פרשת אמור
במוצאי שבת יציין עם ישראל את הילולת רבי מאיר בעל הנס. כל מי שיש בו טיפת לחלוחית של מסורת יודע, שעל כל צרה שלא תבוא, אדם נודר צדקה לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, אומר את מבוקשו וחותם את דבריו במילים "אלהא דמאיר ענני". כך במשך קרוב לאלפיים שנה, מיליוני יהודים מבקשים בזו הלשון – "אלהא דמאיר ענני". מדוע זכה רבי מאיר בעל הנס יותר מכל התנאים האחרים שנזכיר דווקא אותו בתפילות שלנו, והרי היו תנאים יותר גדולים ממנו בתורה. רבי עקיבא היה רבו של רבי מאיר ואף על פי כן, איננו מבקשים "אלהא דרבי עקיבא ענני", מה מיוחד בו ברבי מאיר, איזו זכות עומדת לו שדורות על גבי דורות מזכירים אותו בתפילותינו? בגמרא מובאת מחלוקת בין רבי יהודה לרבי מאיר, האם גם כאשר בני ישראל חוטאים הם נחשבים בנים של הקב"ה. רבי יהודה אומר – שבני ישראל נקראים בנים של ה' רק כאשר הם עושים את רצון ה', אם חלילה עם ישראל חוטאים, ה' מואס בהם, והם לא נקראים יותר בניו של הקב"ה. לעומתו טוען רבי מאיר – שבני ישראל "בין כך ובין כך נקראים בנים", כלומר תמיד אנחנו בניו של הקב"ה, אפילו אם חלילה אנחנו מכעיסים את ה' ועוברים על רצונו, עם כל זאת, ה' עדיין אוהב אותנו ומתייחס אלינו כאל בניו, ומוכיח רבי מאיר את דבריו מפסוקים הן מהתורה והן מהנביאים. בדיוק כפי שבן ביולוגי נשאר תמיד הבן של אביו, כך גם היחס של הקב"ה כלפינו, אנחנו בניו, תמיד. נקודה.
דבריו אלו של רבי מאיר הם לימוד זכות גדולה מאוד על עם ישראל. מי מאתנו לא חוטא או לא חטא בעבר. והרי על-פי ההיגיון, מאחר וחטאנו, הקב"ה אמור היה לכעוס עלינו מאוד וחלילה עלול לפגוע בעם ישראל, לזרוק אותם, לדחות אותם בשתי ידיו, אך כאן בדיוק נכנס רבי מאיר לתמונה 'ומזכיר' לקב"ה ולנו שאנחנו הבנים האהובים של ה', שיש לנו אב אוהב ורחמן, וגם אם הילד טועה, והאבא כועס עליו, עדיין הוא בנו, והאבא לא יזרוק את הבן מהבית בגלל שהבן טעה. הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) כתב בספרו 'מסילת ישרים' כלל: הקב"ה אוהב את מי שאוהב את בניו. בדיוק כפי שכל אחד מאתנו באופן טבעי שמח כאשר אנו רואים מישהו שמיטיב עם ילדינו, כך גם הקב"ה אוהב את מי שאוהב את עם ישראל. כאשר רבי מאיר מלמד זכות על עם ישראל באומרו שאנחנו תמיד קרויים בנים של ה', מתעלה רבי מאיר לדרגת אהובו של מקום, אהובו של הקב"ה. לכן זכותו של רבי מאיר היא גדולה עד לשמיים להגן ולהיטיב עם כל יהודי בכל מקום ובכל צרה וצוקה המתרגשת עליו חלילה. ידור לצדקה ויבקש "אלהא דמאיר ענני" ובעזרת ה' הוא גם יוושע.
בפרשתנו אנו מצווים לא לחלל את שם ה', כן לקדש את שם ה'. כל אחד ואחת על-פי דרגתו ידיעותיו ומעשיו מצווה לקדש את שם ה' וכך פסק הרמב"ם: "כל בית ישראל מצווין על קידוש ה' הגדול הזה ומוזהרים שלא לחללו". הדרך הטובה ביותר לקדש את שם ה' היא לאהוב כל יהודי באשר הוא יהודי, לעזור לכל יהודי ככל שניתן מתי ששאתה רק יכול בלי תנאי, וכאשר יראו כולם את התנהגותך הטובה ומידותיך הטובות, ילמדו ממך ויתנהגו גם כן באופן מתוקן, וזהו קידוש שם שמיים גדול. הבסיס לכל הוא אהבת ישראל. ככל שתשרה אהבת חינם בין עם ישראל, כך כל אחד ואחת מאתנו מתעלה אל על עד לזכותו של רבי מאיר שהיה אוהב את בניו של ה', ובכך אנו מגדילים הן את זכויותינו הפרטיות והן את זכויותינו הלאומיות ועל ידי זה נזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.
