פרשת וזאת הברכה – שמחת תורה

פרשת וזאת הברכה – שמחת תורה

סרטון שרץ בוואצ-אפ לפני מספר חודשים הראה 2 תינוקות. האחד מלקק סוכריה, נותן לתינוק השני ומיד לוקח לו בחזרה, כשהדיבוב הוא: "רוצה? – לא תקבל". מי שהסרטון מצחיק אותו- סבבה לו לגמרי. אך הסרטון הקצר הזה מעורר אצלי את השאלה- כמה פעמים בחיים אנחנו מתנהגים כמו אותו תינוק? לא רק שאיננו עוזרים כאשר יכולים לעזור ומעדיפים להקטין ראש ולהתחמק, אלא כמה פעמים אנחנו מתגרים ממש במי שזקוק לעזרתנו, ובמקום לעזור לו, אנו מעדיפים לנקר לו את העיניים. לא קרה לכם אף פעם? גם לא עם הילדים שלכם? תחשבו שוב. למרבה הפלא אנחנו רואים שאפילו הקב"ה עושה לכאורה את אותו הדבר למשה רבנו.  

השבת נקרא בתורה את הפרשה האחרונה בחמשת חומשי התורה- פרשת 'וזאת הברכה'. בפרשה העצובה הזאת מסופר על יומו האחרון של משה רבנו עלי אדמות. משה רבנו, האיש ענק הרוח, אדון הנביאים, יודע שזהו יומו האחרון. ומה הוא עושה ברגעיו האחרונים? קודם כל הוא מברך את כל עם ישראל. כל שבט מקבל את הברכה הראויה לו אשר מתאימה לאופיו של אותו השבט. הוא גם לוקח את יהושוע ומסמיך אותו להיות המנהיג של עם ישראל, לעיניי כל ישראל (בכדי של יפקפקו אחרי מותו של משה על מנהיגותו של יהושוע). ואילו הקב"ה בוחר ביום פטירתו של משה רבנו להעניק לו "מתנה". הרי הקב"ה יודע שמשה רבנו מתאווה להיכנס לארץ ישראל. אין דבר שמשה רבנו חפץ בו בעולם הזה יותר מכל דבר אחר – לזכות להיכנס לארץ ישראל, לארץ הקודש. הקב"ה העניש את משה רבנו בגלל שחטא במי מריבה, ולא מילא במאה אחוז את ציווי ה', בעונש החמור ביותר מבחינתו של משה רבנו – לא להיכנס לארץ ישראל. למרות כל התפילות והתחינות של משה רבנו, ה' לא מוכן לוותר למשה ומשאיר את העונש על כנו. (מדוע ? זה טור בפני עצמו). ובכל זאת, הקב"ה מסכים להראות למשה רבנו את ארץ ישראל מרחוק. ה' מצווה את משה לעלות אל הר נבו ומשם הוא יראה את הארץ, את כל הארץ צפונה דרומה ומערבה ( משה נמצא כבר במזרח ) עד לים התיכון, כמו כן הוא רואה היכן היא נחלתו של כל שבט. בסיומו של המראה המרהיב של ארץ ישראל המהממת אומר ה' למשה : "הראיתיך בעינייך – ושמה לא תבוא" ובעברית של ימינו:   " רוצה – לא תקבל". האם לא עדיף היה שלא להראות לו בכלל מאשר לנקר לו את העיניים? ועוד דווקא ביום מותו, ברגעים האחרונים של חייו !?!  אך האמת היא הפוכה לגמרי. הקב"ה יודע עד כמה משה רבנו אוהב את עם ישראל ואת ארץ ישראל ולכן הוא מראה לו את הארץ – כדי שיברך אותה וישמח בשמחתם של ישראל שיזכו סוף סוף להגיע אל הארץ הקדושה. לנו, בשכל שלנו, עם ההרגלים שלנו, קשה לנו להתעלות על עצמנו ולכן אנחנו חושבים במושגים של "הקנטה",  "התגרות",  "העלבה", אבל משה רבנו הוא גבוה מעל גבוה. הוא חי במציאות רוחנית שקשה לנו לתפוס ולהבין שמשה באמת שמח לראות את הארץ אליה יכנסו בני ישראל, מבלי להרגיש קנאה או כעס. מבחינתו של משה ראיית ארץ ישראל מרחוק היא בהחלט "רוצה – תקבל". כי שמחתו היא כפולה. הוא גם זוכה לראות את הארץ, וגם יודע בוודאות שעם ישראל שהוא כה טרח עבורם 40 שנה – יכנסו לארץ. ה' לא מקניט את משה בראיית הארץ מרחוק, אלא מעניק לו מתנה גדולה. 

חדשות אילת