בטח מישהו תיכנן את זה כך, אחרת איך זה יוצא בצמידות שכזאת. תוך שבוע אחד אנחנו זוכרים את השואה, מתאבלים על הצעירים שניקטפו במלחמות וחוגגים עצמאות. שבוע קשה, כמעט בלתי אפשרי, שבו מתערבב מיקס ארץ ישראלי ויוצר למעשה את המהות שלנו. על הדבש ובעיקר על העוקץ, על המתוק אך בעיקר על המר. טור עצמאי לחלוטין, במסגרת המוגבלות הרוחנית, על צער, כאב, יגון ו-56 שנות תיקווה למשהו טוב יותר.
