ד''ר בר אושר, מנהלת בית החולים יוספטל - בין 100 הנשים המשפיעות של פורבס

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 13/12/2020 11:15 ● ערב ערב 2995
שנה בדיוק אחרי שנכנסה לתפקידה כמנהלת המרכז הרפואי 'יוספטל' בעיר, יכולה הד''ר רויטל בר אושר לחייך כל הדרך לטייטל החדש שלה- אחת מ- 100 הנשים החזקות והדומיננטיות של השנה על פי פורבס ● עם עשייה מוערכת, עמידה איתנה בראש הצוותים הרפואיים בימי הקורונה שהצליחו לשמור על אילת ירוקה, הקמת חדר אישפוז יום אונקולוגי ראוי, פתיחת חדר אקוטי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ואמונה בדרך ובתפקיד, ד''ר בר אושר מכוונת רחוק ואם להודות על האמת היא אפילו הצליחה כבר לשפר את התדמית של בית החולים
ד''ר בר אושר, מנהלת בית החולים יוספטל -  בין 100 הנשים  המשפיעות של פורבס
חוששת שלא רבים ירצו באילת להתחסן. ד
תגיות:

במקום הראשון ברשימת הנשים החזקות של פורבס לשנת 2020 מככבות 6 נשים. כולן מנהלות בתי חולים בארץ, שדווקא בימי הקורונה ידעו להרים את המערכות עליהן הן מנצחות ולהביא אותן להישגים, עמידה ביעדים ועבודה ללא לאות, או כמו שידעו להסביר את הבחירה בפורבס: "שש המנהלות מובילות את מערך הרפואה הארצי בעיצומה של אחת התקופות המאתגרות והמורכבות שידעה הרפואה המודרנית".
בין שש המנהלות המוערכות והחזקות, מככבת איך לא, ד"ר רויטל בר אושר, מנהלת המרכז הרפואי 'יוספטל' באילת, שנחתה בעיר לפני שנה בדיוק כשהיא לא מדמיינת לעצמה לאיזו תקופה קשה ומשמעותית היא אמורה להוביל את בית החולים המרוחק בארץ. אבל ד"ר בר אושר, מומחית ברפואת ילדים ובמנהל רפואי לא התרגשה וכשהיא מתרגמת שנים רבות של היכרות עם המערכת ועשייה נרחבת היא הצליחה לבנות סביבה מעגל מקצועי של נשים חזקות ומחויבות למטרה (וגבר אחד בהנהלה), צוות מקצועי שהולך אחרי הראש בחדוות עשייה ויחד הם הצליחו להוביל את בית החולים יוספטל, למרות המורכבות שבריחוק הגאוגרפי, לנתוני תחלואה מרשימים, יחד עם עשייה שלא פסקה אף על פי ולמרות הימים הלא פשוטים.

 

לקח זמן, מחשבות ושינויים. הכל נעשה תוך כדי תנועה. ישיבת צוות 

 

מילת ההשראה היא 'לחפש'


לפני שבוע חגגה ד"ר בר אושר ביום כיף עם כל הצוות שלה שנה להגעתה לעיר. לא יכולת לבחור שנה רגועה יותר לחתום על מהלך כזה? אני שואלת אותה בחיוך והעיניים של ד"ר בר אושר בורקות מאחורי המסיכה כשהיא עונה לי: "להיפך, זו הייתה שנה של הזדמנויות, הכל שאלה של איך רואים את זה. זו הייתה עבורי לראות איך הכל זז, על מי אפשר לסמוך. זו הייתה שנה שפתחה הזדמנויות. אני לא יכולה לומר שלא היה מזעזע, מעצבן ומבאס שיש אנשים חולים, שיש מחלה כזו בעולם ויש תוכניות שנאלצו להידחות, אבל היו גם הרבה הזדמנויות חדשות".
על שולחנה של המנהלת ישנה קופסה. זו המתנה שקיבלה לחגיגות השנה מהצוות שלה. בתוך הקופסה ישנם קלפים שבצדם האחד תמונה של ציפור מזן כזה או אחר ומהצד השני מילת השראה. דוברת בית החולים, יהודית קרנר,שהצטרפה אלינו לראיון ממהרת כבכל יום למקם על הסטנד שעל השולחן את תמונת הציפור היומית. "זה דרור", מפגינה מנהלת בית החולים את הידע שלה בציפורי ארץ ישראל להן יש לה הערכה מיוחדת. מילת ההשראה היומית הכתובה מאחורי הקלף היא 'לחפש'. "זה מתקשר בדיוק למה שאמרנו קודם", סוגרת ד"ר בר אושר קצוות. "אם יש לך את הדרור המחשבתי את יכולה לחפש וגם למצוא...".

 

 מחטאים את בית החולים יוספטל

 

אף על פי ואולי בזכות הקורונה


למרות תקופת הקורונה וההיערכות המיוחדת של בית החולים יכולה ד"ר בר אושר לעשות וי על כמה יעדים שהציבה לעצמה בדרך ואותם הצליחה להוציא לפועל אף על פי ואולי דווקא בגלל הקורונה. אחד כזה הוא הקמת חדר אישפוז יום אונקולוגי בבית החולים. לאחר שנים בהם לא היה חדר ראוי לקבלת טיפול לחולי סרטן באילת, עכשיו ישנם בחדר היפה והחדשני תשע עמדות טיפול שמאפשרות בכל שבוע נתון לכמה עשרות תושבים לא להיטרטר עוד למרכז הארץ ולקבל את הטיפול קרוב לבית, וכן, על כך גאוותה. "שבוע לפני שנכנסתי לתפקיד הגעתי לאילת לשבוע חפיפה עם ד"ר ברקוביץ, המנהל הקודם", משחזרת ד"ר בר אושר. "אמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות את המסע שעושים המטופלים בדרכם לאילת. 
עליתי על רכבת לנתב"ג, עליתי למטוס ויצא שמאחורי ישבו שתי נשים אחרי טיפולים כימותרפיים, הן דיברו על התחושה הרעה שלהן, על הבחילות ובאותו רגע היה לי ברור שאעשה הכל כדי שאנשים לא יצטרכו לנסוע כל הדרך מאילת כדי לקבל טיפולים כאלו במרכז. אני יותר ממאושרת שלמרות התקופה הלא קלה, אחרי פחות משנה הצלחתי לעמוד ביעד הזה שהצבתי לעצמי לא לפני שמטופל בן 80 מאילת כתב לי מייל בנושא והתחנן לפני שאעשה הכל על מנת שלא יצטרך לנסוע לסורוקה לקבלת הטיפולים. זה אמנם לא היה פשוט, מדובר בקבלת אישורים, הבאת התרופה, ניהול הטיפול, אבל הם פתחו את הדלת עבור מטופלים נוספים בעיר. בנינו מקום גדול ויפה, הגדלנו את הצוות, הרחבנו את שעות הטיפולים והגדלנו מעל פי 3 את כמות התושבים שיכולים לקבל את הטיפולים היום באילת. אז תגידי איך זה קרה בתקופת הקורונה? מתברר שהתקופה דווקא זירזה את זה. אי היכולת של תושבי אילת לעלות לקבל את הטיפולים בימי הסגר, בימים בהם בקושי היו טיסות מאילת ולאילת זרזו את התהליך, תזמון של תרומה שקיבלנו והכל זרם לכיוון הזה. את הכל עשינו בכוחות עצמנו ומכל הלב, בתמיכה של הנהלת הכללית כמובן. כולם ידעו, ליוו ותמכו".

 

האישה שהביאה את החדר האקוטי לאילת


דוגמה אחרת להזדמנות שקרתה דווקא בימי הקורונה היא פתיחתו של החדר האקוטי לנפגעי תקיפה מינית. "ביום הראשון שהגעתי לבית החולים, עדיין עם מזוודה, נחתה אצלי אשה בשם יעל שרר. היא התעקשה לפגוש אותי וביקשה ממני לפתוח כאן בדחיפות חדר אקוטי. גם במקרה הזה היא זרעה את הזרע למה שיקרה בהמשך. קראתי קצת מה צריך כדי שזה יקרה ולאט לאט כיוונתי את הדברים לשם. קנינו ציוד, הוצאנו צוותים להכשרות, הורדנו אלינו הכשרות ואז פרצה הקורונה והסיטה אותנו מהנושא עד שהגיע חודש אוגוסט ואיתו הסיפור הכואב של הצעירה שנאנסה בעיר. ההנחיה הברורה שקיבלנו מלמעלה הייתה שתוך 24 שעות אני חייבת שיהיה לי בבית החולים חדר אקוטי. למזלי הזרע כבר נזרע, מה שאיפשר לנו לעמוד בהנחייה אחרת אין סיכוי שדרישה כזו שיצאה ביום שישי בערב הייתה מתקיימ כבר ביום ראשון בבוקר. כך שדברים לא קורים סתם, ודברים התקדמו גם בתקופת הקורונה הלא פשוטה".

 

מכירה כל קושי וכל צורך במלר"ד


לא קל להיות אמא לחמישה ילדים וסבתא לשני נכדים, לעזוב את כל האהבות שלך ולרדת לאילת. את זה הרגישה ד"ר בר אושר על בשרה כשקיבלה את ההחלטה להדרים עד אילת. יום לפני הריאיון שלנו היא עלתה חד יומי לנשום את הנכדים, לקבל כוחות וחזרה למקום מושבה החדש. "מה שבאמת מוביל אותי בחיים זה לעשות", היא מבהירה במבט אמיתי. "לפעמים אנשים לא מאמינים לי ומחפשים מניעים מתחת לפני השטח ולא מוצאים. זו האמת. אבל אני לא תמיד רק נחמדה. אנשים יודעים שלפעמים די במבט העיניים שלי כדי להבין שמשהו לא בסדר נעשה", היא אומרת ומקבלת חיזוק מהדוברת קרנר שמחזקת את עניין המבט: "את לא ממש צריכה לראות את ד"ר בר אושר בלי מסכה. העיניים שאת רואה למרות המסכה אומרות הכל. יש לה עיניים שלא מסתירות כלום ולפניהן את יכולה לקרוא אותה בבירור".
"חשוב לי גם לגדל אנשים", מציינת בר אושר, "יש מנהלים שרוצים להיות הכי בולטים, הכי חזקים, הכי אנשי הידע ובכך הם לא מצליחים לגדל דור חדש וכשהם יוצאים לפנסיה הם משאירים מאחוריהם חלל גדול. אני להיפך. תמיד חושבת איך אני מגדלת את האנשים שאתי וסביבי. אני רואה את הבן אדם ולא את הטייטל שלו ורואה מה הוא יכול לתת לי או לא לתת לי והכי חשוב לי בתפקיד זה לעזור. אם יש לי את הכוח לעזור בעצם למה לא?יש לי את הזכות להיות בתפקיד שלי. לשמחתי יצרנו כאן צוות נהדר, צוות מחויב. למרות שלכל אחד יש את הטייטל שלו, כולנו מדברים באותה שפה ועושים הכל כדי שדברים יקרו וזה יוצר את הוייב המאוד טוב. מבחינתי נכון שהצוות שלי צריך להיות מרוצה, אבל הכל מתחיל במטופלים. היום אני מכירה אישית את כל הרופאים במלר"ד, מכירה כל קושי וכל צורך. הדלת שלי תמיד פתוחה עבורם ואין גאה ממני כשהם מקבלים מכתבי תודה ויש שינוי דרמטי בנושא מכתבי התודה שאנחנו מקבלים. אין ספק שיש שינוי דרמטי בבית החולים. אני גם יכולה לומר לך בוודאות  שיותר ויותר רופאים רוצים להגיע לעבוד כאן".

אולי בעצם כל מה שהיה צריך ב'יוספטל' זה טאצ' של אשה?
"אולי, למרות שאני חייבת לציין שכאשה בתפקיד את צריכה להילחם על דברים שגבר מקבל כמובן מאליו, לכן אולי הישגים נשיים מועצמים יותר. איך שלא יהיה כיף לבוא לעבוד בבוקר והתחושה היא שלאנשים טוב והם מגיעים בבוקר לתת מעצמם בחדווה. אני מאמינה בהערכה של האדם. מילה טובה, זה סוג של גלגל. בן אדם שמרגיש מוערך יתן מעצמו הרבה יותר".

איך המשפחה הפרטית קיבלה את העיסוקים המחייבים שלקחת על עצמך במרוצת השנים?
"כשהילדים היו קטנים ניהלתי מרפאה בירוחם מתוך תחושת שליחות. אני בכלל ירושלמית. הם גדלו איתי במרפאה ותמיד היו שותפים לתהליכים בחיים שלי הרפואיים. מבחינתם ומבחינת החברים אני אוטוריטה רפואית. נכון שלא הייתי אמא סטנדרטית ולא חיכיתי לילדים אחרי בית הספר עם ארוחה על השולחן אבל תמיד ידעתי לעשות דברי אחרים, ככה למשל בגיל ההתבגרות נתתי הרצאות בכתות שלהם. אמנם לא כל הילדים שלי אהבו את הרעיון...", היא צוחקת. "יש בינינו שיח מאוד טוב, הם יודעים שהם הדבר הכי חשוב לי בחיים וגם הצוות יודע את זה".

ואיך עזבת הכל וירדת לאילת?
"האמת שאני כל הזמן תוהה איך הסכמתי לזה", היא מחייכת. "בסך הכל בסורוקה היה לי תפקיד מדהים ועשיתי דברים נהדרים. כנראה שתחושת השליחות גברה על הכל. 30 שנה חייתי בירוחם בתחושת שליחות כי היה לי חשוב להפריח את הנגב. היום כשאני באילת אני מבינה שירוחם זה מרכז הארץ והשליחות האמיתית היא באילת. אנשים לא באמת מבינים עד כמה קשה לקבל כאן שירותים. זה מקום בכל כך מרוחק ומנותק. בימים שלא היו טיסות זה הצריך לנסוע 4 שעות למרכז לישיבה של שעתיים ולחזור. היום כשאת רוצה לשלוח מכאן חולה זה לא פשוט. מצד אחד את יודעת שבטיסה הוא יגיע מהר יותר, מצד שני בטיסה הוא לא יכול לקבל טיפול. באמבולנס זה איטי יותר אבל אם קורה משהו בדרך אפשר לעצור ולטפל ועדיין לא דיברנו על ההיבט הכלכלי. זה לא פשוט. יש כאן הרבה מרכיבים ועניין המרחק משמעותי וקריטי. ובכלל, איך יוצרים במקום מרוחק כל כך אווירה שטוב לבוא לעבוד כאן ולמה שמישהו יעזוב את הקליניקה הפרטית המצליחה שלו במרכז וירד לעבוד באילת? הרופא הראשון שהצלחתי להביא לאילת הוא מומחה להשתלת קוצבי לב, קרדיאולוג, שהדבר היחיד שדיבר אליו הייתה תחושת השליחות שהוא עושה פעם בחודש ותאמיני לי שהיום כשהוא מגיע לכאן הוא מרגיש טוב עם העשייה הזו שלו. על זה צריך לשחק ורק על זה".

 

הצבא הולך אחרי מפקדו


אני מבקשת להבין עד כמה ד"ר בר אושר הופתעה מעצם בחירתה לאחת הנשים החזקות במדינה וזאת לאחר שלפני כמה שנים נבחרה על ידי עיתון ארצי אחר לטייטל 'אחת מ – 70 האנשים שנעים להכיר'. דוברת בית החולים, יהודת קרנר, ממהרת לתפוס פיקוד ומבהירה לי שלא ד"ר בר אושר צריכה לדבר בשבח עצמה. "בפורבס יש תהליך מובנה לבחירות האלו", מבהירה קרנר. "והיא בטח לא הייתה מעורבת בזה. התהליך שעושים בפורבס כל כך מקיף שאם הם בחרו בה, יש לכך צידוק. מעבר לזה, תחשבי על כל מה שדיברנו בריאון. נו, וזה לא מגיע לה? זה שהיא הצליחה לעשות את מה שעשתה במשך שנה אחת בלבד זה כבר אומר הרבה. הדברים האלו עם כל הכבוד לא קרו בזכות הקורונה אלא בזכות הדרך הניהולית שהיא הביאה איתה לבית החולים. היא רואה את החוזקות באנשים סביבה ויודעת למנף אותן. יש בה את השילוב של כל הדברים שגורמים למנהל לסחוף אחריו אנשים", היא מדייקת.

איך יוספטל צולח את הקורונה?
"אילת בסך הכל עברה את הקורונה בצורה יחסית נקייה כשכבר מההתחלה המדיניות הייתה לסגור את העיר.ידענו שבית חולים כזה קטן לא יכול להכיל חולי קורונה והגענו להסכמה שמעבירים לאשפוז בבתי חולים אחרים, ברוך השם לא היו כאלו הרבה. כ– 900 אנשים אובחנו עד היום באזור אילת כמעט כולם היו במצב טוב, אלו שלא הועברו לבתי חולים מחוץ לעיר. לצערנו היו 3 אנשים שנפטרו וגם זה מספר נמוך. חילקנו את בית החולים לשניים, למרות שזה כיער את הנראות היה חשוב לשמור על חצי נקי לחלוטין והצלחנו למנוע הידבקות של מטופלים. יש לנו צוות מגיפות זיהומיות שעובד יפה, כולנו שותפים לתהליכים. לקח המון זמן, מחשבות ושינויים שהביאו אותנו להגיע למצב הזה, אחרי הכל אף אחד לא היה מוכן לקראת מצב כזה והכל נעשה תוך כדי תנועה".

ועכשיו החיסונים בדרך, איך נערכים לקראת?
"מדובר בהליך מאוד מורכב שצריך להיערך אליו באילת. לא הגיוני שכל קופת חולים בעיר תדאג לעצמה אז יצרתי קשר עם מנהלי קופות החולים בעיר והצעתי שנאחד כוחות כשאני מוכנה לחסן את כולם אצלנו. מדובר בהסעה, אחסון, תהליך לא פשוט. נפגשנו השבוע לישיבה ראשונה בנושא. מאחר והצוות הרפואי יהיה הראשון להתחסן אנחנו בודקים כמה רוצים להתחסן. במקביל צריך לדעת להערך לזה מאחר וידוע שיש תופעות לוואי ועדיין אנחנו צריכים לשמור את הצוות מתפקד, אבל זו בשורה. אנחנו נמצאים בתהליך היסטורי".

עד כמה את חושבת שהאילתים יסיכמו להתחסן?
"באילת יש יותר חשש לדעתי. יש תחושת שאנטי, חופש, תחושה שכאן דברים לא יכולים לקרות ולכן חוששת שלא רבים ירצו באילת להתחסן כמו שבאילת עדיין כמות המעשנים היא גדולה מכל הארץ. חשבתי להציע לפרנסי העיר להתחסן ולתת דוגמה".

שנה אחורנית, בחרת טוב?
"אני מאוד מרוצה. גיליתי כאן אנשים מדהימים. זו הייתה שנה של הזדמנות עבורי להראות שאפשר לעשות שינוי בזמן קצר. אני מרגישה שאני טובה וזה מה שמוביל אותי. גם הילדים שלי כבר התרגלו והם נהנים מהביקורים באילת וזה נותן לי רוגע כי זה הכי הדאיג אותי ובאמת שהשמיים כאן הם הגבול. אנחנו יכולים לעשות כאן דברים מדהימים בגלל הריחוק ולהגדיל את שיתופי הפעולה. יש לנו הרבה תוכניות רק שהקורונה תגמר כבר". 


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש