בחורים כארז

מאת: רותם ג'קסון ● 14/10/2020 18:33 ● ערב ערב 2987
אילת ידועה כאתר של גלישת קייט מהטובים בעולם ● אבל מתי בפעם האחרונה ראיתם פה גולשים עיוורים, קטועי רגל או כאלה שמחוברים לגלשן עם כיסא? ● ב"עמותת ארז" מתמחים בלהפוך נכים לספורטאי אקסטרים ● אחרי שנים של התמקצעות על מגלשי סקי בשלג הם החליטו לרדת לאילת ולאתגר לא רק את הנכים בים אלא גם את מועדוני הגלישה המקומיים ● רותם ג'קסון נפגשה עם הגולשים "המוגבלים" לשיחה פתוחה על כח רצון ונחישות והבינה בזכותם שהמוגבלות היחידה בחיים היא גישה שלילית
בחורים כארז
צילומים: עמותת ארז

צילומים: עמותת ארז

"אתם בטח חושבים שזה נורא ואיום להיות נכה, אבל בשבילי זה ממש לא ככה", פותחת ענבל פיזרו (33), שחיינית אולימפית שייצגה את ישראל כמה פעמים באולימפיאדת הנכים, את ערב ההיכרות של 'עמותת ארז' עם המשפחות המארחות שלהם בבאר אורה, רגע לפני שהיא ועוד כמה חברים נכים מהעמותה, קופצים למים לנסות לגלוש קייט. 
"אני באופן אישי נולדתי עם המגבלה שלי. היה לי דימום בגב בגיל שלושה חודשים כך שמעולם לא הכרתי עולם אחר ומעולם לא הרגשתי שאיבדתי משהו. נהפוך הוא, גדלתי בקיבוץ כמו ילדה רגילה. עד כדי כך האמנתי שאני רגילה שבגיל שבע ביקשתי שירשמו אותי לחוג בלט ויקנו לי סקייטים כמו לכל הילדים. רק היום אני מבינה שילד שחושב שהוא לא יכול לעשות משהו זה לא מגיע ממנו אלא מהסביבה שלו או מכל מקום אחר שאומר לו שהוא לא מסוגל. אם מגדלים אותך במחשבה שאתה יכול אז זה מה שאתה עושה בפועל. מה שאנחנו עושים ב'עמותת ארז' הוא ההוכחה לכך". 

 

"הדבר הראשון אחרי שאתה מאבד דבר כל כך גדול זה את הביטחון העצמי שלך"

 

הספורט ככלי


עמותת ארז הנה ארגון לא למטרות רווח אשר הוקם בשנת 1999 על ידי מספר חברים אשר עוסקים במהלך השנה במסגרת צבאית ואזרחית בנושא חילוץ, ניווט והישרדות בתנאי שלג קיצוניים. פעילויות העמותה מתבצעות באופן וולונטרי לחלוטין למען נכי צה"ל, ספורטאים וילדים עם מגבלות, באמצעות פעילות בענפי ספורט אקסטרים ייחודיים: סקי שלג ,חתירה וגלישת SURF SKI,  רכיבת אופני טנדם, מסעות שטח אתגריים בארץ ובחו"ל, עבור בוגרי העמותה וידם עוד נטויה. ברגע שהם מתחילים להשתעמם הם מחפשים את האתגר הבא. הג'וק החדש שלהם הוא קייט סרף ופה אילת נכנסת לתמונה. 
"הפעילות הייחודית שלנו התחילה למען נכי צה״ל ונפגעי פעולות האיבה בישראל על ידי בוגרי יחידת האלפיניסטים של צה"ל" מסביר אייל ירימי, מנהל העמותה ואלפיניסט בעצמו. "הפעילות נבעה מתוך הרצון להשתמש בכלים אותם קיבלו בסקי ובהישרדות על השלג, כדי להעצים, לחזק ולשלב אותם בחברה דרך ליווי והדרכה מקצועיים. בזכות תחושת המסוגלות והגעה לעצמאות שהם חווים בספורט הם חווים פריחה משמעותית ושיפור בביטחונם העצמי ובתהליך החזרה לחיים בחברה על אף המגבלות הפיזיות המורכבות שלהם. כפי שהוכח לנו בלמעלה מ-12,000 הדרכות סקי שלג שהעברנו עד היום בארץ ובחו''ל. ענבל לדוגמא, התחילה כמודרכת סקי בעמותה ואחר כך הפכה למדריכה בעצמה, כנ"ל שיינא וגדי. 
"הפעילות החדשה שלנו שקורמת עור וגידים בימים אלה בשיתוף פעולה עם חברת "Extreme By Asa Bro", תאפשר לחברי 'עמותת ארז' לעבור הכשרה בגלישת קייט סרף בלווי והדרכה צמודים. הפעילות מתבצעת בחוף בית ינאי ובאילת לאורך כל חודשי השנה בדגש על בוגרי פעילות סקי השלג(קטועי גפה, משותקי פלג גוף תחתון, עיוורים ועוד). 
"אנחנו נוטים לחשוב שלילדים עם מגבלה יותר קשה בחיים אבל זה לא בהכרח נכון", ממשיכה פיזרו, "ההורים שלי רצו שיהיה לי משהו שהוא רק שלי אז התחלתי לשחות בגיל צעיר. הייתי שחיינית תחרותית וייצגתי את ישראל הרבה שנים באולימפיאדה. אבל הפעם הראשונה שגלשתי סקי הייתה חוויה של אדרנלין שמעולם לא הרגשתי לפני כן. זה היה הרגע שהבנתי שיש פה כלי מטורף גם עבור ילדים כמוני. מגבלה או לא, אין הרבה דברים שיכולים לתת ביטחון ותחושת מסוגלות כמו אחרי חוויה של הצלחה ועבודה קשה וזה הרבה מעבר לסקי או לספורט כזה או אחר. בשבילנו הספורט זה רק הכלי שבעזרתו אנחנו גורמים להם להאמין בעצמם".

 


לאבד את הביטחון העצמי


"אצלי בבית לא הזכירו בכלל את המילה נכות", מוסיפה שיינא וספי  בת 19, מיסוד המעלה, בפתיחות מעוררת השראה. "אני קטועת רגל מגיל 3.5 בעקבות תאונת דרכים. כל המשפחה הייתה ברכב וכולם יצאו בסדר אבל לי נאלצו לקטוע את הרגל. בגלל שאני באה ממשפחה חב"דנקית אנחנו מאמינים בדרכו של הרבי מלובביץ' שכל דבר הופכים לחיובי. אז אצלנו בבית לא הייתה לנכות שלי יותר מדי התייחסות. לא הייתי סביב זה בכלל.  בגיל 14 קרוב משפחה אלפיניסט הכניס אותי לפעילות של 'עמותת ארז' והכרתי עולם חדש. היום כששואלים אותי מי אני, אני אומרת שאני שיינא ואני עושה סקי. ואני גם מתנדבת בעמותה. התאהבתי בזה לגמרי עד כדי כך שהחלטתי לעבור לקנדה כדי להתאמן בסקי ברמה מקצועית ולצאת לתחרויות. מקווה להיות הנציגה הראשונה של ישראל במשחקי חורף בביג'ין". 
"הדבר הראשון אחרי שאתה מאבד דבר כל כך גדול זה את הביטחון העצמי שלך. אתה מבין שאנשים מסתכלים עליך ויש לך את כל התירוצים לא לנסות בכלל", מספר בגילוי לב לא שגרתי, גדי ירקוני(46) מבית עובד, שאיבד את הראייה בהיתקלות עם חיילי חיזבאללה בלבנון עת היה בשירות סדיר. היום הוא נשוי ואבא לשלשה ילדים ועובד כפיזיותרפיסט מצליח לפציעות ספורט. להנאתו הוא רץ מרתונים, רוכב רכיבות שטח באופני טנדם, עושה סקי ועכשיו גם העיוור הראשון בעולם שגולש קייט.
 "העמותה נותנת לך את הביטחון והדחיפה לעשות את הצעד הראשון לפחות. הם נותנים לך את כל התנאים והליווי המתאימים ואתה רק צריך להגיד כן. זו הרגשה של חופש אמיתי ותחושת מסוגלות וביטחון שאתה לא יכול לקבל משום מקום אחר. איך אמר לי המדריך סקי בפעם הראשונה שגלשתי לבד? 'אם היית רואה איזה ירידה עשית היית עף על עצמך'.  אחרי שהצלחת לכבוש את ההר אתה מבין שאין לזה אח ורע בשום שיקום אחר כי זה נותן לך מוטיבציה להתגבר על כל אתגר". 

 

 

לא בשביל כל אחד


"ספורט אתגרי זה לא בשביל כל אחד אז על אחת כמה לא בשביל כל הנכים", מסביר אייל ירימי, מנהל העמותה, "אבל יש אנשים מסוימים עם או בלי מגבלה שצריכים את המשהו הנוסף הזה כדי לאתגר את עצמם. בשביל מישהו נכה זה נקרא עצמאות כי הדבר הכי קשה כשאתה בעל מגבלה זו התלות. אנחנו כעמותה מנסים לבטל את התלות הזו  וזה גם מה שמיוחד אצלנו, שכל תהליך הלמידה מטרתו להביא את המודרכים להיות עצמאים לחלוטין בספורט הזה ובחיים בכלל". 
"אייל, היה חבר שלי הרבה לפני העמותה", ממשיך גדי, "מתישהו, אמרו לו ביחידת האלפיניסטים להביא את החבר העיוור שלו ומשם זה התגלגל למה שזה היום. הכל שם וולונטרי, אף אחד לא מקבל שם שכר לטובת הפרויקט וזה לכשעצמו דבר נדיר במחוזותינו. העמותה נותנת לנו, הנכים, לבחור אם לעשות או לא לעשות ספורט כזה או אחר. שום מועדון קייט או סקי הרי לא היה מקבל אותנו, אלמלא העמותה. כי לא רוצים אנשים כמונו או יותר נכון מפחדים להתעסק עם אנשים כמונו מכל מיני סיבות שחלקן באמת מוצדקות. 'עמותת ארז' נותנת לנו את האופציה לבחור לעשות ספורט אקסטרים שנותן לנו אדרנלין ופותח לנו הרבה דלתות בחיים עצמם. אני יכול להגיד בפה מלא שבזכות העמותה למדתי פחות לפחד באופן כללי. כי בסופו של דבר מה שעוצר אותנו זה הפחד. כל הספורט הזה של האקסטרים זה ספורט למרחקים ארוכים זה לא זבנג וגמרנו. זו דרך. ילדים שמתחילים את החיים עם זה, מגלים שזה שובר להם תקרות זכוכית ואחר כך בגיל מבוגר כבר יהיה קשה לעצור אותם מלעשות משהו כי כבר אין הרבה דברים שהם לא יכולים לעשות אחרי שעברו את האתגר הזה. נלווים לזה הרבה אלמנטים פסיכולוגיים עמוקים שהרבה טיפולים לא יגיעו לשם. זה פותח לאנשים את הראש. יש לי חבר טוב שמכיר אותי 25 שנה בפציעה הזאת ואמר לי שאני לוקח את הראייה המוגבלת ומבטל אותה".

אני מנסה להבין איך נכים גולשים קייט?
גדי: זה נורא אינדיבידואלי, לכל אחד מאיתנו יש את ההתאמות שלו. לענבל אין שרירי בטן, שיינא קטועה מעל הברך ואני לא רואה. בהתחלה זה באמת היה בלתי נסבל, חטפתי מלא מכות אבל זה בסדר כי גם אם אני לא מצליח אני ממשיך לנסות. ואת האמת, גם המדריך שהחליט לעשות את זה לא ידע כי אני הראשון בעולם שעושה את זה, או לפחות מנסה.  בגלל שזה לא נעשה קודם אין מתודיקה מובנית זה שילוב של מישהו שרוצה לנסות ושל מדריך שרוצה ללמוד איך ללמד". 
ענבל: אני בשיעורים הראשונים נגררתי מלא על החול ואכלתי מלא חול עד שהבנתי שעדיף לי ללמוד ולהיגרר בתוך המים. זה לא מספיק לתת לנו מדריך  מעולה עם כל התנאים, אנחנו כמודרכים צריכים להראות רצינות ולהוכיח שאנחנו מספיק רוצים את זה. 

ואיך עושים סקי בלי לראות?
גדי: יש מדריך שגולש כעשרים מטר לפניי ואנחנו לא קשורים אחד לשני. יש לנו מערכת קשר פנימית באמצעותה הוא מנווט אותי ומתאר את השטח לפניי. זה מאפשר לי להעז יותר כשהמסלולים יותר רחבים וכשיש פחות אנשים מן הסתם. התחלנו כשהוא מאחורי אבל דפקתי את הראש בעמודים יותר מדי עד שבסוף מצאנו את הדרך. 

מה גרם לכם לרצות ללמוד לגלוש קייט מלכתחילה?
ענבל: אחרי שבוע של אדרנלין מטורף בסקי צריך לחכות שנה שלמה עד לעונה הבאה. בקייט אפשר לקבל חוויה דומה מבחינת אקסטרים לאורך כל השנה וזה פה בארץ. מה גם שהפסקתי לשחות. ברגע שהפסקתי להרגיש שאני משתפרת התחלתי פחות ליהנות והתחלתי לחפש דברים אחרים. באופן כללי כשחושבים על כסא גלגלים יש שני מרחבים שידועים בתור הכי לא נגישים, אחד זה שלג כי אי אפשר לנסוע על שלג עם כסא גלגלים והנה אני עושה את זה והמרחב השני זה חול וים. היום יש חופים נגישים אבל זה מסורבל ואתה מרגיש נכה כשאתה משתמש בהם. כשאני עושה קייט אני נכנסת לבד למים ומניפה לבד את המפרש. אנשים רגילים לא עושים את זה ואני עוד בים. זה ביג דיל בשבילי והם לא מוותרים לנו על אף שלב כי עם הכסא אני צריכה לשלוט פיקס במפרש.
גדי: מבחינתי, הרעיון לנסות עלה כששאלתי בן משפחה שגולש קייט אם הוא מסתכל על הקייט כשהוא גולש. כשהוא אמר שלא, פה זה נגמר מבחינתי. ידעתי שלא משנה אם אני אצליח או לא, אין שום סיבה שאני לא אנסה. ככל שזה נוגע לנו, לא באנו לשבור שיא בללמוד הכי מהר. מבחינתנו מספיק להרגיש כל הזמן שיש התקדמות. כל עוד אתה מרגיש שאתה ממשיך להשתפר וכל עוד מאמין שאתה מצליח לעשות את זה אתה ממשיך. זה הדרייב. 
ענבל: זה הרבה קשור לתחושת מסוגלות. אנחנו רואים את זה הרבה על ילדים וגם מבוגרים שקצת קשה להם אז הם מיד אומרים 'אני לא יכול' אבל מי שמאוד רוצה בסוף מצליח. אני מאוד קשוחה בתור מדריכה ואם מישהו אומר שהוא לא יכול אני אומרת לו לך תספר את זה למישהו אחר. מגיל צעיר היה לי צורך להוכיח שאני יכולה לעשות לבד. הייתי נופלת 50 פעם ביום . אבל כולם ידעו שאף אחד לא מתקרב לעזור לי. לא רציתי להיות שונה ותלותית . רציתי להוכיח שאני יכולה וזה היה הדרייב הכי חזק. זה  והדרייב לעצמאות. ויש לזה מחיר כי אתה לא יודע לבקש עזרה כשצריך.
גדי: גם אני מתחבר לדרייב לעצמאות. הסיפור שלי טיפה שונה כי לא רציתי להוכיח אלא לבחור בעצמי מה אני רוצה. 

 

 

אינטליגנציה רגשית גבוהה נדרשת


אייל ירימי: אחרי חמש עשרה שנה של סקי שלג לנכים, חיפשנו להרחיב את הפעילות למשהו דומה ברמת האקסטרים שיהווה אתגר לאוכלוסיית היעד שלנו. בדגש על פעילויות שאפשר לעשות בארץ. ברגע שגילינו את הקייט סרף ואת 'האחים אסא' שחברנו אליהם לשיתוף פעולה בזכות המקצועיות ורמת השירות שלהם, הגענו לאילת. אילת זה אזור קלאסי ללימוד כי אין גלים או מדוזות ויש רוח כל השנה. וזה לא שהם היו בעלי ניסיון בעבודה עם נכים לפני כן. פשוט התרשמנו מהרמה המקצועית שלהם ומהגישה השירותית שזה מה שצריך להיות עבור נכים. וזה לא שמדובר בנכה אחד או שניים אלא על עבודה עם  20-30 נכים. לעבודה עם נכים צריך הרבה זמן וסבלנות, זה לא משהו שהולך מהר. לכן זה לא מובן מאליו שיש להם את זה כי ברוב המועדונים זה לא קיים. 
"החשיבה הראשונית שלנו הייתה בכלל לקחת 3-4 נכים ולעבוד איתם במשך כל השנה", מודה אוריה אסא, מבעלי מועדון הגלישה "Extreme By Asa Bro", שפועל בחוף בית ינאי משנת 2010 ובשנתיים האחרונות גם באילת. "היה לי איזשהו ניסיון בעבר לעזור למישהו עם מוגבלות לגלוש בצורה עצמאית אבל כשנחשפנו לעמותה הבנו שיש עוד המון חבר'ה עם מוגבלות שרוצים ללמוד לגלוש ושזה לא יסתכם רק בשלושה ארבעה. אז הייתה חשיבה ביחד עם אייל לייצר מעין בית ספר שייתן את המענה הזה והאפשרות ללמוד קייט מותאם צרכים על מנת לשלב אותם באוכלוסיה של הגלישה. מה שקרה זה שתוך כדי יצרנו את הבית ספר הראשון בעולם ללימוד קייט לנכים. בפועל, אנחנו ממש לומדים איך לעבוד עם כל מוגבלות בפני עצמה. בשביל גדי, קשרתי את העיניים כדי להבין מה הוא מרגיש ומתוך זה להבין איך אני מלמד אותו ואותו דבר עם הכיסא במים. פשוט ניסינו את זה בעצמנו. אנחנו עוברים עם כל אחד תהליך ובונים לפי זה מערך לימוד. וכמו שלא לכל אחד מתאים לגלוש קייט גם לא כל מדריך יכול לעשות את זה. זה מצריך לגייס מדריכים מאוד ספציפים. כאלה עם אינטליגנציה רגשית גבוהה ועם יכולת מרחבית לזהות תקלות קדימה ולהבין את כל הפעולה הסביבתית כי צריך לשמור עליהם הרבה יותר מאשר על בן אדם רגיל.כשמה שמוביל אותנו, בדיוק כמו ב'עמותת ארז' זה לא להנציח את הנכות בכלל. אנחנו שואפים לשלב אותם עם קהילת הגולשים וכבר רואים את זה קורה בחוף בבית ינאי. יש כאלה שכבר מגיעים להתאמן באופן עצמאי ונכנסו לקהילה בצורה מאוד יפה גם כי הקהילה מאוד עוטפת ועוזרת וגם כי אנשי קייט באופן כללי ידועים ככאלה שעוזרים אחד לשני אז החיבור איתם קורה באופן טבעי".

מה היו הקריטריונים מבחינת העמותה לנכים גולשי קייט?
אייל ירימי: באופן כללי 'האג'נדה של 'עמותת ארז' היא לאתר את הקשוחים שבקשוחים. במיוחד לקייט. הפעילות שלנו לא מתאימה לכל אחד. כיום, יש לנו מעל 3,000 נכים שמכירים את העמותה ו 1,000 חברים בעמותה. הכמות היא לא הבעיה אלא התקציב והזמן. המטרה שלנו היא להקים קהילה של 50-100 נכים גולשי קייט בשלוש השנים הקרובות. התחלנו עם 20 בשנה הקרובה שעשרה מהם קטועי גפה, שניים מהם עיוורים ושמונה משותקי פלג גוף תחתון. אנחנו לוקחים את זה לאט לאט. גם מבחינת ידע וגם מבחינה מקצועית. זה פרויקט בהקמה אז אנחנו בלמידה מתמשכת. רק כדי לסבר את האוזן, אין אף עיוור בעולם שגולש קייט. אנחנו הראשונים שעושים את זה. גם גולשים בישיבה, משותקי פלג גוף תחתון אין הרבה. אולי עשרה בכל העולם אז עשרים מישראל זה המון. גם אין בית ספר שאפשר ללכת ללמוד את זה אנחנו עושים את כל ההתאמות לדבר הזה, תוך כדי תנועה. יצרנו קשר עם בחור ברזילאי שגולש קייט סרף בישיבה, הוא הכי טוב בעולם והוא בונה כיסאות באופן עצמאי. קנינו ממנו את הציוד ובארץ נעשה לזה התאמות בהתאם למסקנות שיהיו לנו. אפשר לומר שכל מי שכבר גלש איתנו סקי, התחבר לכל הפעילויות האחרות ומרגיש שהוא רוצה לנסות דברים חדשים שיאתגרו אותו, יכול גם ללמוד קייט אם הוא רוצה. 

 

אילו תגובות קיבלתם ממודרכים שהתחילו לגלוש קייט? 
אייל ירימי: במילה אחת- טירוף. הן מבחינת עצמת הרגש והעומק של הדבר הזה. אנשים שאנחנו מכירים כבר הרבה שנים ושעשינו איתם כבר דרך, סיפרו שזה החזיר אותם לנקודת ההתחלה של ההתרגשות, העוצמות והאתגר ללמוד משהו חדש ומאתגר כל כך. זה מרגיש כאילו רק עכשיו התחלנו וזה הדלק שלנו להמשיך. ואני מאמין שזה הדלק של כולנו, גם של אוריה אסא, מי שמדריך אותם. כי זה אף פעם לא כלכלי להתעסק עם נכים. זה לא משהו שאתה עושה ממנו כסף. תמיד צריך עוד עין ועוד יד וזה הרבה יותר מסובך ממתלמד רגיל. תמיד יהיה את הממד הוולונטרי להיכנס לדבר כזה. ולכן אוריה הוא הפרטנר המושלם מבחינתנו. בלעדיו לא היינו יכולים לעשות את  זה. 

 

לשבור את המיתוס על נכים


למה התעקשתם למצוא למודרכים בימי הלימוד שלהם באילת משפחות מארחות ולא דירות אירוח או מלון? ועוד בזמן קורונה? 
אייל ירימי: חלק גדול מהעמותה זה לא רק לעשות את הספורט אלא להרגיש קבוצה ולהישאר ביחד וחשוב לנו שאחרים יהיו שותפים לתהליך שאנחנו עושים. חבר טוב שלי מהאלפיניסטים בצבא גר בבאר אורה והציע לפתוח את הרעיון לחברי הקהילה. אני מיד התחברתי לרעיון, בראש ובראשונה בגלל האופי של הקהילה בבאר אורה, וכאמור כל הפעילות הזו היא פעילות של שיקום והעצמה של נכים דרך ספורט כאשר גם לשילוב חברתי בעזרת קהילה תומכת יש קרקע טובה להצלחת הפרויקט. וכמובן שיש גם שיקול כלכלי- מלונות זה סיפור יקר ומכיוון שאנו תלויים ברוח יש או אין ויש אפשרות לביטולים חשבנו שזה יהיה מורכב מדי. גם ככה כל הפרויקט הזה מאוד יקר ואנחנו כל הזמן מחפשים עוד תרומות כדי לתמוך בפעילות לטובת ציוד ושעות הדרכה.  נשמח מאוד לקבל פניות מעסקים וחברות שרוצים להירתם למען העמותה ושמתחברים למטרות שלנו. למרות המצב. 

מתגובות שקיבלנו עד כה מהמשפחות המארחות שמחנו לשמוע שזו הייתה הצלחה אדירה. המשפחות נקשרו מאוד לחבר'ה ומכולם שמעתי שדווקא הילדים במשפחה יצאו הכי נשכרים כי הם זכו להכיר נכים מקרוב, לשאול אותם על הכל ולראות שהם אנשים רגילים בדיוק כמוהם. וזה חלק מהמסר שאנחנו מבקשים להעביר- לקבל את האחר בלי לעשות מזה עניין. לא צריך לצאת מגדרנו בשבילו אבל גם לא להתעלם. המטרה שלנו היא לשבור את המיתוס על הנכים ולהראות שהם לא מסכנים. אם אתה רוצה לקבל נכה ולשלב אותו בקהילה קודם כל תבין שהוא בדיוק כמוך. יש כאן מטרות של העלאת מודעות בקרב האוכלוסייה הנכה ובקרב האוכלוסייה הלא נכה, ברמה של הכל אפשרי. החבורה הזו בעצם היא חבורה שהרבה נכים בתחילת דרכם מסתכלת עליה ושואפת להיות כמוה, הם מהווים מודל להשראה עבור נכים ועבור לא נכים. חד וחלק. 
אוריה: אין ספק שבזכותם הפכנו למדריכים יותר טובים. זה העלה לנו את רף ההדרכה לפחות בארבע רמות למעלה. ואם יש משהו שאנחנו למדנו מהם זה קודם כל שאין דבר כזה שאי אפשר. כשאתה עובד עם אנשים כמותם זה מכניס פרופורציות לחיים, לכח רצון ולהבנה שהכל אפשרי". 

קישור לאתר העמותה:  https://www.erezalpinist.com/
לתמיכה בפעילות העמותה: https://www.erezalpinist.com/donate


רוצים להישאר מעודכנים 24/7 בכל מה שמעניין באילת? הצטרפו אל קבוצת הווצאפ שלנו לחצו כאן

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת  

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש