מתקשר אלי אדם ופותח במשפט "יש לי בעיה בזוגיות. אני אשם. צריך את עזרתך". קולו שקט ומובס. נותן לי את ההרגשה שהוא לא רוצה שנסיים את השיחה כאילו שאני זו שמחזיקה את הזוגיות שלו. "אשתי פנתה אלייך", הוא ממשיך, "מצאתי את מה שהיא כתבה ואני רוצה שתדעי שכל מה שאמרת והזהרת קרה.“
הגברת הגיעה אלי כשהיא מסוחררת ומרוגשת מחיזורו של גבר שאיתו באה במגע עסקי וכידוע "אבן שחקו מים" המפגשים היום יומיים יצרו חיבה הדדית שהתפתחה למשיכה עזה וכובשת בין שני אנשים נשואים. היא התיישבה על השטיח ומחברת בידה "לא רוצה לשכוח" היא מהנהנת לי מבלי להשיר מבט. “הקשיבי למה שיש לי לומר לך והניחי את המחברת בצד”. אני מבקשת. אבל היא התעקשה . נקשתי לה על המצח וביקשתי שתביט לתוך עיני ושתניח את המחברת בצד. אבל היא סירבה בתואנה שהמחברת נשארת ברכב העבודה ולאף אחד אין גישה לדפים שלה.
קוראים יקרים, הבעל בחושיו קלט שאשתו אינה כתמול שלשום והחליט להעמיק ולחקור את פשר התנהגותה ומצב רוחה של בת זוגו התגנב לרכבה והחל לגשש.
“את התרעת בפניה שהיא תיתפס והם נתפסו על ידי אשתו שפעלה הרבה יותר בחוכמה ממני," אומר לי הבעל "היא חשדה לקחה בלש וזהו. במקביל לכך אני מצאתי את הדפים שהיא כתבה אצלך ככה שכשאשתו של המאהב התקשרה כבר ידעתי ושתקתי.
אני מוכן לעשות כל דבר על מנת שאשתי תחזור אלי ואת חייבת לעזור לי," הוא מכביד בבקשה.
כיועצת זוגית מה שמנחה אותי זה היכולת למצוא נקודות חיבור בין בני זוג לתת כלים פרקטיים ולאפשר לזוג נתיב שונה מזה שצעד בו. אבל כאן יש לי בעל שעל פניו אני מחויבת אתית לאשתו. מדובר בערך עליון מבחינתי כאדם להשיב אהבה בין זוגות. (הורים לשלושה ילדים).
המסרים הרוחניים דיברו על שבע שנים שבהם ניתן יהיה לתקן ולשפר כיוון שלעיתים האנרגיה בין אנשים מסתיימת וכמו מגע בין רוח ואש כאשר אין רוח לא מתקיימת האש ובדיוק כמו פרי בשל על העץ כשמגיע הזמן הוא נושר ללא כאב. הזוג אכן שב לחיות כמקודם אבל היום יום שאב אותם חזרה לדפוסים המוכרים והאש כבתה. הבגידה ריחפה כענן שהסתיר והאפיל.
פעם אמר לי חבר שבגידה כמוה כאכילת פלאפל? "כיצד?" אני שואלת אותו בתמיהה. "כשאתה מתחיל לאכול מהצד הפיתה נקרעת והכל נשפך ומתפרק."
