יהדות

פרשת שלח

מדינת ישראל היא מדינת חוק. מעולה. כך צריך להיות. לא יתכן שבמדינה תשלוט אנארכיה וכל אחד יעשה מה שבא לו. חוק הוא חוק. צריך לכבד את החוק לקיים אותו תמיד ולהעניש כל מי שעובר על החוק, ללא משוא פנים. אני מאוד בעד שלטון החוק, וכל אדם שפוי מבין שחובה לציית לחוק, בלי איפה ואיפה, כולם שווים בפני החוק. למשל, לא יתכן שיקום מישהו ויחליט על דעת עצמו להשתלט על אדמה שהיא איננה שלו ויתחיל לבנות בה בניינים על ימין ועל שמאל כמה שהוא רק רוצה והיכן שבא לו, מה פתאום. במדינה ששומרת חוק אין דברים כאלה ומי שבכל זאת מחליט לעשות מעשה ברוטאלי שכזה להשתלט על קרקעות ולבנות בהם בתים צריך לדעת שהמדינה תדע להגן על עצמה מפניו, ושופטי ישראל כבר ידעו לפסוק את הדין להרוס את הבית שהוא בנה מבלי להתחשב כלל בכך שהוא גר שם עם אשתו וילדיו הקטנים כבר מספר שנים, אז מה? וכי בגלל שבנית באופן לא חוקי אתה רוצה שנתחשב במשפחתך? וגם כל האיומים שאם יפנו אותו ואת משפחתו זה יגרום לתחושות קשות של צער וניכור כלפי המדינה מצד חבריו, ואולי אפילו לאלימות – אין לתחושות הללו שום מקום בשלטון החוק. החוק ברור השופטים פוסקים ועל המשטרה לבצע את החלטת השופטים – לפיכך חייבים באופן מיידי שאינו ניתן לדיחוי, או לכל התחשבות לפרק ולהרוס מיד את כל הבתים של הבדואים שהשתלטו על הנגב מדימונה ועד באר-שבע מירוחם ועד בכלל, חוק הוא חוק ואין איפה ואיפה ומי שמשתלט על אדמות מדינה ובונה בתים שלא על-פי החוק אין בכלל מקום להתחשב בו ובמשפחתו. נקודה! וכי לא כך פסקו שופטי בג"ץ? שהבדואים שבנו שלא כחוק בנגב יפונו מהבתים עם נשותיהם וילדיהם הקטנים באופן מידי בלי התחשבות בשום גורם ובלי רחמים והפחדות? חוק חייבים לכבד! פחחח, הצחקתי אותי.

כנראה שבמדינת ישראל החוק הוא חד צדדי, תלוי באיזה צד של קו ירוק דמיוני אתה גר על-מנת להחיל עליך את החוק, וגם מאוד תלוי אם יש לך כיפה על הראש או שלא. כי אם אתה גר בצד המזרחי של המדינה וחס וחלילה אתה גם חובש כיפה לראשך, אתה כבר מסומן. לא חלים עליך שום חוקי רחמים, רק "דין צדק" ירדוף אותך בכל אשר תפנה. אבל אם נאמר, למשל, שאתה לא יהודי, ואתה מתגורר במרחבי הנגב – או אז מתחילים כל השיקולים המוכרים, ההומאניים, הביטחוניים, ההפחדות ועוד ועוד כדי להסביר לנו מדוע אסור לפרק אפילו לא צריף אחד של בדואים. חוק!?! צחוק! עליבות.
בפרשת השבוע אנחנו נקרא השבת על אחד החטאים החמורים ביותר שעשו אבותינו במדבר: חטא המרגלים. משה רבנו שולח 12 אנשים, מכובדים מאוד, החשובים ביותר מכל שבט, שיבדקו כיצד נראית ארץ ישראל ויספרו זאת לכל העם, כאשר חוזרים המרגלים אחרי ביקור בן 40 יום בארץ – במקום לרומם את רוח העם לקראת הכניסה לארץ, הם מכניסים בליבם מורך, פחדים ודמיונות על-כך שזה בלתי אפשרי לנצח את הגויים שגרו כאן. העם נבהלים מאוד ומתחילים לבכות שהם בכלל לא רוצים להיכנס לארץ. הם מעדיפים לחזור להיות עבדים במצרים. ה' כועס מאוד ורוצה להשמיד את עם ישראל על כפיות הטובה שלהם. משה רבנו מתחנן אל ה' שלא יעשה בעם ישראל דין, חלילה, אלא שיפעל איתם "לפנים משורת הדין" שיגלה רחמים. נכון שמגיע להם עונש, אבל בבקשה ה' קצת רחמים. הקב"ה מתרצה למשה ואומר לו "סלחתי כדבריך".
בכל מקום שיש דין, ניתן גם, על-פי שיקול דעת, לבצע לפנים משורת הדין, הכל בהתאם לנסיבות. ואם על עבריינים שפלים כמו רוצחים אנסים ושודדים, מעשים בכל יום שהשופטים מפעילים שיקול של לפנים משורת הדין, מדוע רק כשזה נוגע למתיישבים ("מתנחלים") היהודים ביהודה ושומרון הס מלהזכיר שיקול זה? האם אין רחמים על 120 אנשים נשים וטף שיושלכו מבתיהם שקנו בכסף מלא רק בגלל טעות מנהלית? אין לפנים משורת הדין? אתמהה..