סיפור: אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו

מאת: אביבה דקל ● 17/8/2012 09:01 ● ערב ערב 2563
"אמא שלך רוצה לדבר אתך." אמר מייק והושיט את שפופרת הטלפון לעבר בתו הבכירה. "אני לא רוצה לדבר אתה. אני לעולם לא אדבר אתה שוב. אמא שלי מתה ביום שבו עזבה אותו." השיבה לינדה. "אמא שלך עזבה גם אותי ואני מדבר אתה.", אמר מייק. "מה שאתה עושה זה עניינך הפרטי. אני לא מדברת אתה." אמרה לינדה ועזבה את החדר. בניסיון נואש הושיט מייק את השפופרת לעבר מילין ודורין הקטנות, אבל אלו אמרו: "גם אנחנו לא מדברות אתה. היא לא אמא שלנו. לינדה אמרה שהיא לא אוהבת אותנו." לינדה בת העשר היתה מאז ומתמיד מושא הערצה של שתי התאומות בנות החמש וכל מה שלינדה אמרה היה קדוש בעיניהן, בעיקר מאז עזבה אמן את הבית לפני שנתיים.
סיפור: אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו

אמא שלכן אוהבת אתכן. היא עזבה אותי מפני שהיא לא אוהבת אותי עוד, אבל אתכן תמיד תאהב היא לא עזבה אתכן, היא לא התגרשה מכן, אתן תמיד תשארנה הילדים שלה." אמר מייק. "אם היא כל כך אוהבת אותנו מדוע לא לקחה אותנו איתה?" שאלה מילי. "למקום שלשם הלכה לא יכלה לקחת אתכן. חוץ מזה, שוחחנו ארוכות בנושא והחלטנו שיותר טוב לכן אתי. אמא שלכן שחקנית מפורסמת ומצליחה ונוסעת בכל העולם. אין לה בית במקום קבוע. היא נוסעת בעקבות העבודה שלה. ילדות צריכות מסגרת קבועה ולכן חשבנו שמוטב שתשארו אתי." אמר מייק ונאנח. לא תמיד היה כל כך טוב ומבין. האמת היתה שסילביה נאלצה להאבק על חרותה. כשנשאו היתה בת תשע עשרה, בוגרת להקת צבאית, שחקנית מתחילה שנישאה לאיש עסקים מצליח. עד מהרה נולדו הילדות ובחמש שנות הנישואין הראשונות חיתה איתו באילת והיתה מאושר, אבל משהחלו הילדות לבקר בגן החלה מרגישה יותר ויותר את המחנק. ניסתה להסתפק בתיאטרון הקהילתי, אבל הדחף לשחק בתיאטרון של ממש היה חזק מדי ובסופו של דבר, אחרי ויכוחים ומריבות ואחרי תקופות ארוכות בהן שקעה בדיכאון, הסכים מייק להרשות לסילביה לנסות כוחה מחוץ לאילת. בתחילה קיבלה תפקיד קטן בסרט ישראלי ליגה ג. התפקיד השני היה גדול יותר, גם כן בסרט ישראלי ואחריו בא תפקיד ראשי בסרט ישראלי ותפקיד זה הביא בעקבותיו הצעה לחתום על חוזה עם חברת סרטים בהוליווד. סילביה לא היתה מוכנה לוותר.
המסמר האחרון בארון המתים של נישואיהם היתה העובדה שהיא התאהבה נואשות בשחקן צעיר ויפה תואר שהשתתף בסרט בו כיכבה. סילביה היתה מאז ומתמיד ישרה ובגידה לא היתה אפשרות בעיניה ולכן סיפרה למייק את האמת. "אני מאוהבת בגבר אחר. ממילא הנישואין שלנו אינם נישואין. אתה כאן שקוע בעסק שלך וברומן שלך עם המזכירה שלך ואני מתרוצצת בין תל אביב לאילת. לנסוע בין תל אביב ואילת אפשר אבל בשום אופן לא אוכל להתרוצץ בין הוליווד ואילת. אני גם לא מאמינה שתהיה מוכן להסתפק באשה שתגיע הביתה בין סרט לסרט." אמרה לו. "והילדות הרי לא תגררי אחריך את הילדות ברחבי תבל." אמר מייק "אשאיר אותן אצלך. אבוא לבקר אותן כשאוכל." אמרה סילביה. מייק, שהרומן שלו עם מזכירתו הפך לאהבה של ממש, קיבל את החלטתה בלא מלחמה. הגירושין נכנסו לתוקף במהירות, מה גם שלא היתה בעיה של רכוש – סילביה ארזה חפציה ועזבה בלי לקחת אפילו אגורה אחת. דבר אחד לא לקחו בחשבון. לא חשבו על כך שהילדות לא תהיינה מסוגלות לקבל את עזיבתה של אמן באותה מידה של הבנה שקיבל זאת אביהן. אחרי תקופה ארוכה של בקורים אצל פסיכולוגים וטיפול מסור של רינה, מזכירתו של אביהן להיות "אם חורגת", החלו הילדות מתפקדות בכל שטח. רק בדבר אחד לא הצליח מייק לא הצליח לגרום לילדות לחדש את הקשר עם סילביה ידע שניתוק מסוג זה יגרום להן נזק קשה ולכן המשיך להעביר להן את המכתבים של אמן ולנסות להפגיש אותן אתה בעת בקוריה בארץ. שום דבר לא הועיל לינדה סרבה אפילו לשמוע על אמא שלה ובעקבותיה נהגו כך גם הקטנות. דמעות רבות שפכה סילביה ולילות רבים לא ישנה אבל תמיד אמרה למייק שלמרות הכל עשתה אתה הדבר הנכון."לא יכולתי להמשיך לחיות באילת לוותר על הקריירה שלי ועל מה שבאמת מעניין אותי ברגע שהאהבה ביננו מתה והתאהבתי בגבר אחר, ידעתי שעלי ללכת ולאפשר לשנינו להתחיל מחדש. ירון לא היה הסיבה לכך שעזבתי את הבית הוא היה רק גורם נוסף כמוני כל מה שמענין אותו זו הקריירה שלו כשחקן והאהבה שלנו זה לזו.
שנינו הסכמנו מיד בתחילת מספיק סבל גרמתי לבנותיי מנישואי הראשונים ולא ראיתי כל סיבה לחזור על כך. ירון פשוט לא רוצה ילדים, לפחות לא בינתיים אנחנו נפגשים כשאפשר ונוסעים איש איש לדרכו בעקבות אתרי ההסרטה והתיאטראות בהם אנחנו עובדים כמובן שהייתי רוצה בקשר עם הילדות. אני אוהבת אותן אני מקווה שיום יבוא והן תוכלנה להבין את הצעד שעשיתי ולסלוח לי". אמרה ונאנחה עמוקות. כשיצאו הבנות מן החדר אמר מייק לתוך השפורפרת: "מצטער סילביה. זה לא ילך. הפעם לא, אולי בעתיד אולי כשתהיינה גדולות יותר." אבל השנים רק הגדילו את הפער. הילדות אמנם ראו מדי פעם תמונות של סילביה בירחונים לענייני קולנוע ובעתונים שונים, אבל לא היה בלבן כל רגש כלפי האשה היפה שבתמונות כמובן שהקפידו שלא לראות אף סרט מן הסרטים בהם השתתפו היא או בעלה ירון. גם על המכתבים הרבים שכתבה כמעט מדי שבוע משך כל השנים לא השיבו וכששאל מייק את לינדה אם קראה את המכתבים ענתה: ודאי שלא. מה יש לי עם האשה הזו. רינה היא האמא שלנו סילביה? כמובן שלא קראנו את המכתבים שלה. השמדתי אותם וזרקתי אותם לפח הזבל." במלאת לה עשרים, מיד בתום שירותה הצבאי הודיעה לינדה למייק ורינה שהחליטה להנשא לצ'רלי, חברה מאז ימי בית הספר התיכון. החליטו להינשא ואחר כך לעבור יחד לתל אביב כדי ללמוד. רינה ומייק שמחו לבשורה והחלו בהכנות – לא בכל יום מחתנים בת. בעקבות הודעתה של לינדה באו חדשים מספר של התרגשות והכנות – בחירת אולם, בחירת תפריט, רשימת מוזמנים, תפירת בגדים לכל המשפחה ושמחלה לכלה. בתוך כל הקלחת עצר יום אחד מייק את בתו בדרכה למדידת שמלת החופה ואמר: "אולי עכשיו כשאת מאוהבת בעצמך תוכלי לסלוח לאמא שלך לפחות תזמיני אותה לחתונה שלך." "אמא שלי? את רינה אני לא צריכה להזמין ולי אין אמא אחרת מלבד רינה." ענתה לינדה וסרבה לדון בנושא. כמובן שמייק דיווח לאשתו לשעבר על כל ההכנות וגם שלח תמונות מהחתונה סילביה שקיוותה כל הזמן שבתה תסלח לה לפחות ביום הגדול הזה בחייה, התאכזבה קשות ושפכה דמעות כמים בחדר שבמלון בתל אביב, אליו הגיעה במיוחד מהוליווד בתקווה שברגע האחרון תשנה בתה את דעתה. עשר שנים של נישואין מוצלחים לכל הדעות חלפו לינדה וצ'רלי סיימו את הלימודים פתחו משרד ראיית חשבון מצליח והולידו בן ובת ואז כעבור עשר שנים קרה ללינדה מה שקורה להרבה נשים שחיי האהבה עם הבעל הופכים לשגרה – לינדה התאהבה באחד הלקוחות איש עסקים מצליח בשם יאן, והודיעה לצ'רלי שהיא עוזבת את הבית. צ'רלי שלא כמו אביה של לינדה בזמנו, לא קיבל את עזיבתה של אשתו בהבנה תקופה ארוכה של מריבות שהתפתחו לעיתים גם לתגרות ידיים, פעמים רבות לעיני הילדים. גרמה ללינדה לברוח מהבית כשמילותיו של צ'רלי מהדהדות באוזניה: אם את עוזבת תשכחי מהילדים לעולם לא ארשה לך לראות אותם אני לא יודע למה ציפיתי ממך בת של זונה זונה! שתעופי מהעניים שלי ושלא אראה אותך עוד לעולם." לינדה הלכה בעקבות אהובה את הגט קיבלה בתנאי שתוותר על הילדים הסכימה בלית ברירה לא יכלה לחיות עוד עם צ'רלי גם לא רצה בכך. כשניסתה לטלפן טרק לה צ'רלי את הטלפון ולא התיר לילדות לשמוע את קולה כל מכתביה חזרו מבלי שנפתחו משלא חדלה להטרידם עזב צ'רלי את הבית בתל אביב בו התגוררו יחד ועבר עם הילדות לעיר אחרת והיא לא הצליחה לעלות על עקבותיהם נראה היה לה שילדיה אבדו לה לנצח. בלב שבור תנתה את צרותיה לפני אביה. משסיימה את דבירה שתק מייק שתיקה ארוכה ואז אמר: "אולי עכשיו את מבינה איך הרגישה אמא שלך.
במקר השלה זה היה חמור יותר הילדים שלך לא רואים אותך משום שבעלך לשעבר אינו מרשה להם לפגוש אותך לפחות את יכולה להשלות את עצמך שאולי אותך במקרה של אמא שלך את היית זאת שלא רצית לראות אותה וזה הרבה הרבה יותר חמור אולי עכשיו תוכלי להבין את הצעד שעשתה אמך ולסלוח לה אולי עכשיו סוף סוף תביני שדברים כאלו קורים ושאמא שלך מעולם לא התכוונה לפגוע בך ובאחיותיך כשעזבה אותי למען גבר אחר וחיים חדשים. אם תרצי אתן לך את הכתובת שלה. לקחה לינדה מידי אביה את הפתק שעליו רשם את כתובתה של סילביה ואת מספר הטלפון שלה וירדה למחסן שבמרתף הבית שם שלפה ממחבואה קופסה ענקית שבה היו מסודרים לפי תאריכים כל המכתבים ששלחה לה אמה משך כל השנים בניגוד למה שאמרה לאביה לא השמידה אף אחד מהם למרות שלא פתחה אף אחד מהם ישבה לינדה שעות רבות וקראה מכתב אחרי מכתב ובכתה. המכתב האחרון שכתבה לה אמה היה ביום בו נישאה לצ'רלי אני יכולה רק לאחל לך שתמשיכי לאהוב את צ'רלי כל ימיך ולא תתנסי במה שהתנסיתי אני שלא תצטרכי לבחור בין אהבת חייך לבין הילדים שלך ושלא תגיעי לכך שילדיך יסרבו להזמין אותך לחתונתם אני תמיד אוהב אותך ותמיד אהיה שלך בין אם תרצי בכך וגם אם לא ואם אי פעם תוכלי לסלוח לי לא תהא מאושרת ממני בעולם. כתבה סילביה ולינדה ישבה ובכתה כשהמכתב בידה. כשהגיחה סוף סוף מן המרתף חיכו לה אביה ורינה עם ספל קפה חם ולא שאלו שאלות ישבה לינדה ושתתה את הקפה ושתקה ולבסוף אמרה אטלפן לאמא שלי עוד הערב יאן ואני אמנם ננשא ברבנות בלי חגיגות גדולות אבל אני מאוד רוצה שאמא שלי תהיה בחתונה שלי אני רק מקוה שתסלח לי ותסכים לבוא בלא מילה נוספת הושיט לה מייק את הטלפון ואמר טלפני לה עכשיו כבר סיפרתי לה הכל היא מחכה לטלפון ואמר טלפני לה עכשיו כבר סיפרתי לה הכל היא מחכה לטלפון ממך לקח ידה של רינה בידו ויחד עזבו את החדר משאירים את לינדה במטבח כדי שתוכל לדבר עם אמה ללא הפרעה השתיים ויש להן בודאי הרהב על מה לדבר.

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש