העיפה מבט בשעון. מאחור. כמעט שמונה. היתה צריכה למהר לעבודה. לא יכולה היתה להרשות לעצמה לאחר – היתה זקוקה לכסף. התלבשה, בוחנת את דמותה במראה – לא רע לגמרי לא רע. מעולם לא היתה יפהפיה מסחררת, אבל כל חברותיה שהיו בעבר יפהפיות איבדו את זוהרן, ואילו זיוה, שתמיד היתה "בסדר" נראתה כל שנה טוב יותר – אפילו בסדר גמור. גופה היה שמור ומוצק בשל שעורי התעמלות שלא ויתרה עליהם אף פעם, את שערה, שבנעוריה היה חום דהוי, צבעה בחום אדמדם, והוא היה כעת חלק ומבריק ובפניה כמעט ולא היו קמטים – לא רע כלל וכלל בשביל אשה המתקרבת לארבעים, אבל לא מספיק כדי למשוך תשומת לבם של גברים. "אילו רק מצאתי מישהו אחר," הרהרה בלבה "הייתי לוקחת את הילדות ועוזבת את סטיב כבר היום." בשמונה וחצי בדיוק כבר ישבה במקומה במשרד, שקועה בחשבונות של לקוחות. לא שמה לב איך הזמן עובר כשלפתע קרא לה חזי, רואה החשבון הראשי של המשרד: "זיוה, הכנסי הנה בבקשה. יש לנו לקוח חדש מתל אביב, נציג של חברת המחשבים אתה התחלנו לעבוד, והייתי רוצה שאת תהיי אחראית על החשבון שלו."
כשנכנסה הציג אותה חזי בפני גבר כבן חמישים, נאה למראה, שחייך אליה חיוך רחב ואמר: "אילו ידעתי שהבחורה שאתה ממנה כאחראית על החשבון שלי יפה כל כך, לא הייתי מתווכח אתך חזי." חזי צחק: "דורון התעקש שאני אישית אנהל לו את החשבון. הסברתי לו שאת מקצועית בדיוק כמוני והוא לא השתכנע. חבל שלא ראה אותך קודם – הייתי חוסך לעצמי ויכוחים ארוכים ומיגעים כל הכבוד זיוה, להבא לא אבזבז זמן בדיבורים – אציג אותך בפני הלקוח ואניח לכימיה שביניכם לעשות את שלה..." לא דורון ולא זיוה שמעו אותו, היו שקועים זה בזו. "סוף סוף זה קורה!" הרהרה זיוה בלבה "ואני חשבתי שלעולם לא יראה בי מישהו אשה יפה"! חשבתי ש לעולם שוב לא אביט בגבר, ואשקע בעיניו ואשכח שאני אשה נשואה ואם..."
בשבוע הראשון אחרי שנפגשו שמרה זיוה על החומות שסביבה אבל דורון היה מהסוג הבלתי נלאה – חיזר אחריה, שלח פרחים, החמיא לה ולא התיאש. "אבל אתה נשוי!" מחתה זיוה "וגם אני נשואה". "אני חי בנפרד מאשתי ואין לי כל כוונה לחזור אליה." אמר דורון "את בדיוק מה שאני צריך. טוב לי אתך. עם אשתי אני רב ללא הרף, אין לי אף רגע שקט, היא ממררת את חיי – איתך הכל כל כך שלו ונעים וטוב. אני אוהב אותך." בסופו של דבר נשברה זיוה. היתה זקוקה באופן נואש לאהבה ולחיזוקים וגם ראתה בדורון קרש הצלה – מי יודע, אולי בסופו של דבר מצאה את הגבר שיחלץ אותה מנישואיה הכושלים ויעזור לה לחיות בכבוד עם בנותיה. חודש אחרי שנפגשו הפכו השניים לנאהבים ולא היה כמעט אדם באילת שלא ידע על הרומן, בדיוק כמו שיודעים תמיד על כל רומן, ועד מהרה ספרו על כך גם לסטיב. סטיב רתח – זיוה בוגדת? שאשה תבגוד בו? בגידות זה ה"עסק" שלו! רק לו מותר לבגוד! חזר הביתה והקים שערוריה "אני אהרוג אותך!" צרח "אני לא מוכן לסבול שהאשה שלי תתרוצץ עם גבר אחר ותעשה ממני צחוק." זיוה הסתגרה בחדר השינה ובכתה ולא יצאה עד ששמעה את דלת הכניסה נטרקת. משהלך טלפנה לדורון. "מה לעשות?" בכתה. התגרשי ממנו." אמר דורון "אני אדאג לך." "מה זאת אומרת תדאג לי?" התיפחה זיוה. "התגרשי וגם אני אבקש גט מאשתי. אמרת לי פעם שיש לסבתא שלך דירה בתל אביב – תעברי עם הילדות לתל אביב ותגורי זמן מה אצל הסבתא שלך וברגע שאקבל את הגט נתחתן. עד אז אעזור לך בכסף ובכל מה שתצטרכי." "מחר אפנה לעורך דין." אמרה זיוה . למחרת התבשרה שסטיב הקדים אותה והגיש בקשה לגט. שבועות וחדשים של מלחמה קשה עברו עד שקבלה סוף סוף זיוה את הגט ואתו גם מחצית מערך הדירה. מאחר וסטיב סרב לשלם לה עבור חלקה בדירה וגם לה לא היה כסף, מכרו את הדירה, התחלקו בכסף וזיוה עברה לתל אביב עם הבנות. דורון, נאמן להבטחתו, עזר לה להסתדר. עזר לה למצוא עבודה, עזר לה לרהט מחדש את שני החדרים שסבתא הקציבה לה ולילדות, ומדי שבוע היה מביא מן השוק ירקות ופירות וגם עזר לה בכסף בכל עת שלא הצליחה להסתדר. רק דבר אחד לא עשה – לא התגרש. בתחילה לא אמרה זיוה מאומה, חיכתה שיבשר לה שהוא מתגרש, אבל לבסוף נמאס לה והחלה לוחצת. "אשתי לא מוכנה לשמוע על כך", אמר "בקשתי והתחננתי אבל היא מאיימת שלעולם לא תיתן לי גט ואם אלך בלי גט לא תניח לי לראות את הילדים. תהיי סבלנית – בסופו של דבר קרני תשבר – וכי כמה זמן יכולה אשה לחיות עם גבר כשהיא יודעת שיש לו מישהי אחרת?" חדשים חלפו. דורון המשיך לפקוד את דירתה של זיוה והיה מאהב לוהט ומסור, אבל גט לא קיבל למרות שהבטיח שהוא עושה ככל יכולתו. כשנה אחרי שעזבה את אילת הודיע דורון לזיוה שהחברה בה הוא עובד מגדילה את הסניף באילת, בונה שם גם מפעל קטן והוא נבחר לנהל את הפרוייקט "זה כבוד גדול, שלא לדבר על המשכורת משכורת ענקית" אמר דורון. "אבל דורון, אני לא רוצה לחזור לאילת. היה לי כל כך רע שם... חוץ מזה, סטיב שם עם אשתו החדשה והתינוק שנולד להם – אני לא אדע מה לעשות עם עצמי שם. אתה מכיר אותי עם הגאוה שלי..." אמרה זיוה "והילדות סוף סוף נקלטו בחברה ובבית ספר זה לא יהיה הוגן להעביר אותן שוב... אני רוצה להישאר בתל אביב." "את לא מבינה," גמגם דורון "גם אילו רצית לבוא אתי לאילת זה היה בלתי אפשרי. החברה בה אני עובד היא בבעלות אנשים דתיים. לעולם לא היו מקדמים אותי אילו חשבו שיש לי מאהבת. הם עומדים על כך שהמנכל"ים שלהם יעברו לכל מקום עם המשפחה שלהם. דברתי עם אשתי והיא מסכימה אנחנו עוברים לאילת בשבוע הבא. לא שיש בינינו אהבה גדולה אבל קרני מקווה כנראה שהשנוי יחזיר אותי אליה. אני מצטער זיוה, לא ידעתי שזה מה שיקרה אוכל להמשיך להפגש אתך כשאגיע לתל אביב למשרדים הראשיים ...בינינו שום דבר לא צריך להשתנות אני אוהב אותך ורק אותך..." "אבל אתה הבטחת!" צרחה זיוה, מסתערת עליו באגרופים קפוצים, "אתה הבטחת שתתגרש מאשתך ותתחתן אתי! אמרת שאין לך כלום עוד עם אשתך, אמרת שאתה אוהב אותי! אם אתה עובר לאילת עם אשתך אני לא רוצה לראות אותך עוד לעולם. תסתלק מכאן ואל תחזור!" "מצטער ..." גמגם דורון ונמלט מהדירה כל עוד רוחו בו. אחרי שלא ראתה את דורון זמן מה שקלה זיוה את האפשרות לתבוע אותו על הפרת הבטחה, אבל חששה מפני הנזק ששערורייה כזו תגרום לבנותיה. החליטה לשכוח את הפרשה – "וכי מה דורון אשם?" ניחמה את עצמה "הוא אהב אותי ולעולם לא היה עוזב אותי לולא הלחץ שהפעילה עליו החברה. מסכן – נאלץ לותר על אהבתו הגדולה ולחיות עם אשה שאין לו שום דבר אתה, אשה שהוא לא אוהב... אני אשמה בנתק הסופי. דורון לעולם לא היה מוותר עלי לולא גרשתי אותו מכאן..."
חדשיים אחרי שעזב דורון את תל אביב החליטה לטלפן אליו. לא הסתדרה בלעדיו – לא כלכלית ולא נפשית, דורון באמת עזר לה בכל דרך אפשרית, אבל זה לא היה רק בגלל הכסף – דורון גרם לה להרגיש אהובה ונחשקת. זיוה אהבה את דורון , התגעגעה אליו והיתה זקוקה לו, בעיקר בערבים, כשירדה עליה הבדידות. התקשרה למשרדי החברה בתל אביב בוקשה את מספר הטלפון של דורון בבית "אני יכולה לתת לך את הטלפון שלו במשרד," ענתה הפקידה "אנחנו לא נותנים מספרי טלפון של העובדים שלנו בבית. בלית ברירה קבלה ממנה המספר וטלפנה למשרדו באילת. ידעה שדורון ישמח לשמוע את קולה, ישמח לחדש את הקשר – הרי הוא אוהב אותה... תזמין אותו לבקר אותה בתל אביב ומי יודע, אולי במשך הזמן יוכל לעזוב את אשתו והם יתחתנו ויבנו לעצמם חיים חדשים... "מצטערת," ענתה לה הפקידה שלו "מר יוסיפון בחופש. אשתו ילדה והוא נשאר בבית לעזור לה. היא צעירה ולא מנוסה וקשה לה להסתדר לבד." "תינוק?" כמעט נחנקה זיוה "אני מדברת על מר דורון יוסיפון . אשתו כבר לפחות בת חמישים מה פתאום צעירה ולא מנוסה מה פתאום תינוק?" "את מתכוונת לאשתו הראשונה!" אמרה הפקידה " אני מתכוונת לאשתו השניה. הוא התגרש משתו הראשונה עוד לפני שעבר לאילת והתחתן עם צילי. כשהיגע מר יוסיפון לאילת כבר היתה אשתו החדשה בהריון מתקדם..."?
