רק כשמתרחקים מאילת ולוקחים נשימה מהפקקים במרכז הארץ, המילים והרגשות מסתדרות במגירות הנכונות. שהרי אנחנו חיים בסוג של בידוד חברתי, כלכלי, אקולוגי, לטוב ולרע. יש משהו באילת המביא את המוח לנקודת רתיחה וההתמוססות שלאחריה הכל נראה כמעין השתקפות במימי המפרץ ביום קיץ לוהט. יש משהו מרגיע, מנוון, מאות ק"מ של מדבר עושים את ההבדל. אך בסופו של דבר, שלא נשלה את עצמנו, כולנו עובדי קבלן, כולנו עבדים של מישהו. טור קיץ חם, אנרכיסטי, פופוליסטי, מלא תהיות וטעויות. וכמו שכתב אהוד מנור, זיכרון מוכשר לברכה: "עד סוף הקיץ, אדע את התשובה.."
