טארוט - יום כיפור

יום כיפור

נסתרות דרכי האל, כשמקשיב הוא למתפלל.
הסיפור הזה יוצא דופן מפאת המיקום והיום בו קרו ונוצרו החיבורים. מפגש עם קארמה גורלית חסרת שליטה. 
משיכה הנוצרת בבית הכנסת ביום כיפורים בין עלמה יפה לגבר נשוי עלולה להתפרש כדבר בלתי מוסרי בעליל, אך מי אנו שנשפוט אם ככה כנראה נגזר משמים.
הקלפים שלה סיפרו על תלאות נפש אדירות ששני אנשים חוו טרם היכרותם המעמיקה. "את יום הכיפור הזה אני לא מצליחה לשכוח!", היא אומרת לי ומתחילה לבכות, מבקשת לדעת האם הכל קרה באשמתה, כיוון שהיא התפללה בסתר ליבה שהוא יהיה שלה. "כשהוא רכן מעלי ובא להרים אותי, מיד  כשפקחתי את עיניי וראיתי אותו, ידעתי שהלב שלי שייך לו", משתפת אותי מרים.
את מרים פגשתי בדיעבד אחרי קרוב לשני עשורים מאז המקרה, כשהיא נשואה באושר לאותו רופא פרסי וחיה עימו במדינה זרה. קוראים יקרים, נכון להיום, עדיין ניתן לראות את הזיקוקים שיש לה בעיניים כשהיא מדברת עליו ומעשה שהיה כך היה:
משה היה רופא יפייפה שחי בניכר. הוא הגיע לביקור בארץ ובא להתפלל בבית הכנסת השכונתי של העדה הפרסית, בית הכנסת של בית ילדותו. רצה הגורל וביתו של בעל המכולת השכונתית, מרים, שהיתה חברת ילדותו משכבר הימים, לא עמדה בצום והתעלפה ברחבת בית הכנסת. משה הרופא הגיח ממש כמו בסרט, ואני חייבת לציין שעל פי דבריה במלוא הדרו, רכן מעליה ובדק את בריאותה. טיפל בה וליווה אותה לבית הוריה. כבר בצאת יום הכיפורים משה שב לבקרה מתוך התעניינות בשלומה. התפתחה ביניהם ידידות ומשיכה מבלי שנתנו לה ביטוי, עד שנפטרה אשתו."ככל שקשה להאמין", היא אומרת, "כשהבורא רוצה שיהיה משהו, הכל מסתדר לכיוון. אני מגדלת איתו את ביתם וגם יש לנו ילד משותף. אבל לקח לנו כשמונה שנים עד שנפגשנו שוב! הוא אדם נפלא. ואנו כל שנה עורכים לאשתו סעודה גדולה ומשתדלים לעשות הכל טוב. אלא שאצלי קיימת אשמה שאני לא מצליחה להתגבר עליה, כאילו ונשמעה תפילתי. לא ידעתי שהוא היה נשוי. אולי הבורא שמע אותי, ולכן אשתו חלתה ומתה?! זה רובץ על המצפוני ואין לי עם מי לחלוק זאת", היא סיפרה בכאב. 
הסברתי לה לאחר פריסת הקלפים, שיש להם קלפים שמספרים על מהלכים גורליים בלתי נמנעים שבסופם הניבו תוצאה מתבקשת מהבחינה הקארמתית ואחת ולתמיד שיחררתי אותה מרגשי האשם שהפריעו לה ליהנות מחיים טובים ומאושרים.

חדשות אילת - ערב ערב באילת