יהדות

פרשת 'ויקהל'– שבת שקלים

ישראלי שסיים רק עכשיו את הצבא נסע להודו לחצי שנה, והנה בהודו הוא רואה תוכי מיוחד במינו, יפהפה, ססגוני, והמיוחד ביותר בתוכי זה, היא העובדה שהתוכי יודע לשיר כל שיר שהוא שומע. ידידנו התייר מתפעל כל כך מהתוכי, עד שהוא קונה אותו בסכום כסף מאוד גבוה. אך מאחר והוא רוצה להמשיך בטיולו, מחליט הישראלי לשלוח את התוכי מתנה לאימו בארץ. הוא מצרף לתוכי פתק שבו הוא מודיע לאימו שהתוכי מאוד מיוחד, והוא עלה לו עשרות אלפי שקלים. האימא המאושרת שמחה כל כך לקבל את התוכי, ומיד שחטה אותו והכינה את המתכון הכי מורכב שאפשר להכין עם עוף. לאחר שסיימה לאכול את התוכי, היא שלחה מייל לבן שלה "בני היקר. אני לא מבינה למה שילמת כל כך הרבה כסף על הציפור הזו, היא בכלל לא הייתה טעימה, בתודה אמא". אנחנו יכולים רק לדמיין מה הרגיש הבן כשקיבל את המכתב מאמו. את הסיפור הזה שמעתי לפני עשרים וחמש שנה מראש הישיבה שלי, הרב חיים יעקב גולדוויכט זצ"ל. אין שום טעם לתת לאדם שלא מבין בציפורי שיר יקרות ציפור כזו במתנה. אם כל מה שהאיש רואה בציפור יקרה זה עוף בתנור, אז כנראה ששכלו לא ישר במיוחד. לא חסרים מקרים שבהם הקב"ה חונן את האדם במתנות קטנות וגדולות, ואדם במו ידיו משליך אותן כלאחר יד. 
השבת נקרא בתורה על בניית המשכן וכליו. הרבה מאוד גברים ונשים עסקו במלאכת בניית המשכן, איש איש וכישוריו. היו ביניהם אורגים, נגרים, נפחים, וכולם היו אומנים מהדרגה הראשונה. בראש כל האומנים עמד בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה, תפקידו היה להדריך ולכוון את כל העוסקים במלאכה, ליצור את הכלים הכי מושלמים שיהיו בדיוק כפי רצון ה'. אין זו מלאכה פשוטה כלל וכלל, על האומנים הוטלה משימה לבנות את יריעות המשכן שהיו משולבים במספר חוטים וליצור בתוכם ציורים של אריות ונשרים, לבנות את המנורה (הסמל של מדינת ישראל), את השולחן המוזהב, את ארון הברית, את המזבחות, וכל כלי השרת. כל הכלים חייבים להיות מדויקים בתכלית הדיוק. הקדוש ברך הוא מודיע למשה, שהוא נותן לכל החכמים 'תוספת חכמה', על מנת שיוכלו לבנות את המשכן וכליו. בייחוד לבצלאל האומן הראשי אומר ה' "מילאתיו רוח חכמה לעשות בזהב בכסף ובנחושת" . וליתר החכמים אומר ה' "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה". על כך אומרת הגמרא - "אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שהוא חכם". מדוע? האם לא עדיף "לפזר" את החכמה ולתת ממנה גם לאלה שאינם חכמים שיהיו קצת חכמים, הרי לחכמים יש כבר חכמה אז אם כבר נותנים חכמה כדאי לתת אותה למי שזקוק לה ביותר. אלא הכוונה היא שאם הקדוש ברוך הוא היה נותן את החכמה לטיפשים, הם היו משתמשים בחכמה שקיבלו על מנת לעשות דברים  מטופשים, כי במהותם הם טיפשים (כמו למשל לבנות קזינו באילת- מטופש ביותר). אם כבר לתת חכמה, עדיף לתת אותה לחכמים על מנת שישתמשו בחכמתם לתקן את האנושות ולייצר דברים מועילים לבני האדם. לתת חכמה לטיפשים זה כמו לקנות ציפור שיר יקרה לאדם שיכין ממנה עוף בתנור. מכאן  אנחנו לומדים פרק גדול בחינוך- צריך להשקיע בכולם, אך אם רואים אדם שיש בו כישרונות מיוחדים, צריך להשתדל ולהשקיע בו יותר, על מנת שיפתח את כישרונותיו באופן הטוב ביותר, על מנת שיביא תרומה לעצמו ולאנושות.

חדשות אילת