טור יהדות

פרשת 'ו'יחי'

בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, התפרעו בארץ ישראל הערבים ושחטו מאות יהודים בכל רחבי הארץ , מה שמכונה כ'יום אירועי תרפ"ט' ו'אירועי תרצ"ו – תרצ"ט'. המרצחים הערבים השתוללו בלי שום פחד והגבלה של מקום או זמן, כי הם ידעו שהשלטון הבריטי לא ינקוף אצבע למען היהודים המותקפים. בכל התנפלות על היהודים צרחו הרוצחים הערבים ביחד עם הקריאות שאנחנו 'רגילים' אליהם כמו: "איטבאח אל יהוד" ו- "אללה ואכבר", גם את המשפט הבא: "איל דוואלה מענה", כלומר: "השלטונות אתנו", ולכן אפשר להמשיך לרצוח חופשי וללא חשש. רק טיפש או עיוור, שהוא גם חירש, לא יגיע למסקנה ולתובנה המתבקשת מהרשעת חייל בהריגת מחבל, שהרשעה זאת פועלת עם אפקט כפול – גם  כובלת את ידיי החיילים שיפחדו לפתוח באש על רוצחים ערבים, כפי שאכן קרה השבוע בפיגוע בירושלים, ושלא יספרו לנו סיפורי סבתא בתקשורת, התמונות של חיילים עם נשק שבורחים מזירת הפיגוע מדברות בעד עצמן. אבל חמור עוד יותר הוא העידוד שהמחבלים מקבלים מפסק דין כל כך מעוות, לאמור – תהרגו יהודים, החיילים יפחדו להשיב מלחמה."השלטונות אתנו". כח ההרתעה של מדינת ישראל ירד לקרשים. וכאילו לא די בכך, הוסיף הרמטכ"ל את הגיגיו 'החכמים' באומרו- "בחור בן 18 שמתגייס הוא לא הבן של כולנו". ככה מתייחסים לחיילים שלנו?  האם הם שכירי חרב או חיילים מעמים אחרים כמו ליגיון הזרים הצרפתי? כי אם כן, לא נראה לי שאפשר יהיה למצוא אימא אחת שתסכים לשלוח את בנה לצבא ההגנה של מדינת ישראל. ואני כותב זאת בכאב, כי בני מתגייס אוטוטו ליחידה מובחרת. אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להשיב לאלתר את כח ההרתעה, שאויבנו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו, יפחדו אפילו לחשוב לפגוע ביהודים, כי הם יודעים שהמדינה תגבה מהם באמצעות כוחות הביטחון מחיר כבד מנשוא בדם וברכוש. רק כך יוצרים הרתעה אצל רוצחים צמאי דם. השבת נקרא בתורה את פרשת 'ויחי', פרשה החותמת את חומש 'בראשית'. בפרשתנו, יעקב אבינו נפטר בארץ מצרים, אך לפני מותו הוא מבקש מיוסף בנו, המשנה למלך מצרים, שיעשה אתו- "חסד ואמת". (חז"ל מלמדים אותנו שהחסד שהוא של אמת זהו חסד שעושים עם המת, כי לא מצפים מהנפטר שייתן לנו תמורה), ובקשתו של יעקב היא להיקבר בארץ ישראל. יוסף נשבע ליעקב אביו שהוא ימלא את צוואתו ויקבור אותו בארץ ישראל. לאחר פטירת יעקב, יוצאת שיירת ההלוויה של יעקב אבינו ממצרים לכיוון ארץ ישראל. אלפי אנשים השתתפו בהלוויה , כולם עושים כבוד ליוסף רם המעלה.( בניגוד לשרים שלנו שלא טרחו להשתתף בהלוויות החיילים שנרצחו השבוע )  והנה כתוב בפרשה שיושבי הארץ הגויים ראו את המספד והאבל הגדול על יעקב במקום שנקרא "גורן האטד", והגיעו למסקנה שזהו אבל כבד למצרים. מדוע 'נדחף' הפסוק הזה כאן? וכי מה אכפת לנו מה אמרו הגויים על פטירת יעקב? רש"י מביא את דברי הגמרא: "שבאו כל מלכי כנען ונשיאי ישמעאל למלחמה, וכיוון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, עמדו כולם ותלו בו כתריהם והקיפוהו כתרים כגורן המוקף סייג של קוצים". מבחינת הישמעאלים, ההלוויה של יעקב הייתה הזדמנות מצוינת לחסל את בניו האבלים של יעקב והם גם באו במטרה להגשים את שאיפתם הרצחנית. אבל הם  נעצרו ואפילו חלקו ליעקב "כבוד אחרון". ומדוע? מפני שראו את כיתרו של יוסף תלוי על ארונו של יעקב, ומי ירצה להתעסק עם המשנה למלך מצרים? הישמעאלים הם אותם ישמעאלים עם אותם שאיפות, מה שאנחנו זקוקים לו בדחיפות בדור הזה הוא כח הרתעה בדמות כיתרו של יוסף . הטור מוקדש לעילוי נשמת הנרצחים בפיגוע בירושלים, והחלמת הפצועים.

חדשות אילת