חופשה בסיני

מאת: אביבה דקל ● 20/6/2012 16:16 ● ערב ערב 2555
מירב היתה מיואשת. בידה האחת החזיקה את התינוק הצורח ובעודה מנסה להרגיע את רווית, "הגדולה" שלה, בת השלוש, ניסתה להסיר מעל האש את סיר הדייסה הרותחת. כמובן שלא הצליחה. הדייסה גלשה, מכסה את הכיריים ואת השיש.מירב כיבתה את הגז ושקעה בכסא ליד שולחן המטבח, הצמידה לחזה את התינוק הצורח ופרצה בבכי כשהיא כובשת פניה בשערה של רווית המתייפחת בעוד היא יושבת שם ומנסה לצאת מתהומות הייאוש נשמע צלצול פעמון דלת הכניסה
חופשה בסיני

י זה יכול להיות?" שאלה את רוית. "זה אבא!" ענתה הקטנה ללא הסוס ומיהרה לפתוח את דלת הכניסה. הקריאות "אבא! אבא!" נפסקו לפתע. "זו סיגל!" הכריזה רוית ומיהרה בעקבות סיגל לעבר המטבח בו ישבה אמה. מה הולך פה?" שאלה סיגל למראה מירב הבוכייה והתינוק הצורח. "שום דבר יוצא דופן," נאנחה מירב "אחר צהריים רגיל בבית משפחת לוינסקי. הדייסה גולשת, צחי צורח, רוית בוכה ומכונת הכביסה מקולקלת שוב – ממש שום דבר מיוחד. עוד יום רגיל." "תני לי את צחי ולכי ונסי להשתלט קצת על הדייסה." פקדה סיגל ולקחת את התינוק בזרועותיה "יש לו חום. יש לך אקמול בבית? אין לך? אני לוקחת אותו אלי. שם ארגיע אותו וכשתירגעי גם את בואי לקחת אותו." משיצאה סיגל הצליחה מירב להרגיע את בתה הבכירה ועד מהרה השתלטה על המהפכה במטבח וטלפנה למתקן מכונות הכביסה וזה הבטיח להגיע למחרת בבוקר. משהניחה את השפופרת על כנה החליפה בגדיה ויצאה עם רוית לדירתה של סיגל שהיתה צמודה לזו שלה. אצל סיגל היתה שלווה כמו תמיד. הבית היה נקי ומסודר ילדים שחקו בשקט בחדר הילדים, ריחות תבשילים מלאו את החלל וצחי ישן בשלווה של ממש על הספה בחדר המגורים. "איך את מצליחה להסתדר. אני פשוט לא מבינה את זה. אני תמיד פקעת עצבים ושום דבר לא הולך..." תמהה מירב. הבעיה שלך היא שאת תמיד לחוצה ועצבנית. כשלוחצים ועצבניים שום לא הולך והילדים נדבקים מהעצבנות שלך. מה שאת צריכה לעשות זה לבוא אתי פעם בחודש לחופש. אני נוסעת כל חודש עם חברה אחת או שתיים - נקויי ראש. אנחנו לא נוסעות רחוק – אנחנו נוסעות לסיני למלון "החושות בדהב - לא יקר לא רחוק ולא מתוח. רגיעה מוחלטת. אני חוזרת משם בכל פעם רקועה ומאושרת ויש לי סבלנות לכולם ולהכל עד הפעם הבאה." ענתה סיגל. "והילדים? מה אעשה עם הילדים? את יכולה לקום ולנסוע מתי שאת רוצה, יש לך עזורת פילפינית. אני לעולם לא אצליח להבין איך את מצליחה לממן פיליפינית במשכורת של הבעל שלך." תמהה מירב "זה הכל ענין של סדר עדיפויות ויכולת איזון התקציב, "ענתה סיגל, אבל לך בכלל אין בעיה. ההורים שלך גרים באילת וכמו שאני מכירה את אמא שלך היא תהיה מאושרת אם תקחי קצת זמן לעצמך ותשאירי לה את הילדים." ענתה סיגל. "מוטי לעולם לא יסכים." פסקה מירב. "הוא יסכים אם יביבן עד כמה קשה לך ועד כמה את מתוחה. אנחנו נוסעות בשבוע הבא - אני וניבה ורחלי – הצטרפי אלינו." אברה סיגל ומירב הבטיחה לנסות לשכנע את מוטי שלה. לתדהמתה הרבה לא התנגד כלל מוטי. "אני חושב שזה רעיון נהדר," אמר "מאז נולד צחי לא יצאת לחופש אפילו ליום אחד ואני רואה עד כמה קשה לך. תסעי קצת עם חברות. אמא שלך תשמור על הילדים כשאני בעבודה ובערב אהיה אני אתם. בסך הכל מדובר בשלושה ימים.
מירב מיהרה לבשר לסיגל וזו הבטיחה להזמין חדר עבור מירב עוד באותו ערב. שבוע לאחר מכן נסעה קבוצת הבנות העליזות לסיני. עברו את הגבול ומצדו השני עלו על מונית שהובילה אותם לדהב. כשראתה מירב את הבקתות המטות ליפול כמעט וחזרה על עקבותיה. "אל תהיי טפשה מירב," אמרה סיגל "לא בשביל מלון חמישה כוכבים באנו הנה, באנו כדי לעשות חיים." עד מהרה לשבו ארבעת ה"בנות בגדי ים ויצאו אל החוף הזהוב. אחרי יום של התמסרות לקרני השמש המלטפת ולים הכחול והקר הרגישה מירב את המתח והעצבנות נושרים מעליה. עם ערב התקלחו במקלחות הפרימיטיביות לבשו גלביות צחורות שקנו מהבדואים ששוטטו בחוף ויצאו אל "בית הקפה" לארוחת ערב. אכלו דגים טריים מטוגנים, שתו יין שצונן במי הים וכשראשן קצת סחרחר נענו לחיזוריהם של הגברברים הערבים שסבבו סביבן כמו דבורים אחר דבש ורקדו אתם לצלילי טייפ צרחני. הגבר אתו רקדה מירב היה תוקפני מדי לטעמה וניסה ללא הרף להצמידה אל גופו החסון. מירב דחפה אותו מעל פניה. "אם תמשיך כך אני לא רוקדת." אמרה בתוקפנות והלה צלק, הרחיק אותה ממנו ורקד אתה בנימוס רב. "החברה שלך כמו גוש קרח!" אמר לסיגל שהכירה כנראה את כל "השאבאב". "תדליק לה סיגריה, אמרה סיגל וצחקה "זה יעזור לה להרגע." "מה את מדברת סילג?" תמהה מירב "את יודעת שאני לא מעשנת. בעצם אני גם לא רוצה לרקוד." הוסיפה, נחלצה מזרועות המחזר שלה וחזרה למקומה? בעינים לא מאמינות ראתה את חברותיה מתנשקות ומתמזמזות עם בני זוגן. עד מהרה פרשו מבית הקפה כשהן חבוקות כל אחת בזרועותיו של הגברבר והשאירו אותה לבד. "תרגעי קצת." אמרה לה סיגל לפני שפרשה עם בן זוגה לבקתה "אף אחד לא יאנוס אותך, אבל תאמיני לי שאת מפסידה." משהלכו הבנות נפנתה גם היא ללכת . "אני אלוה אותך," אמר אחמד "שלא יטפלו אליך כל מיני וואחשים." ליווה אותה לבקתה שלה ונפרד ממנה בנימוס. למחרת חזר הספור על עצמו "אל תהיי תינוקת." צחקה סיגל "תני לעצמך ליהנות. להתפרק עשי קצת חיים." "אני לא כזאת!" מחתה מירב. ישבה והתבוננה בחברותיה ומבלי משים לגמה עוד כוס יין ועוד אחת ומשהושיט לה אחמד סיגריה לקחה אותה ומבלי לחשוב החלה מעשנת. עד מהרה פשטה הרגשה של חמימות נעימה בכל גופה ושהרים אותה אחמד על רגליה כדי לרקוד שוב לא התנגדה. לא התנגדה גם כשהצמיד אותה אליו – החשיש והיין עשו את שלהם. באותו לילה לא ישנה מירב לבד בבקתה. למחרת בבקר משהתעוררה משנתה וראתה את הנער הערבי הישן במיטתה ארזה חפציה ונסעה הביתה, משאירה מאחריה את חברותיה. "חזרת מוקדם מדי, לא?" תמה מוטי. "התגעגעתי אליכם. אני לא רוצה להיות בשום מקום בלי בעלי והילדים שלי". חיבקה מירב את מוטי ולתדהמתו הרבה נשקה לו בלהט שלא היה רגיל אליו מזה חדשים רבים. "החופשה בכל זאת עשתה לך טוב... היה כדאי לי לשלוח אותך כדי שתביני עד כמה את אוהבת אותי". צחק מוטי. אני באמת אוהבת אותך." אמרה מירב ופרצה בבכי "אין סיבה לבכי." אמר מוטי "גם אני אוהב אותך ואת לא רואה אותי בוכה בגלל זה." למחרת חזרו כל "הבנות "שזופות ומרוצות "חבל שברחת." אמרה סיגל "הלילה האחרון היה השיא." "תודה." ענתה מירב בקרירות "לי הספיקו היומיים הרקאשונים." בשבועות שלאחר מכן דחתה את כל נסיונות ההתקרבות של סיגל. אבל אט אט נרגעה – אחרי הכל, אם סיגל רוצה להתפרפר זה עניינה, זה לא משנה את העובדה שסיגל היתה תמיד חברה נהדרת – חכמה ויפה ותמיד מוכנה לעזור. מוטי נשם לרווחה כשבו היחסים לקדמותם – לא חקר את אשתו מדוע התרחקה מסיגל, אבל אהב את סיגל ונחי – הם היו חברים ושכנים טובים – הפריע לו הריחוק. חדשים אחדים עברו ומירב הצליחה להדחיק את ההרפתקה הבלתי נעימה כשנכנסה לפתע אליה סיגל בוקר אחד ואמרה: "את חייבת לעזור לי מירב. אני צריכה באופן דחוף עשרת אלפים שקל." "מאין אקח עשרת אלפים שלק?" תמהה מירב. את לא חייבת לתת לי את כל הסכום אבקש חלק מהכסף מהבנות האחרות. אלפיים יספיק." ענתה סיגל "גם אלפיים אין לי. אצטרך לבקש ממוטי." ענתה מירב. "לא אכפת לי איך תשיגי את הכסף ובלבד שתשיגי אותו. אני מוכרחה את הכסף." ענתה סיגל וקולה הפך למאיים מעט. "אשתדל." ענתה מירב "מוטב שתשיגי אותו שאם לא כן אראה למוטי את התמונות האלו." ענתה סיגל והראתה למירב תמונות בהן כיכבה בעירום מלא בזרועותיו של אחמד. כמובן שמירב שילה. והיא משלמת מאז מדי חודש כמו שמשלמות הבנות האחרות ניסתה בפעם הראשונה לקרוע את התמונות, אבל סיגל צחקה: "אין בעיה תקרעי אותן," אמרה "הנגטיב אצלי ויהיו לי העתקים חדשים בכל פעם שאצטרך אותם." החופשה של מירב לסיני היתה חופשה יקרה מאד מאד. היא משלמת אלפיים שקל לחודש מזה זמן רב, בדיוק כמו שמשלמות האחרות בהבדל אחד – האחרות ממשיכות לנסוע לסיני ולהנות. לסיגל הספיקה הרפתקה אחת. סוף סוף הצליחה להבין איך מצליחה סיגל לאזן את התקציב שלה ולשלם לעוזרת פיליפינית...

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש