הג'אנקיה האילתית

מאת: מירב לוי דיאמנט ● 24/12/2020 13:00 ● ערב ערב 2997
תראו אותם מסתובבים סביב פחי האשפה הירוקים, מחפשים 'מציאות' ● תראו אותם מצלמים שרידי רהיטים, מעבירים את ממצאי 'האוצר' הלאה, ולא, הם לא מתביישים שהם אוספים דברים שאחרים זרקו, כי עבורם זו לא רק אהבה אלא בעיקר תרפיה, ותוצאות השיפוץ של הדברים שנאספו ברחוב לא מביישות גם את אתרי הקניות הנחשבים ● ועכשיו גם יש קבוצת פייסבוק אילתית שעונה לשם 'הג'אנקיה האילתית' שתוך חודשיים כבר מאגדת למעלה מ-1,300 חברים שיודו בפה מלא כי הזבל של האחד הוא האוצר של האחר ● "אף פעם לא האמנתי שיש בעיר כל כך הרבה אנשים כמוני", מודה השבוע מקים הקבוצה ומנהל האתר גיל גל
הג'אנקיה האילתית
תגיות:

בימים אלו ממש מציינת קבוצת הפייסבוק 'הג'אנקיה האילתית' חודשיים ימים לקיומה. היה זה גיל גל, נהג מונית, מתווך וחובב ג'אנק לעת מצוא, שהחליט שהגיע הזמן לאגד את כל האילתים שממש כמותו אוהבים לאסוף 'מציאות' שמישהו אחר השאיר ברחוב. החל מריהוט ישן או שבור שאין בו כבר צורך והוא מושאר ליד הפח, דרך מיני בובות, מוצרי חשמל, חלקם פועלים רק שלא היה בהם עוד צורך ואפילו חלקי רהיטים, אותם הופכים חובבי הג'אנק לכל מיני מציאות. חשב וגם עשה, מופתע לגלות בכל יום שעובר שאם הוא חשב שיש באילת עוד כמה חובבי ג'אנק בודדים כמותו, בפועל ישנם רבים. עובדה, כיום כבר ישנם בקבוצה כ– 1,300 חברים פעילים, אספנים ומשפצים והיד עוד לגמרי נטויה.

 

"תשאירו בבקשה על המוצר פתק אם הוא תקין או לא, שנדע אם כדאי להתאמץ", מבקש גיל

 

חצר הג'אנק המהממת של ירמי


"שנים שאני אוסף דברים מהרחוב", הוא מודה השבוע בחיוך. "לפעמים אני מעביר את זה למישהו שמגלה בזה עניין כמו שמצאתי את הפריט, ולפעמים אני משפץ אותו ומוסר אותו הלאה משופץ", מתאר גיל את מה שהוא מגדיר כ'מחלה טובה'. "אם לאורך השנים חשבתי שאין הרבה כמותי באילת שאוספים פריטים ברחוב - אחרי הכל אתה לא הולך בעיר ורואה אותם נוברים באשפה - הרי שיום אחד נפל אצלי האסימון כשראיתי ברחוב שידה, רציתי לאסוף אותה ולשפץ אבל לא יצא לי. כשהלכתי לידידה הופתעתי לגלות את אותה שידה ממוקמת אצלה אחר כבוד. אז גיליתי שיש עוד אנשים כמוני רק שלא יוצא לנו לראות אחד את השני. ככה נולדה קבוצת הפייסבוק 'הג'אנקיה האילתית'. "הבנתי שיש הרבה דברים שאנשים רואים ברחוב ולא תמיד צריכים לעצמם ולכן רק נחמד יהיה אם הם יצלמו, יעלו מיקום ותמונה של הפריט לקבוצה ואחרים יוכלו לאסוף". וזה רק שימוש אחד של הקבוצה כי הדבר המעניין עוד יותר הוא התוצרים היפהפיים שמעלים חברי הקבוצה סטייל הלפני ואחרי.
"אנשים אוספים הכל", מבהיר גיל. "במקביל נכון גם להגיד שאנשים משאירים הכל ברחוב. החל מכורסת מסאג', דרך פסלון קטן שמצאתי ונתתי לירמי בכר (הפעיל האילתית לאיכות הסביבה שהפך את חצר הבניין בו הוא גר לחצר ג'אנק מהממת), לפעמים אני מוצא כל מיני דברים, מעלה לקבוצה ומי שקופץ ראשון ורוצה, מקבל".

 

 

“זה הכל עניין של אהבה"


די בשיטוט קצר בקבוצת הפייס כדי לראות שלל תוצרים מדליקים. תושבת אילת לדוגמא צילמה שריד של שולחן עגול שמצאה ברחוב. "מצאתי ליד הפח שולחן ברזל חלוד ומפויח עם זכוכית וצבע מתקלף. מיד הרצתי בראש מחשבות ורעיונות כיצד יראה השולחן במרפסת עם עציצים", היא כותבת בפוסט שהעלתה בקבוצה בליווי תמונות של הלפני ואחרי. "הורדתי את הצבע מהזכוכית עם טרפנטין וספוג הפלא, צבעתי בספריי בצבע נחושת, מתחת לזכוכית הנחתי רשת לולים שצבעתי לשחור, וואו יצא מוש". ואכן התוצאה המקסימה זכתה לשלל מחמאות ופרגונים מחברי הקבוצה. בפוסט אחר העלתה חברת קבוצה תמונה של כסאות מכוסים סריג כרעיון למי שמוצא משהו לא משהו וחושב איך לשדרג. עוד ועוד פוסטים תמצאו כאן על שלל 'מציאות' בהם נתקלו חברי הקבוצה במיקום כזה או אחר. המעוניינים בפריט מוזמנים לאסוף אותו וליהנות. ותאמינו להם שהם נהנים ובגדול. "כל אחד אוהב משהו אחר", מסביר גיל. "יש מי שאוהב לאסוף רהיטים הרוסים ולשפץ כיד הדימיון, יש כאלו שאוהבים לאסוף צמיגי רכבים ועושים מהם כסאות או שולחנות, יש שעושים מצמיגי אופניים מראות מעוצבות מיוחדות, השמיים הם הגבול. יש מי שאוספים מוצרי חשמל, מתקנים ומשמישים אותם, כאן אני רוצה לפנות לציבור שזורק מוצרי חשמל, תשאירו בבקשה על המוצר פתק אם הוא תקין או לא שנדע אם כדאי להתאמץ", מבקש גיל.

 

 

מה הפריט הכי מדליק שמצאת עד היום?
"מצאתי המון דברים מעניינים אבל מה שאולי היה הכי מדליק זו עששית משנות ה – 40-50 שהייתה זרוקה באחד הפחים בשכונה. לא נגעתי בזה למעט ניקיון. אני שומר אותה אתי עד היום כמו שהיא. המשפט 'הזבל של האחד הוא האוצר של האחר', הוא הכי נכון לגבינו כי כל אחד רואה בפריט שנזרק עולם ומלואו ושיהיה ברור, יש הרבה 'יציאות' מדליקות. כל נושא הרהיטים העתיקים זה משהו. לצערי באילת אין הרבה ריהוט עתיק שאפשר למצוא ברחוב, לעומת מרכז הארץ ועדיין קורה לפעמים שמישהו מעלה תמונות של ריהוט עתיק שנמצא ברחוב ויש מיד קופצים. אנחנו מכורים", מודה גיל בחיוך.

 

 

מתי הכי 'חם' ברחוב מבחינת מציאות?
"בפסח, ברור, כשכולם מנקים את הבית ומוציאים החוצה מה שעבורנו זה שלל גדול. החשש שלנו שהקורונה תהרוס לנו את פסח הקרוב כי במהלך כל הקורונה כשאנשים ישבו בבית משועממים בסגר, הם רק ניקו וניקו והוציאו הרבה דברים החוצה. אז נכון שנהנינו בכל התקופה הזו, אבל היי, מה יהיה איתנו בפסח הקרוב?", הוא מחייך וממהר להוסיף, "נקווה לטוב".

יש גם מי שמשפצים ומוכרים?
"בהחלט. אני אמנם לא מוכר אלא רק מוסר באהבה, אבל יש כאלו שהופכים את המציאות ליצירות ומוכרים אותן". וגם מדבקות לרכב של קבוצת ה'ג'אנקיה האילתית' כבר יש כמו בכל קבוצה שמכבדת את עצמה. "חבר שלי, ניר סוכר, האמן, האחד והיחיד עיצב אותן", מציין גיל בגאוות יחידה, כי ככה זה בקבוצות הפייס הנחשבות. אם יש לך מדבקה על הרכב סימן שאתה קיים, ותסמכו עליהם שהם קיימים ובגדול.
“אם להודות על האמת", אומר גיל, "בחיים לא האמנתי שיש באילת כל כך הרבה כמוני. אני זוכר שכשהקבוצה הגיעה ל-100 איש הייתי המום, כשהגענו ל– 200 בכלל הייתי מופתע. היום אנחנו כבר על כ – 1,300 חברים בקבוצה והיד עוד נטוייה. זה לא עניין של יכולת כלכלית או הכנסה, ממש לא. יש הרבה אנשים שלא חסר להם כלום והם אוספים ומשפצים כי זה עניין של אהבה".

 

ואין לך בעיה שרואים אותך נובר בפחים או מסתובב סביבם בחיפוש אחר מציאות?
"אני ממש לא מתפדח. אף פעם לא התפדחתי, על אחת כמה וכמה היום, כשאני יודע שיש עוד הרבה אנשים כמוני בעיר. אני פשוט עוצר את המונית, מחפש ולוקח. תאמיני לי שיש הרבה אנשים שריהטו את הבית שלהם ממציאות שמצאו ברחוב ושיפצו".

אז אם גם אתם מכורים למציאות ברחוב, או גם אתם מאלו שרואים את הדברים מונחים ליד הפחים ורוצים להעביר את זה הלאה, הדרך לקבוצת הפייס של 'הג'אנקיה האילתית' קרובה מתמיד. אתם מוזמנים להצטרף ומי יודע, אולי תגלו שגם בכם יש את הכישרון להפוך את הזבל של האחד לאוצר הפרטי שלכם. מציאות בחינם כבר אמרנו?
 


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש