת הצרעת ועוד סוגי טומאות אחרות. חז"ל אומרים שהצרעת הייתה באה על האדם בגלל שהיה מדבר לשון הרע, מצורע= מוציא רע. מי מאתנו לא מדבר לשון הרע, האם אנחנו גיבורים עזי רוח כמו הצדיקים במחנות שהיו מסוגלים להתגבר על כל הקשיים בשביל לשמור תורה ומצוות, והרי כל אחד יודע עד כמה קשה להתאפק כשבדיוק רוצים ללכלך על מישהו, ואם בדבר פעוט שכזה אנחנו לא מצליחים להתגבר ולהתעלות על עצמנו, אז מה יהיה אתנו במצוות אחרות? גיבורים? מי פה גיבור, היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? יהי זכרם ברוך וה' יקום דמם.

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש