סיפור אמיתי מחדר עבודתה של קוראת בטארוט - יעוץ והכוונה על פי מסרים וידע רוחני
מכר וותיק מתקשר אלי בשעת צהריים ואומר: "אני באילת עם ידידה, אפשר לקפוץ?" כך למעשה הכרתי אותה.
אישה יפה במיוחד בעלת נוכחות מרשימה ביותר כיאה לידידותיו של חברי שהוא בעל מעמד גבוה במיוחד בחברה.
"את נראית נסערת", כזה היה הפתיח שלי אליה כשהם הגיעו אלי, והיא השיבה לי: "אני באמת נסערת. את יודעת, זאת פעם ראשונה שלי...", היא לחשה כאומרת סוד.
למה היא מתכוונת? אני שואלת את עצמי, היא בת חמישים בקרוב, מה כבר יכול להיות?
"את מבינה", היא אומרת לי, "אני נשואה, והיום הייתה הפעם הראשונה שאני עם גבר אחר".
לא הבנתי ממש. ידידי, אדם דתי ויש גבול חשבתי ביני לבין עצמי. גם אישה מבוגרת ממנו, וגם נשואה, זהו שיא אפילו לאדם חילוני. אבל הוא, אני יודעת, דתי.
"את פותחת בקלפים", היא פונה אלי בזמן שידידי הלך לנוח טרם צאתם צפונה. "תפתחי לי בבקשה"...
קוראים יקרים, היא מתנשאת לגובה של מטר שמונים, בעלת נוכחות מרשימה, משדרת עוצמה וכוח, אבל אני מביטה בה ואני רואה ילדה קטנה מבולבלת, בעלת עיניים נוצצות, ושפת גופה מספרת לי סגירות, או אולי חרטה, אך בעיקר מוסר כליות ומצפון לא שקט.
טרפתי את הקלפים ושאלתי אותה אם היא מוכנה לשמוע הכול והיא אישרה.
"את חסרת כל היום", פתחתי ואמרתי לה והיא אישרה. "נכון. עיקלו לי את הבית. איבדתי את הראש ואיתו את כל השאר".
"אני רואה הידרדרות נוספת", ניסיתי להכין אותה, "את הרי אישה נשואה, מדוע אינך מתגרשת?".
"אי אפשר", היא עונה. "גם הילדים וכמעט כל המשפחה חתומה על חשבון הבנק שלנו, כך שאם נתגרש אנו עלולים לסבך את כולם".
"אני רואה שאת מתגרשת", אני אומרת לה. "אני גם רואה שהמאהב שבחרת, שהוא ידידי הטוב, יעלם ברגע שתתגרשי, ויתחתן עם אחרת. אם לא תעצרי מיד את הרומן הבלתי אפשרי הזה אני רואה שאת הופכת לפילגש שלו".
"בחיים לא". היא מתנגדת.
"אבל אני רואה את זה ועלייך לבחור. אני ממליצה לך להתנתק מהקשר עם ידידי מיד"...
כיום היא מתגוררת באילת, מאושרת ומשוחררת מאותה אהבה כואבת ובלתי ממומשת. וידידי אכן נעלם כשהיא התגרשה והתחתן עם אחרת.
גם היום הוא ממשיך לחזר אחריה, אבל היא למדה את הלקח. כשאנו מעלות את הסיפור היא תמיד חוזרת ואומרת- "תזהירי את כולם. הייתי שבוייה בחיזוריו ושילמתי ביוקר את הלקח של הרומן הזה. במקום לתמוך בבעלי שפרנס אותנו בכבוד, פרנסתי את המאהב על הגב של בעלי ומשפחתי"....
