יהדות - פרשת 'ויצא'

פרשת 'ויצא'

בפתח דברי אציין שלא הופתעתי מסירובו של הנשיא רובי ריבלין לחון את החייל אלאור עזריה. מדוע לא הופתעתי? מפני שרובי ריבלין הוא קודם כל פוליטיקאי, ואצל הפוליטיקאים הרצון לפגוע ביריב פוליטי מתחת לחגורה הוא כל כך עז עד שהם מוכנים "לירות בתוך הנגמ"ש". סוד גלוי הוא שבנימין נתניהו ורובי ריבלין לא סובלים איש את רעהו, ויש שיאמרו שהם אפילו מתעבים אחד את השני. בקדנציה הקודמת של נתניהו הוא השפיל את ריבלין בפומבי כאשר סירב לתמוך במועמדותו של ריבלין להיות יו"ר הכנסת, ולא הזמין אותו להיות אפילו שר זוטר בממשלתו. ביבי הפך את רובי להיות ח"כ פשוט כמו אחרון החכי"ם. מאז שרובי ריבלין נבחר לכהונת נשיא המדינה (מהלך שגם אותו ניסה נתניהו לטרפד בהתחלה), רובי ריבלין מחפש כל הזדמנות אפשרית ובלתי אפשרית, ולעיתים קרובות גם לא הגיונית, 'להחזיר' לנתניהו מנה אחת אפיים. אלאור עזריה המסכן הוא בסך הכל עוד כלי משחק בשנאה המפעמת בין שני האנשים הללו. בשנייה שביבי הודיע שהוא בעד מתן חנינה לאלאור עזריה, באותה שנייה למעשה הוא סתם את הגולל בפניו של אלאור, מפני שאם יש משהו שרובי רוצה יותר מכל זה להביך את נתניהו. הנימוק המגוחך של נשיא המדינה על כך שאם הוא יעניק חנינה לעזריה הרי שהוא יפגע בחוסנו של צה"ל, הוא יותר מאשר עלבון לאינטלגנציה. מה פוגע יותר במוטיבציה של החיילים, הידיעה שהמדינה תעמוד לצדם אם הם יחסלו מחבל שבא לרצוח אותם ואת חבריהם, או הוודאות שאם הם יחסלו מחבל, כל רשויות המדינה יפנו להם עורף ויזרקו אותם לכלא? אבל כנראה שחוסנו של צה"ל פחות חשוב. העיקר שאפשר לתקוע את נתניהו ולא לאפשר לו לקבל תמונת ניצחון עם החייל האומלל. תזכרו תמיד שמאחורי כל המילים היפות של הפוליטיקאים מסתתרת מציאות שונה לגמרי.
השבת נקרא בפרשת 'ויצא' על יעקב אבינו שהולך אל דודו לבן הארמי. לבן מרמה את יעקב בכל דרך אפשרית, ובמשך 20 שנה הוא פוגע ביעקב באופן תדיר, למרות שיעקב לא עשה ללבן שום דבר רע. אחרי 20 שנות עבדות נמאס ליעקב והוא מחליט לעזוב את לבן. אבל יעקב יודע שלבן לא יאפשר לו ללכת (מי מוכן לוותר על פועל שמכניס לו מיליונים?), לכן נאלץ יעקב לברוח מביתו של לבן מבלי לומר לו כלום. כאשר לבן מגלה את דבר בריחתו של יעקב, הוא יוצא לרדוף אחרי יעקב עם צבא שלם. מטרתו של לבן ברורה- הוא רוצה לחסל את יעקב. כך אנחנו פותחים את ההגדה של פסח "ארמי אובד אבי – מלמד שביקש לבן לעקור את הכל". אבל הקב"ה משבש ללבן את תוכניתו. הוא מתגלה אליו בלילה ומזהיר אותו של ייגע ביעקב. למחרת בבוקר כאשר הם נפגשים, יעקב כבר מוכן להתעמת עם לבן, אבל אז, למרבה פליאתו של יעקב, לבן אומר לו את המשפט הבא: זה לא בסדר שאחרי כל כך הרבה שנים שאתה חי איתי ברחת ממני מבלי להגיד כלום. הרי אם היית אומר לי שאתה רוצה ללכת הייתי עושה מסיבה ענקית לכבודך. באמת? הרי האמת היא שאם יעקב היה אומר ללבן שהוא רוצה לחזור לארץ ישראל, לבן היה רוצח אותו. גם עכשיו לבן רדף אחריו מתוך מטרה לחסל אותו ("ארמי אובד אבי"), אז איך מצליח לבן להפוך את המציאות ולצייר את רדיפתו אחרי יעקב בתור משהו חיובי שכל מטרתו היא דאגה לחוסנו וכבודו של יעקב? כנראה שלבן היה פוליטיקאי משופשף שיודע לומר דבר אחד כאשר למעשה כוונותיו הנסתרות הן הפוכות לגמרי.

חדשות אילת