עמידר אינה עונה

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 24/12/2020 12:28 ● ערב ערב 2997
איך אמורה נכה על כסא גלגלים להסתדר בדירת 3 חדרים קטנה וצפופה שכל גודלה 45 מ''ר מטר מרובע, ובה היא אמורה לגדל את שלושת ילדיה? ● איך היא אמורה להצליח לעבור בפרוזדור הצר בדרך למקלחת? כיצד תצליח להיכנס למטבח אם הפתח צר מכדי להכיל את רוחבו של כסא הגלגלים עליו היא יושבת? ● איך לעזאזל אמור נכה על כסא גלגלים להגיע לדירת עמידר שניתנה לו, הממוקמת בקומה השנייה בבניין בלי מעלית? למה למרות שהוא מחזיק בידיו מכתב שמאשר כי מגיעה לו דירת קרקע למחייתו, בעמידר לא טורחים לקדם את הצורך הבסיסי של נגישות לדירת מגורים? ● איך זה שלמרות שלהנהלת עמידר כל הבעיות ידועות ומוכרות, אף אחד לא באמת מנסה לפתור אותן? ● שני סיפורים כואבים על שני תושבי אילת שכל מה שמפריד ביניהם לבין חיים נורמליים זו דירה מתאימה ● ''הבעיה הגדולה שלנו היא שאנחנו חלשים, לא מקושרים ואין מי שיהפוך בשבילנו עולמות'', הם אומרים השבוע בכאב ● בחברת עמידר פרטו את נסיבות המקרים והבהירו: ''אנו מלווים את המשפחות''
עמידר אינה עונה

מי שיגיע לדירתה הקטנה של דורין מנשה, תושבת אילת המרותקת בשנים האחרונות לכסא גלגלים, לא יבין איך בן אדם מסוגל לחיות כאן. בדירה שכל גודלה 45 מ"ר בקומת קרקע בשכונה א' היא אמורה לגדל את שלושת ילדיה, לאכסן בה את עצמה ואת בן זוגה ועדיין לא דיברנו על העובדה הפשוטה שמזה כמה שנים היא מרותקת לכסא גלגלים שלא ממש עובר או מצליח להסתובב במרווחים הצרים בדירה. למזלה, בתה הגדולה כבר יצאה מהבית. את בנה בן ה- 17 היא שלחה כבר לפני כמה שנים להתגורר בבית סבא וסבתא בנתניה כי לא היה לה מקום הולם בשבילו בבית הקטן, "יש גבול לכמה ילד יכול לחיות במצוקה", היא מסבירה השבוע את הויתור הגדול שעשתה לטובת חיים טובים יותר עבור בנה. היום מתגוררים איתה בדירה הקטנה והצפופה בתה בת ה– 13 ובן זוגה, שאלמלא הוא, אין לה מושג איך היא הייתה מסתדרת בחיים. "עד כדי כך", היא מדגישה. הוא מבחינתה הידיים והרגליים שלה בכל הקשור להתנהלות בבית ואם הוא לא היה מוצא דרך לאפשר לה להצליח להגיע לחדר האמבטיה הצר מלהכיל את כסא הגלגלים שלה, אין לה מושג כיצד הייתה מצליחה להתרחץ. למטבחון הקטן והצר שבבית היא לא מנסה להיכנס שכן פתח הכניסה צר מדי, לפיכך, אחראי בן זוגה הנאמן גם על הבישולים. כל שנותר לה הוא לשבת בסלון הצר מול מכשיר הטלוויזיה ולבהות, מייחלת לימים טובים יותר שיגיעו בהם תוכל לחיות סוף סוף בדירה שתתאים לצרכיה האמיתיים.

 

הקירות בביתה של דורין נראים כאילו עוד מעט יתמוטטו על יושביו

 

למה נגנז דו"ח השיפוץ?


24 שנים מתגוררת דורין באילת. בתחילת הרומן שלה עם חברת עמידר קיבלה דירה בבניין עם מדרגות אלא שאז, לפני שמצבה הבריאותי הידרדר, היא עוד הלכה קצת בעזרת מקל והצליחה בקושי רב לטפס את הקומות. כשמצבה החמיר היא פנתה לעמידר, הבהירה כי היא לא מסוגלת יותר לעמוד בצורך לעלות במדרגות בדרך הביתה ולמזלה הרב קיבלה כבר לפני כ – 14.5 שנים את דירת הקרקע בה היא מתגוררת עד היום. ואם דימיינתם קרקע פורחת וסביבה נעימה, תשכחו מזה. הקשר היחיד בין הדירה לקרקע הוא שיש לדירה אמנם שתי חצרות, האחת קדמית ענקית והשנייה אחורית, אלא שמכאן ועד להזנחה גדולה הדרך קצרה. אבל היי, לפחות יש לה איך להגיע הביתה בלי לטפס מדרגות וגם זה מבחינתה משהו. שנים שהיא כבר מבקשת מעמידר שישפצו לה את הבית, ידאגו לה לצבע, לתקן את הקירות שנראה כאילו עוד מעט מתמוטטים על יושבי הבית, שלא לדבר על קצת ניקיון ואחזקה של החצרות, אבל בקשות לחוד ומעשים לחוד. אלא שיותר ממצב ההזנחה, בחמש השנים מאז עברה לשבת דרך קבע על כסא גלגלים עם בעיות רפואיות מכאן ועד לתל אביב, מחזיקה דורין בידה מסמכים המצביעים על כך שהדירה אינה תואמת לצרכיה. לפני מספר שנים הגיעה לדירה מרפאה בעיסוק מטעם משרד הבריאות, שבחנה את מצב הדירה וגם הכינה דו"ח מפורט עם כל התיקונים שיש לעשות בה על מנת להתאים אותה לצרכיה הבסיסיים של דורין. להוריד קירות, להרחיב מעברים, לשפר את הנגישות בחצר בדרך הביתה, להוסיף חדר ועוד כהנה וכהנה דרישות. "לפני כתשעה חודשים הגיעה לדירה משלחת של אנשי מקצוע שכללה את המרפאה בעיסוק שהכינה את הדו"ח, מנהלת עמידר באילת והקבלן שאמור היה לבצע את השיפוצים. הם בדקו, סימנו, דיברו על השקעה של למעלה מ-200 אלף ש"ח אבל אז הם החליטו שהדו"ח לא היה בסדר ושוב הגיעה המרפאה בעיסוק לבדוק את הדברים בבית, הכינה עוד דו"ח אבל אז הכל נעצר", מספרת דורין ומבהירה ששום דבר לא נאמר לה ואף אחד לא טרח להסביר לה על מה ולמה. עכשיו ניסו לשכנע אותה לעבור לדירה אחרת. "הראו לי שלוש דירות אף לא אחת מהן התאימה לצרכים שלי", היא מבהירה ומספרת שדירה אחת הייתה ממוקמת בבניין עם מדרגות "אז אמרו לי- אוי שכחנו שאת על כסא גלגלים אז לא נכתוב לך סירוב על הדירה", בדירה אחרת הכניסה למטבח שוב הייתה צרה מדי מכדי להכיל את כסא הגלגלים שלה ודירה נוספת הייתה בקומה השביעית בבניין עם מעלית. "אז נכון שזה טוב ויפה שיש מעלית בבניין אבל מה יקרה ביום בו המעלית לא תפעל? איך אז אצליח להגיע הביתה? את מבינה, על דברים כאלו הם לא חושבים בכלל. אז נתנו לי שלוש אופציות לא מתאימות ועשו לי פרצופים כאילו אני לא בסדר כאן שאני לא מוכנה לקבל כל מה שהם זורקים לעברי", היא אומרת.

 

 

של מי החצרות האלו?


בצר לה החליטה דורין בייעוצו של אביה המשמש במרכז הארץ כמומחה לנגישות לרכוש את הדירה הקטנה בה היא חיה כבר 14.5 שנים מעמידר. "הצעתי לה שנרכוש את הבית, אעביר אותה אלינו לכמה חודשים ואתקן בדירה את כל מה שצריך תיקון על מנת שהיא תוכל לחיות בה כמו בן אדם ראוי", מסביר השבוע האב שעומד לאורך כל הדרך לצד בתו. "אז התחלנו עם ההליכים, אפילו כבר חתמתי על מסמך רכישה, אלא שאז קיבלנו מכתב ממנהל מקרקעי ישראל שהבהיר כי החצרות הצמודות לדירה בה אני חיה אינן שייכות לדירה ולכאורה הן נחשבות כפלישה לשטח ציבורי פתוח. את מצליחה להבין את זה כי אני כבר מזמן הלכתי לאיבוד. בכל השנים האלו שעמידר נתנה לי להתגורר בדירה הזו עם שתי חצרות צמודות, אלו היו חצרות של הדירה, גם כשדובר על שיפוץ הדירה, הוכנסו אלמנטים של שיפוץ והתאמת החצרות לצרכים שלי. פתאום אלו לא חצרות של הדירה? אז של מי הן? לא אני הכנסתי את עצמי לגור בדירה הזו אלא עמידר, האם יתכן שעמידר פלשה לשטחים ציבוריים ומה רוצים ממני עכשיו?


אם לא די באלו הרי שבזמן בו הגישה דורין בקשה לקנות את הדירה היא קיבלה במפתיע מכתב מעמידר בו צויין כי נמצאה מתאימה לקבלת דירת 4 חדרים והיא ממוקמת שנייה בתור. אלא ומאחר ופתחה בהליכים לרכישת הדירה ולמרות שהם נעצרו, עכשיו אומרים לה בעמידר כי פספסה את הזכות ההיא. "האבסורד חוגג", היא אומרת בכאב ומבהירה כי גורמים מהעירייה שבדקו את מצב הדירה עבורה ברשומות הבהירו כי החצרות שייכות לדירה ולא ברור על מה ולמה נעצרו ההליכים. "הרי כל אחד שיגיע לכאן ויראה את החצרות יבין שאי אפשר להקים עליהן כלום כי אז אי אפשר יהיה להיכנס לדירה, אז איך זה שהחצרות לא שייכות לדירה?", היא שואלת, מבינה שעכשיו היא שוב תקועה, ומי יודע עד מתי, בדירה הקטנה למידותיה. "עצוב לגלות שבמדינה שלנו כל הגורמים לא מסונכרנים אחד עם השני- עמידר, משרד השיכון ומנהל מקרקעי ישראל, כל אחד בעולם שלו ואנחנו נופלים בין הכסאות". בקרוב אני אמורה לקבל כסא גלגלים ממונע איתו התנועה בבית תהייה עוד יותר מסורבלת ובלתי אפשרית. מה אני בסך הכל מבקשת, שיתנו לי לחיות כמו שצריך? אני מרגישה חוסר אונים, אחד זורק אותי לשני, אף אחד לא רוצה לעזור לי באמת ואני תקועה באמצע".
אביה של דורין הוסיף: "כל מה שאנחנו מבקשים כדי לפתור את הסאגה הזו, זה לרכוש את הדירה, לשפץ אותה על חשבוננו ולהתאים אותה לצרכיה של דורין. הגיע הזמן שכל הגופים יתאמו ביניהם עמדות ויהיה ברור מה באמת הסטטוס של הדירה ולמי שייכות החצרות. לא יתכן שכל השנים החצרות שייכות לדירה ופתאום לא". 


בתגובה לטענות המועלות על ידי דורין נמסר מחברת עמידר: "המקרה מוכר ומלווה על ידי החברה. בתוך כך, בשנה האחרונה הוצעו לדיירת שלוש דירות מהן שתי דירות מונגשות בהתאם לזכאותה – אך הדיירת סירבה להן. הטענה כי החצרות שולבו בתכנית ההנגשה - אינה נכונה. כמו כן, נבהיר כי הנגשת הדירה לא קודמה בשל דו"ח מטעם מרפאה בעיסוק בו נטען כי הדירה אינה ניתנת להנגשה. ביחס לנושא המכר, מכירה של נכס שהינו צמוד קרקע מחייבת את אישור רשות מקרקעי ישראל והנושא מצוי בבדיקה מחודשת מולם. נעדכן בסיום הבדיקה". 

 

מי נותן לנכה על כסא גלגלים לגור בקומה שנייה?


שנה וחצי שמיטל ודורון לוי ממתינים שמישהו במשרדי עמידר ידאג להם לדירת קרקע 4 חדרים. בפועל הם נמצאו זכאים לכך וגם מחזיקים בידם את האישורים הנדרשים אלא שבעמידר ממשיכים לטעון בפניהם שאין לכך תקציבים וגם אין באילת דירות מתאימות ולאורך כל התקופה הזו נאלצת מיטל בעצמה נכה 100 אחוז, לסעוד את בעלה דורון היושב על כסא גלגלים עם 188 אחוזי נכות ונאלץ לעלות לדירה הממוקמת בקומה השנייה בבניין בלי מעלית. "אז מה הפלא שהוא כמעט ולא יוצא מהבית?", אומרת מיטל בכאב ומספרת שלצד הבעיות הרפואיות הקשות של בעלה, לנוכח העובדה שהוא כלוא בבית ולא יכול לצאת ממנו, גם מצבו הנפשי הידרדר עד מאוד. "תביני הוא לא יכול אפילו להיכנס לחדר השינה שלנו כי הכסא לא עובר בפתח הדלת אז הוא זרוק כל היום בסלון". לפני מספר חודשים דורון נפל מכל המדרגות בבניין אגב ניסיון לרדת למטה. "הוא נזקק לתפרים בכף הרגל", מספרת מיטל על המקרה המחריד. במקרה אחר היא עצמה נפלה במקלחת אגב ניסיון לעזור לו להתרחץ. "הדירה בה אנחנו חיים לא תואמת את הצרכים שלנו, נקודה. זה לא סוד. כולם בעמידר מודעים לזה. יותר מזה שקיבלנו אישור לעבור לדירת קרקע גדולה יותר? אלא שזה שיש לנו אישור אבל כלום לא נעשה איתו לא פותר לנו את הבעיות בחיים. וככה אי אפשר יותר לחיות", היא מבהירה בכאב. "בגלל הקושי להעביר אותו למקלחת הוא מתקלח אולי פעם בשבוע, לא יוצא מהבית וחי על תקן חי- מת". אומרת מיטל. לטענתה כשפנתה לסניף עמידר באילת לברר אל מי היא צריכה לפנות כדי לזרז את ענייניהם נאמר לה: "תחפשי בגוגל".
-"אז חיפשתי וגם מצאתי וכשהתקשרתי למשרדי עמידר במרכז אמרו לי- "אין לנו כסף לקנות חלב למשרד את רוצה דירה טובה יותר? את מבינה מול איזה גורמים יש לנו עניין? חשבנו לנסות לעבור דירה ולהשתמש בכספי הסיוע בשכר דירה אלא שכשמדובר בסכום של 3,000 ש"ח אי אפשר למצוא בזה שום דירת קרקע, מעבר לעובדה שאנחנו מעוקלים ואין לנו צ'קים להשאיר כפיקדון אז מה נעשה?".

 

אין כניסה לשירותים
"זרוקים להם ככה אנשים בדירת עמידר והעולם שותק". דורון


בקושי רב מגדלים מיטל ודורון את שלושת ילדיהם שנאלצים לראות את הוריהם חיים בתת תנאים רק כי המדינה לא מאפשרת להם לחיות חיים נורמליים. "אנחנו מרגישים אובדי עצות. אין לנו מושג למי לפנות ועם מי לדבר. זרוקים להם ככה אנשים בדירת עמידר והעולם שותק", אומרת מיטל.

בתגובה לטענות של משפחת לוי נמסר מדוברות חברת עמידר: "אנו מלווים את הפונה ובתוך כך הוצע לו במהלך השנים 2019-2020 ארבע דירות בנות 4 חדרים מונגשות בהתאם לזכאותו- אך מרפא בעיסוק וכן גם מפקח הנדסה בעמידר פסלו את הדירות עקב חוסר יכולת הנדסית לבצע התאמה לצרכי המשפחה. כמו כן גם בשנת 2018 הוצעו לו שתי דירות מונגשות  בנות 3 חדרים בהתאם לזכאותו באותה העת- אך הפונה סרב להן. נכון להיום, בהתאם להחלטת משרד הבינוי והשיכון מיקומו בתור הממתינים לדירת 4 חדרים מונגשת הינו 3. במהלך תקופה זאת זכאי הדייר לסיוע בשכר דירה בגובה של 3,100 ש"ח לצורך השכרת דירה בשוק הפרטי וזאת עד אשר תמצא עבורו דירה בדיור הציבורי. נמשיך ללוות את המשפחה".


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש