יהדות

פרשת ויחי

אחד הדברים שהכי קשה לנו לעשות בחיים זה להודות בטעות ולקחת אחריות על המעשים השליליים שעשינו. כולנו מכירים את המשפט : "להצלחה יש אבות רבים אבל הכישלון יתום", ועוד כהנה וכהנה אימרי שפר שכל מגמתם ומהותם היא להסביר למה אני בסדר וכל העולם ואשתו אשמים במצב שנוצר. מאחר ואני גבר, וכידוע גברים אף פעם לא טועים, אם יש משהו שגברים הם לא - זה טועים! גברים בפירוש אף פעם לא טועים. לכן אנחנו גם לא צריכים אף פעם להתנצל , מדוע שנתנצל על משהו אם אנחנו אף פעם לא טועים? זה מגוחך להתנצל כשמישהו אחר אשם. ידידנו הגששים כבר אמרו "תהיה גבר תשפיל את עצמך", האומנם?! האם להודות שטעינו זאת השפלה? ואולי זה דווקא שיא השיאים של הגבורה להודות שאנחנו אשמים , להודות בכישלונות שלנו. מנגנוני הגאווה והאגו מונעים מאתנו להודות , הם מופעלים באופן אוטומטי כאשר קורים דברים שהם לא בדיוק לפי הציפיות והרצונות שלנו. מסופר על אחד מראשי המפלגות שהפסיד בבחירות לפני מספר שנים וברגע נדיר של אמת שיצא מפיו הוא אמר " העם טעה בבחירה שלו , צריך להחליף את העם" לא הוא אשם בכישלונו, העם לא בסדר, איזה לוזר. מנהיג אמיתי , גבר אמיתי זה דווקא אדם שיודע לקחת אחריות מתייצב ועומד אחרי מעשיו ואינו מפיל את התיק על אחרים.
השבת נקרא בפרשת ויחי , הפרשה שחותמת את חומש בראשית, כיצד יעקב אבינו קורא לכל ילדיו ברגעים האחרונים של חייו , ומברך אותם כל אחד בברכה הראויה והמתאימה לו על פי מעשיו ותכונותיו. אין זו סתם ברכה של צדיק. הברכה של יעקב מתווה לדרך לכל ילד מה יהיה עם זרעו אחריו, שכן כל אחד מבניו של יעקב הופך לשבט של רבבות אנשים, וכל אותם רבבות שייצאו מכל ילד יהיו בעלי הכוחות אותם טבע יעקב אבינו באותו השבט. כידוע ליעקב אבינו היו 12 ילדים, ומבין כל ילדיו מברך יעקב דווקא את יהודה שייצא מזרעו המלכות. מדוע המלכים צריכים להיות מיהודה? הרי מקובל שהבן הבכור הוא יורש העצר, אז אם כבר מלך – ראובן הבכור צריך לקבל את ברכת המלוכה ולא יהודה שהוא הבן הרביעי של יעקב. ואם לא ראובן אז יוסף שהוא גם בן בכור (של רחל) וגם מלך בפועל ממנו ראוי שייצאו מלכים, מדוע בוחר יעקב אבינו ביהודה למלכות? לא לחינם קבע יעקב שיהודה הוא אשר ראוי למלוך. יהודה עשה 2 מעשים אשר שניהם נובעים מאותו מקור של גבורה, הוא הודה בכישלונו ולקח אחריות הן על מעשיו והן על אחיו. המון שנים לפני שיעקב בירך את יהודה, הודה יהודה ( ובגלל זה שמו יהודה – כי הודה) כי הוא שכב עם תמר אלמנת בנו וכי היא בהריון ממנו. לו רצה היה יהודה מאשים את תמר שזינתה והיה הורג אותה, אבל יהודה הוא גבר, הוא מלך, הוא מודה שהוא אחראי על ההיריון של כלתו ולוקח אחריות על הילדים שנולדים לה. אדם מכובד כמו יהודה שעומד בפני כל משפחתו חבריו ואויביו ומודה שנכשל בחטא נורא, הוא גיבור! הוא גבר אמיתי , ממנו ראוי שייצאו מלכים. גם המעשה השני שח יהודה אשר בו הוא לוקח אחריות על אחיו הצעיר בנימין ואומר ליוסף : תשחרר את בנימין ואני אשאר עבד במקומו- זה מנהיג אמיתי. אומץ היא תכונה המתבקשת מכל מלך. ממלך יהודי תובעת תכונה זו גם לדעת להודות באומץ אם טעית או נכשלת ,חלילה, ולא לחפש אנשים אחרים שיהיו שעיר לעזאזל עבורך. גם דוד המלך , צאצאו הישיר של יהודה ניחן באומץ גדול, הן בשדה הקרב והן בקרב על יצר הרע. כאשר נתן הנביא מוכיח את דוד על מעשה בת שבע אומר דוד " חטאתי". "ומודה ועוזב- ירוחם"

חדשות אילת