הסנגור הציבורי עוכב במשטרת אילת שלא כדין ויפוצה בעשרות אלפי שקלים

מאת: ניר אמיתי ● 15/1/2021 13:17 ● ערב ערב 3000
עוה''ד יהונתן רבינוביץ עוכב שלא כדין במשטרת אילת למשך 27 דקות והואשם בהעלבת שוטר ● לאחר שערעורו למחוזי התקבל, תפצה אותו המדינה בעשרות אלפי שקלים ● ביהמ''ש: ''כעס ועלבון מצד אנשי משטרה, אינם יכולים לכשעצמם, להצדיק התנהלות בלתי סבירה'' ● ''אין המדובר בעניין של מה בכך. אין להקל ראש בעגמת הנפש ובהשפלה שנגרמה למערער שמצא עצמו בחוסר אונים מוחזק בתחנת המשטרה כאחרון העבריינים''
הסנגור הציבורי עוכב במשטרת אילת  שלא כדין ויפוצה בעשרות אלפי שקלים
ניתן להבין ללבו של המערער שחש כי נוהגים כלפיו בחוצפה ובבריונות. עו

"בעימות מול אזרח, כשאין בו אלימות פיזית או סכנה אחרת כלשהי, מצופה מקצין משטרה לנהוג באיפוק וקור רוח", כך פסקה שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, גאולה לוין, בקבלה את ערעורו של הסנגור הציבורי, עו"ד יהונתן רבינוביץ, שתבע את המדינה בשל עיכוב שלא כדין שעוכב בתחנת משטרת אילת. עוד ציינה השופטת: "קצין משטרה אוחז בכוח ובסמכויות נרחבות כלפי האזרחים, ועליו לנהוג באיפוק בשימוש בסמכויות אלה בעימות מול אזרח". לפיכך הטילה השופטת על המדינה לפצות את עורך הדין בסכום של 7,500 של ועוד 25,000 שקל הוצאות, בעטיים של שני הליכים להם נדרש עד להפיכת פסק דינו של בית המשפט השלום בבאר שבע (הרשם הבכיר אורי הדר) שדחה אותה בתחילה. ביהמ"ש המחוזי הדגיש כי "לדברים משנה תוקף כאשר העימות נגרר לפן האישי, מעבר לפן המקצועי מערכתי". 

 

יש להעדיף זימון לתחנת המשטרה


תחילת הפרשה בפברואר 2015, אז שימש עו"ד רבינוביץ כסניגור תורן מטעם הסנגוריה הציבורית באילת. באותו ערב, הוא נקרא לתחנת המשטרה באילת על מנת לתת יעוץ לפני חקירה לחשוד שהוחזק במעצר. בתום הפגישה עם החשוד החליט עוה"ד להגיש בקשת שחרור לצורכה נדרשה לו עמדת המשטרה. הוא פנה לקצין המשטרה התורן ולדי מורדסון, ששימש כקצין תורן מרחב אילת, וביקש את תגובתו לבקשה. הקצים סרב לתת לו ובין השניים החל עימות מילולי. בעוד שעוה"ד רבינוביץ פנה ללכת לכיוון היציאה מהתחנה, הלך אחריו הקצין, הוציא את מכשיר הסלולרי שהיה ברשותו והחל מצלם, תוך שהוא מודיע לרבינוביץ שהוא מצלם ומבקש שיחזור על הדברים שאמר קודם לכן. בתגובה כינה אותו הלה "חוצפן" ו"בריון" ובין השניים התפתח עימות לגבי פתיחת שער היציאה. בשלב זה החליט קצין המשטרה לעכב את עוה"ד בחשד להעלבת עובד ציבור, הודיע לו שהוא מעוכב וביקש ממנו לחזור לתחנה. עוה"ד חזר לתחנה, שם נמשך העימות בין השניים. עוה"ד טען לעיכוב בן 27 דקות ודרש פיצוי בגובה 50 לף שקל. המדינה מצדה טענה כי מטרת התביעה להלך אימים על גורמי אכיפת החוק וכי התנהגות הקצין היתה ללא פגם. בבית המשפט השלום התקבלה עמדת המדינה ותביעת עוה"ד נדחתה לאחר שנקבע כי אמירותיו הצדיקו את עיכובו ויכולות להיחשב כהעלבת עובד ציבור, כן נפסק שם כי עיכוב של 27 דקות הנו סביר, אלא שבית המשפט המחוזי חשב אחרת. בהפכה את פסק דינו של השלום, מסבירה השופטת כי: "עיכובו של אדם על ידי שוטר, יש בו מעצם טיבו פגיעה בזכות החוקתית לחירות", ואף שמדובר ב"צורה קלה יותר של פגיעה לעומת מעצר, עדיין מדובר בהגבלה ממשית..." השופטת מבהירה כי על פי חוק, הפעלה שלא כדין או ברשלנות, של סמכות משטרתית, בהחלט חשופה לתביעות נזיקין מצד אזרחים. בכל הנוגע לשאלה מתי וכיצד ראוי לעכב אדם לחקירה, קבעה השופטת כי "ברירת המחדל היא זימון מתואם לתחנת המשטרה ולא דרישת הילוות מידית לאיש משטרה. ככל שאין חשיבות מיוחדת לגבות את העדות על אתר, יש להעדיף זימון מאוחר להתייצב בתחנת המשטרה", נפסק. 

 

לא ניתן הסבר לדחיפות החקירה


במקרה הנדון, נפסק כי עיכובו של עוה"ד לא היה נחוץ, בוודאי שלא למשך זמן של 27 דקות, זאת מאחר וזהותו היתה ידועה שכן זמן קצר לפני העיכוב הוא נתן ייעוץ משפטי לחשוד בתחנת המשטרה ולפיכך: "אין זה מתקבל על הדעת כי הקצין איפשר לאדם שזהותו אינה ידועה ליתן ייעוץ לחשוד לפני חקירה".  בכל מקרה נקבע כי ניתן היה לבצע אימות לזהותו של עוה"ד בתוך דקות ספורות ולא היה צורך לעכבו 27 דקות. עוד נקבע כי לא ניתן הסבר לדחיפות בקיום החקירה, מה גם שהאירוע תועד וצלם על ידי השוטר וכי העיכוב לא התרחש במצב של לחץ או חירום וכי הוא לא נועד לנטרל סכנה או איום. לסיכום פסקה השופטת כי "ספק גדול אן התנהגות המערער, שהשתמש במילים "בריון" ו"חוצפן", או נגזרותיהן, עולה כדי העלבת עובד ציבור. בהקשר בו הדברים נאמרו, אין המדובר בגידופים או עלבונות, אלא בביקורת על התנהלות הקצין. אינני סבורה כי בנסיבות המקרה, הביטויים בהם השתמש המערער פגעו פגיעה קשה ומהותית בשמו הטוב של הקצין, ויצרו ודאות קרובה לפגיעה ממשית במילוי תפקידו...דברי הביקורת באו על רקע אקט כוחני מצד הקצין שהלך אחרי המערער בצאתו מתחנת המשטרה, צילם אותו בעל כורחו ודרש ממנו לחזור על דברים שאמר בתחנה. ניתן להבין ללבו של המערער שחש כי נוהגים כלפיו בחוצפה ובבריונות. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שהקצין יצא אחרי המערער והחל לצלם אותו. לא ברור מה היתה תכלית המהלך שהביא להתדרדרות המצערת, על כל השלכותיה. בשולי פסק הדין הבהירה השופטת כי לא היה מקום לקביעת בית המשפט שלום לפיה נפלו הכשלים הראייתיים בתיק לפתחו של עוה"ד המערער. כאמור תפצה המדינה את עוה"ד בסכום של 7,500 שקל ועוד 25, 000 שקל הוצאות ושכר טרחה. 


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש