יהדות - פרשת 'לך לך'

פרשת 'לך לך' 

אחי הבכור נולד עם פיגור ונכות של 100%. כל חיי גדלתי לצידו של אח מוגבל מאוד, הזקוק לטיפול והשגחה צמודים כמעט 24/7 . הורי היקרים טיפלו באחי במסירות אין קץ, ואבי הקשיש ממשיך בעבודת הקודש גם ברגעים אלו שאתם קוראים את הטור. אני יודע היטב עד כמה קשים חייהם של הנכים ובני משפחותיהם, יודע זאת מגוף ראשון ולא מסיפורים. פעולות פשוטות, כמו ללכת לשירותים, להתקלח, להתלבש, דורשות מאמץ וסיוע. כמות התרופות שהנכים צורכים ברוב הפעמים היא כפולה ומכופלת מאשר אזרח רגיל מהשורה. קשיי הפרנסה הם בלתי נסבלים בעליל עבור אנשים שאין להם יכולת להתפרנס, לא מתוך עצלות, אלא מכורח המציאות של גורלם. ועם כל זאת, ולמרות האמפטיה הרבה שאני חש עם מאבקם של הנכים, אני מוכרח לומר שהפעם הם עברו כל גבול. לא הכל מותר בגלל שאתה נכה. לא יתכן שמאות אלפי אנשים יסבלו יום יום בחסימות כבישים אשר משבשות את כל החיים, לכל אחד באופן אישי וגם כחברה באופן כללי. מי מהנכים ייתן את הדין על כל שעת עבודה אשר נגזלת מהמעסיקים בגלל שהעובדים תקועים בפקק במשך שעות? מתינוקות שמחכים להורים שיחזרו מעבודה, מחולה שזקוק לפינוי דחוף לבית החולים ולא מצליח להגיע ועוד ועוד. גם כאשר המאבק צודק, לא יתכן שהוא יבוא על חשבונם של חפים מפשע, בפרט כאשר חלק מאירגוני הנכים כבר הגיעו להבנות עם האוצר וחתמו על הסכם. האם כל אחד עושה דין לעצמו? לטענת המפגינים הנכים שחתמו על ההסכם לא מייצגים אותם. אבל הרי יש 50 סוגי אירגוני נכים  : ארגון העיוורים, ארגון החרשים, ארגון נכי הרגליים, ארגון נכי היד וכו', האם יעלה על הדעת שהממשלה צריכה לחתום הסכם עם כל ארגון בנפרד? הבעיה היא שהתקשורת מלבה את להבת ההפגנות ומעודדת את אותם נכים, למעשה לעבור על החוק, כי לחסום כביש היא עבירה פלילית, וכל זאת במטרה אחת ברורה – לנגח את הממשלה ואת העומד בראשה. הכאב האישי של כל נכה מעניין את התקשורת כקליפת השום. הכל נעשה לא מתום לב, אלא מתוך אג'נדה ברורה להכפיש ולהשחיר את פני הממשלה. אני חושב שהמשטרה צריכה להפסיק לנקוט ביד נכה מול ההשתוללות חסרת הרסן והגבול של אירגוני הנכים ולטפל בהם לפחות כפי שהיא מטפלת בחרדים שחוסמים כבישים. 
השבת נקרא בפרשת 'לך לך' על לוט, אחיין אברהם, אשר בוחר להתחבר ולהתגורר עם אנשים רעים שחוטאים לה' מאוד – אנשי סדום. אנשי סדום עורכים מלחמת עולם, 4 מלכים נגד 5 מלכים. הם בוחרים להם את אזור ים המלח אשר מלא בבולענים ( שדות מוקשים של פעם ) מתוך מחשבה שההכרות שלהם עם שדה הקרב תביא להם את הניצחון. אבל לצערם קורה ההפך ומלך סדום ואנשיו נופלים באותם בורות ומפסידים בקרב. לוט נופל בשבי ואברהם יוצא למלחמה הרואית על מנת להציל את האחיין שלו. ה' עוזר ואברהם מנצח. מלך סדום אומר לאברהם: היצלת את חיי – קח את כל שלל המלחמה לעצמך. למרבה הפלא עונה לו אברהם- אני לא לוקח ממך כלום ! רק הנערים שיצאו להילחם וסיכנו את חייהם, הם ייקחו חלקם. מה שלא מגיע לי, אני לא לוקח. לפעמים כאשר יוצאים למאבק מתוך מחשבה שהכוח בידינו, אנחנו מכינים את כל המלכודות ונפיל לתוכם את "האוייב" שלנו. צריכים לדעת שהרבה פעמים אלו שחופרים את הבור- יפלו לתוכו בעצמם. אברהם אבינו מלמד אותנו כלל חשוב בחיים: לקחת אך ורק את מה שמגיע לנו ולא לנסות לקבל דברים שלא מגיעים לנו. חתמו אתכם הסכם, הלכו לקראתכם מרחק גדול, תשמחו על מה שהשגתם. חבל ליפול לבורות מיותרים.

חדשות אילת