טור יהדות

מאת: או-מד מדיקל ● 30/1/2013 12:05 ● ערב ערב 2587
טור יהדות

פרשת 'יתרו'
כמה פעמים בחיים הייתה לנו פנטזיה על כך שכל היהודים בארץ יהיו מאוחדים? אחרי כל בחירות אנחנו שומעים את אותן הקלישאות על כך ש"אנחנו נמצאים במצב חירום ולעת כזאת נדרשת ממשלת אחדות לאומית שתעמוד מול האתגרים המצפים לנו". ראש הממשלה יצהיר שהוא חפץ "בקואליציה רחבה שתאפשר לו לעשות את השינויים הגדולים", ונשיא המדינה יקרא לכל מהפלגות להתאחד על-מנת שנוכל ליצור מזרח תיכון חדש ובלה בלה בלה. קשה מאוד לגרום לאנשים לחשוב באופן אחיד, וכל שכן לפעול באופן אחיד. חז"ל לימדו אותנו כלל חשוב: "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות", כלומר כמו שאנשים נראים שונים בחיצוניות כך גם הם שונים בפנימיות, בדעות, במחשבות, ברצונות ובציפיות שלהם. אל תנסו לחפש אחידות מלאה בין שני אנשים בכל התחומים ובכל הנושאים – זו משימה בלתי אפשרית, פשוט לא תצליחו. כיום אנחנו יודעים שאין בעולם שתי טביעות אצבעות זהות של שני בני אדם מבין כל שבעה מיליארד האנשים שחיים בעולם. אין מבנה שיניים זהה בין שני אנשים ואפילו לא אוזניים זהות – מדהים. לכאורה כולם בני אדם שווים, ידיים רגליים שיניים, לכולם יש, אך לא כולם שווים. אין אחידות. בדבר שהוא גשמי ומוחשי קל לנו לראות שקשה למצוא אחידות מוחלטת, אם כך מדוע קשה לנו כל-כך לקבל, או אפילו לסבול, אדם שחושב באופן אחר ממני ומדרכי? האם זה הגיוני לשנוא אנשים שיש להם טביעת אצבע שונה משלי? כי אם כן, כל אחד צריך לשנוא את כל העולם מאחר ולכל האנושות טביעות אצבעות שונות, לא מתקבל על הדעת לחשוב כך או להתנהג כך, ואם מישהו יאמר משפט שכזה נרים גבה ונחשוב שהוא בלתי שפוי. אבל כאשר מישהו אומר משפט כמו- אני לא סובל ימניים/ שמאלניים/דתיים/חילונים/רבנים/אשכנזים/ספרדים, "הכל בסדר", השנאה שהוא מביע לא נתקעת לנו בגרון ואנחנו לא חושבים שהוא לא נורמאלי, ברור, התרגלנו כל-כך לשנוא את האחר, השונה עד שזה נראה לנו הדבר הטבעי ביותר לשנוא יהודי שחושב אחרת ממני. האם תתכן האפשרות שהיהודים יאהבו כולם את כולם, בלי מחלוקות, בלי מריבות? פעם אחת ויחידה בהיסטוריה היה מצב שבו כל עם ישראל חשבו אותו דבר בדיוק ואמרו את אותן המילים עם אותה הכוונה. פעם אחת, שלא חזרה מאז אף פעם. השבת נקרא בתורה בפרשת 'יתרו' על מעמד הר סיני ומתן תורה. מה פירוש 'מעמד הר סיני', הרי כל חשיבותו של האירוע בהר סיני היה קבלת התורה, לשם כך יצאו בני ישראל ממצרים ובאו להר סיני. אם כך, מדוע אנחנו מדגישים את ' מעמד הר סיני? בהגדה של פסח אנחנו אומרים את הפיוט "דיינו": "אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים – דיינו" , כך על כל פרט שארע לאבותינו ביציאת מצרים אנחנו אומרים תודה לה', דיינו, כלומר אם עשית לנו רק את הדבר הזה אז זה כבר מספיק עבורנו מעל ומעבר לכל הציפיות והדרישות שלנו. אחד המשפטים שאנחנו אומרים בפיוט זה הוא: " אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו". מה דיינו מה פתאום דיינו, איזו מעלה יש בעמידה לפני הר סיני אם לא היינו מקבלים את התורה? חז"ל מסבירים – שכאשר עמדו עם ישראל למרגלות הר סיני הם היו כולם מאוחדים, "כאיש אחד בלב אחד", לקבל את התורה. חז"ל מדייקים זאת מכך שכתוב בפסוק- "וייחן שם ישראל", לא כתוב "ויחנו" בלשון רבים כפי שכתוב ביתר המקומות, אלא "וייחן", בלשון יחיד, ללמד אותנו שכל עם ישראל היו מאוחדים בחנייה זו לרגלי הר סיני, וזו המעלה הגדולה של העמידה לרגלי הר סיני, העובדה שהיינו מאוחדים – דיינו !!הכי טוב להיות מאוחדים. פעם אחת בהיסטוריה זה קרה לנו, האם הישג זה יכול לחזור על עצמו?

חדשות אילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש