הורים וילדים

המשולש המנצח

עוד מעט מסתיים לו החופש הגדול. ממש עוד רגע ילכו ילדינו הרכים, וגם אלו הגדולים, לבית הספר ולגן על מנת ללמוד ולהתפתח. באותו יום ממש ינהרו לבתי הספר ולגנים ילדים רבים, וכן מורים ומורות שיבואו על מנת ללמד ולפתח את הילדים. המורים יגיעו לבית הספר מדי יום על מנת להעניק מעצמם לילדים, על מנת שתהיה לצעירים אפשרות עתידית לבחור מסלול להצלחה.

חלק מתהליך ההתפתחות של הילדים נעוץ במשולש הורה, מורה, ילד, בו אני רוצה לגעת כאן.

לכולנו ברור שהצלחת המורה היא חלק עיקרי בהצלחת הילד. ההצלחה של הילד תבוא לידי ביטוי בשני תחומים עיקריים: הצלחה בלימודים כלומר, רכישת הידע החשבון, אנגלית תנ"ך וכדומה, וכן הצלחה בתחום למידת ה'חיים', כלומר הכנתו ליציאה לחיים עצמאיים בחברה. שני התחומים לא יוכלו להצליח בלי תיאום ושיתוף פעולה מלא בין ההורים למורים.

אני זוכר כשהייתי ילד, חזרתי הביתה עצבני ואמרתי לאמי  שהמורה ...... (קללה), מעצבנת, ואי אפשר ללמוד אצלה. זכורה לי גם התגובה הנמרצת של אמא, כשהיא נוזפת בי ושולחת אותי לחדרי על כך שדיברתי לא יפה על המורה.

המסר היה ברור. ראשית, המורה היא אדם בוגר, ואין לדבר עליה בצורה כזו. שנית, זו המורה, תמצא דרך להתמודד ולהסתדר, או כמו שאמי היטיבה לומר- "גם המנהלת שלי בעבודה מעצבנת ואין ברירה, צריך לדעת להתמודד ולהצליח".

אחידות לא רק בין ההורים

אם הייתי כותב כאן על הצורך באחידות וגיבוי בין שני הורים בבית בכל הנוגע לחינוך ילדים, זה היה מובן לכולם. ובכן, מערכת היחסים של הורה – מורה היא דומה מאוד.

כמו שההורים מגבים האחד את השני מול הילד, כמו שבמידה ויש חילוקי דעות, ההורים יסגרו אותם כשהילד אינו נוכח, כך גם צריכה להיות מערכת היחסים הם המורה.

לעיתים נראה כאילו קיימת תחרות בין ההורים למורים, למי יש יותר השפעה, מי החשוב מבין השניים, מי מחליט. תחרות לא מובילה למקומות טובים. מה היה קורה אילו הייתה תחרות בין ההורים? היינו מגלים שאחד ההורים קונה לילד מתנות, מגונן עליו מפני פעולות של השני ובקיצור הינו מוצאים ילד שבורח תמיד אל ההורה המגונן ולא לומד להתמודד ולקחת אחריות. במערכת הורה – מורה הדבר דומה.

איני אומר שיש לעמוד מאחורי המורה באופן אוטומטי, אבל יש לשנות קו חשיבה. אם תראו לילד שאתם רוכשים כבוד למורה, גם הוא ינהג כך. לרכוש כבוד למורה זה לדבר עליו ואליו בצורה מכובדת, זה להגיע לאסיפת הורים ובזמן, ולא לבטל את העניין כ "זה לא חשוב". זה לקרוא כל מכתב או מסר מהמורה ועוד:

יש קווים אדומים- אל תאפשרו לילד שלכם בשום שלב, לדבר על המורה שלו בצורה לא מכובדת ומכבדת על ידכם. מובן שגם אתם לא תעשו כך. במידה ועשה כך, עצרו את השיחה ועמדו על כך שאתם לא מוכנים לשמוע את זה. אם הילד ממשיך, עצרו את השיחה ודחו אותה ליותר מאוחר. אל תתפשרו על נקודה זו.

כאשר הילד בא ומתלונן על מורה נקטו בשלושת צורות החשיבה והפעולה הבאות:

היו אמפתיים, קבלו את הרגש שהילד מביע, אל תתנגדו, אל תיכנסו לפרטים וודאי שבשלב זה אל תצדיקו את הילד או המורה.

הרהרו האם הילד יכול לפתור את העניין בעצמו , ללא התערבותי ומה הנזק שיגרם אם אני לא אתערב. ברוב המכרים תגלו שלא ייגרם כל נזק ושהילד יכול להתמודד לבד, ולכן עודדו אותו לשוחח עם המורה.

גבו את המורה גם אם באמירה "אני בטוח שיש סיבה למה הוא נהג כך, כדאי לשאול אותו". ושוב, גם כאן, עודדו את הילד לשוחח עם המורה.

אם אתם חושבים שהדבר חמור, נקטו בשתי הפעולות ולאחר מכן, שלא בנוכחות הילד וללא לידיעתו צרו קשר עם המורה, שוחחו אתו ומצאו פתרון משותף.

הדבר החשוב לזכור הוא שהמורים הם אנשים טובים ומקצועיים שקמים בבוקר לעבודה על מנת לעשות טוב לילדים שלנו. אין תחרות בין הורים ומורים, לכל אחד יש משמעות שונה בחייו של הילד. שיתוף פעולה בין השניים יוביל להצלחה של הילדים.

ודבר אחרון, כשהורים מאפשרים לילדים לזלזל במורים או מתעלמים מכך הם משדרים לילד שזה בסדר לזלזל בממסד. ברוב המקרים הצעד הבא של הילד הוא זלזול בהורים.

שנת לימודים פורייה.

חדשות אילת