טארוט

סיפור השבוע מחדר עבודתי כמנחה רוחנית

מפגש מרגש היה לי עם ארז. "את פותחת בקלפים?", הוא שאל אותי, "אם את לא כמו שאומרים עלייך, אז אין לי סבלנות לסתם חארטות, באימא שלך עשי לי טובה ותגידי ת'אמת". ככה הוא פנה אלי בשיחת הטלפון. צחקתי וסיכמתי אתו שאחרי חמש דקות ביחד, אם הוא לא יהיה מרוצה, הוא יוכל ללכת. "הקפה בכל מקרה לא יעלה לך", צחקתי איתו.

ארז הוא מאצ'ו מקועקע כולו עם נשמה ורגישות של ילדה קטנה. פרסתי את הקלפים שלו, ועל פי מראהו עם הגופייה, השרירים והקעקועים הוא נראה כמו אחד שיצא מהשכונה לא מזמן. אך נכונה לי הפתעה. הקלפים הראו דבר הפוך לגמרי ממראהו. אבא במשרה מלאה, בעל חם ואוהב, איש עבודה כאחד האדם. "אני רואה שאתה עצמאי, שעושה הרבה כסף". אמרתי לו והוא אישר. "אני לא מאמין שאת תעלי על הסיבה שבגללה באתי", הוא הביט בי בעניים חודרות."אבל שמעתי עלייך, והנה אני פה".

- "הסתכסכת עם אחיך", פסקתי. ארז היה מרוצה- "כל הכבוד לך!", הוא אמר וחייך. "אבל זה לא אחי. זה גיסי". ארז השפיל מבט. "אני לא רואה שאתם ברוגז", אמרתי לו. "אבל הוא מאוד קר אליך", המשכתי. "אתה בגדת בו. גיסך אוהב אותך ופגוע ממך מאוד". ללא שום הכנה ארז בכה בשקט. "אני בגדתי בגיסי שהיה החבר הכי טוב שלי", הוא התייפח. "את חושבת שהוא יסלח לי אי פעם? נסעתי איתו לחופשה בתאילנד וחגגנו יחד, הוא היה בשבילי החבר הכי טוב, אפילו יותר מאח. חגגנו שם ואני לא יכול להסביר איך ברגע אחד של חולשה אחותי הצליחה להוציא ממני שהוא היה עם תאילנדית".

קוראים יקרים! מה נותר לי לומר לו, שגיסו צודק בכעסו? "הוא לעולם לא יחזור להיות כמו בעבר, תשכח מזה, באת אלי לקבל תשובות אמיתיות, אתה מכיר אותו יותר טוב מכל אחד אחר. תנסה לדבר על ליבו, אני רואה שהוא מתגעגע לחברות שלכם, אבל הוא לעולם לא יבטח בך שוב".

עברו כמה שנים מאז שהוא היה אצלי, פגשתי אותו באקראי בדרכי לחוץ לארץ בנמל התעופה, הוא לא היה לבד. שאלתי אותו במבט האם זהו גיסו, לא הוא הנהן , "צדקת" הוא סימן לי באצבעו, ובעיניו צער רב. הוא נשא עיניו למעלה כאומר, טעיתי, ועלי להשלים עם תוצאות מעשי.

חדשות אילת