יהדות - פרשת 'משפטים'

פרשת 'משפטים'

לפני כשבועיים הזדעזעה המדינה כאשר 2 ישראלים רצחו בתאילנד בדקירות סכין ישראלי אחר. הרצח נעשה בדם קר, לאור יום, לעיני עוברים ושבים באמצע הרחוב. מעבר לזעזוע על הרצח הברוטאלי, אני תמהה איך הגיעו 2 יהודים ישראלים לתהום כל כך נוראית שהם מסוגלים לקחת סכין ולרצוח?
בתי הסוהר משמשים במקרים רבים ככור היתוך עבור פושעים קטנים, להפוך לפושעים גדולים. בבתי הסוהר הם יכירו חברים "טובים", ילמדו שיטות ויעברו השתלמויות בתורת הפשע. כך נוצר מצב שבחור צעיר שנידון למאסר על פשע "פעוט ערך" לכאורה כמו גניבה, עלול בעזרת העונש שקיבל, לצאת מהכלא אחרי מספר חודשים או שנים, כפושע ממורמר ששונא את החברה רוצה לנקום בכל העולם, וגם צבר ידע ויכולת להיות לפגע רע.
מה התכלית של ישיבה בכלא? האם מטרת המאסר היא להעניש בלבד או שמא צריכים בתי הסוהר גם לחנך את הפושעים ולעזור להם להשתקם, על-מנת שלא יבחרו יותר בדרך של פשע? זה נכון שישנם פשעים שלא ניתן להעלות על הדעת חמלה כל שהיא כלפי הפושע- פשעים כמו אונס ורצח, אבל מה לגבי פשעים "קלים" יותר, האם בית הסוהר הוא הפתרון האידיאלי לעבריינים?
השבת נקרא בתורה את פרשת 'משפטים'. כשמה כן היא, הפרשה מלאה בחוקים ומשפטים ודינים שבין אדם לחברו, ובין אדם למקום (לקדוש ברוך הוא). הדין הראשון שמופיע אצלנו בפרשה הוא "עבד עיברי", מהו עבד עיברי, אדם עני גנב חפץ, הגנב נתפס וכעת על-פי דין תורה צריך הגנב לשלם כפול מהערך של החפץ שגנב, כגון אם גנב 1000 ₪ עליו לשלם-כעונש, 2000 ₪. ואם אין לגנב כסף לשלם על-מנת לפרוע את חובו בית הדין מוכרים את הגנב לעבד למשך 6 שנים ותמורת הכסף שיקבלו ממכירת הגנב – ישלם בית הדין את חובו.
איזה מין עונש אכזרי הוא זה למכור אדם לעבד בגלל שגנב משהו, וכי אין דרך טובה יותר להעניש גנבים? מדוע התורה מתאכזרת כל-כך לגנב העני והמסכן. אין רחמנות!?!
האמת היא שכל משפטי ה' הם צדק אחד צרוף ומזוקק. וכאשר הקב"ה מצווה בתורתו למכור אדם שהידרדר לפשע – להיות לעבד זהו דין צדק. מטרת המכירה לעבד – איננה עונש בלבד, בוודאי שיש כאן אלמנט של ענישה אך אין זאת המטרה.
על-מנת שנוכל להבין מהי מטרת מכירת הגנב לעבד עיברי, צריכים אנו לדעת מהם הזכויות והחובות של עבד עיברי. חז"ל יצאו להגנת יהודי שנמכר לעבד עד כדי כך שאמרו:"הקונה עבד עיברי – קונה אדון לעצמו" כלומר העבד עצמו עשוי להרגיש כאדונו של בעל הבית שקנה אותו. התורה אוסרת על האדון – להעביד את העבד בפרך, לא לרדות בו, לא להטריח אותו שלא לצורך, חכמים הוסיפו שאם יש לאדון מיטה אחת – העבד יישן על המיטה והאדון על הריצפה, עד כדי כך, אסור לאדון לזלזל בכבודו של העבד. ואחרי שש שנות עבודה, צריך האדון להעניק לעבד מתנות מהגורן ומהיקב שלו וגם בגדים ורכוש על-מנת שהעבד יוכל להתחיל בדרך חדשה, ולא יחזור שוב לנקודת ההתחלה שהיה בה העבד לפני שש שנים, כשנמכר כגנב דלפון.
מכירת גנב לעבד מחנכת אותו, לעבוד ביושר, מקנה לו הרגלי עבודה, הערכה וכבוד חיובי שכל-כך חסרים לאדם שנופל לפשע. המטרה העליונה של הקב"ה היא שכל היהודים יהיו ישרים ויעבדו את ה' בשמחה ובנחת, וגם לפושע, ולאדם שרחוק מאוד מדרך ה', מקנה הקב"ה כלים, באמצעות התורה כיצד להפוך את כולם לאנשים טובים, מועילים לחברה ותורמים לעם ישראל. גם אם בעיני הבשר ודם שלנו, חלק מדיני התורה לא כל-כך נראים לנו, או שאינם מסתדרים עם הנורמות המקובלות בימינו ("עבד"), בכל זאת צריכים לדעת שכל משפטי התורה הם אמת, ניצחיים והם בלבד הדרך הנכונה לעבור את מסע החיים בעולם הזה.

חדשות אילת