יהדות

פרשת 'בשלח' – שבת שירה

לפעמים כייף להתעלם מהמציאות. כשהכל שחור וקודר מסביב, נחמד לעצום עיניים ולשכוח מהצרות לכמה רגעים. השיכור והנרקומן עושים את זה מדי יום. לפעמים אני קצת מקנא בהם, בשיכורים. חז"ל אומרים: " שיכור – העולם דומה עליו למישור". הכל נהיה ישר פתאום. כל הצרות נעלמות, ובמין קסם מופלא הכל מסתדר והעולם נהיה ורוד. איזה כיף. הבעיה היא כאשר השיכור מתפכח משיכרונו אחרי ההנגאובר הנורא. או אז מתברר לו שהבעיות לא נעלמו בכלל ומצבו עלוב מתמיד. אם מדובר באדם פרטי שמחליט לשתות את עצמו לדעת כל חייו ולפגוע בעצמו בלבד, אולי ניתן היה לומר שזאת זכותו, מי יכול לומר לאדם מה לעשות עם חייו האישיים? הבעיה הגדולה היא כאשר ישנם מנהיגים שחיים כמו שיכורים, מתעלמים מהמציאות מסביבם, ובגלל התנהגותם הטיפשית, פוגעים בעם שלהם. פתגם עממי אומר שההבדל בין חכם לפיקח הוא שהחכם לומד מהטעויות שלו, והפיקח לומד מהטעויות של האחרים. אך איך נגדיר אדם שאפילו מהטעויות של עצמו אינו לומד שום לקח? מאז הסכמי אוסלו הארורים, נדמה לי שאנחנו חיים במין עולם משוגע ודמיוני של שיכורים שרודפים אחרי הזנב של עצמם. רק בשבוע שעבר גירשו 40 משפחות מהבתים שלהם בעמונה בגלל שערבי טוען שהקרקע שלו, מבלי שהצליח להשיג ראיה אחת קבילה ולא מזויפת לטענתו השקרית, וכבר בעוד חודש, שוב יהרסו עוד 9 בתים של יהודים ביישוב 'עופרה', בדיוק מאותה סיבה. מה קורה כאן? להיכן אנחנו מדרדרים את עצמנו פעם אחר פעם? יצא לי השבוע לדבר עם בחור צעיר שעמד בדוכן של "שלום עכשיו". ניסיתי לתהות על קנקנו ועל הרציונל של העמותה ההרסנית הזאת. אחרי השיחה איתו חשתי חמלה עצומה על אח אובד, נשמה טועה, שמגיל צעיר מנפחים לה את הראש בדברי הבל ובדיבורים ילדותיים על כך שאם רק ניתן לערבים כך וכך - יפרוץ לו השלום המיוחל. הוא אמר את הדברים הטיפשיים הללו ברצינות תהומית תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות הערבית הרצחנית והמדממת שמסובבת אותנו במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט. שיכורים - תתעוררו.
השבת נקרא בתורה כיצד מנהיג אחד, לא חכם במיוחד, אבל עם הרבה רוע בלב, לא לומד לקח מטעויות העבר שלו וגורם נזק בלתי הפיך לו ולעם שלו. בני ישראל יוצאים ממצרים. פרעה היה צריך לחטוף עשר מכות על מנת שישתכנע להפסיק את השעבוד של בני ישראל. כל מכה כואבת ויותר הרסנית מקודמתה, עד שמגיע פרעה לשערי מוות במכת בכורות, רק אז הוא מוכן לפתוח את שערי מצרים ולהניח לבני ישראל לעזוב את מצרים. אבל למרות כל המכות שפרעה חטף, הוא לא לומד לקח. פרעה מתעקש לרדוף אחרי בני ישראל, על מנת להחזיר אותם להיות עבדים במצרים. הוא מתאמץ לשכנע את החיילים שלו שזאת הייתה טעות לשחרר את בני ישראל, אבל החיילים שלו לא מוכנים להסתכן ולהיפגע שוב פעם מאלוקי היהודים. על מנת לשכנע את חייליו לרדוף אחרי בני ישראל פרעה מעניק לחייליו מתנות, כסף וזהב, כמו כן הוא מבטיח לחלק להם את כל השלל שייקחו מבני ישראל "אמר אוייב ארדוף אשיג אחלק שלל". מי שהיה מספיק טיפש או רשע, השתכנע ויצא למרדף, שאמנם נראה ניצחון קל, אבל מהר מאוד התברר לחיילים המצרים שזוהי מלחמה אבודה. פרעה היהיר טובע ומטביע את כל עמו בים סוף. אם פרעה היה מפעיל קצת שיקול דעת ולומד מניסיונו המר, הוא לא היה טועה ומטעה את עמו לרדוף אחרי בני ישראל וכך למעשה גזר עליהם את סופם המר. מנהיג חכם לומד מטעויות ולא חוזר עליהן.   

חדשות אילת