אחרי עשור בפוליטיקה המקומית מה גרם לך להחליט שהבשילה השעה לרוץ לראשות העיר?
התשובה כמעט בגוף השאלה, מה שגרם לי להחליט ולהתמודד הפעם, זה בדיוק העשור הזה. בעשור הזה צברתי ניסיון אדיר במועצת העיר, כשאני מבצע כמעט כל תפקיד אפשרי ואין בית ספר גדול מזה. ב8 השנים הראשונות, שירתי את תושבי אילת בהתנדבות מלאה, כסגן ללא שכר, כסיעה הגדולה באופוזיציה, כסגן בשכר ולאחר מכן בתפקיד שלכאורה הוא החשוב מכולם אחרי לשכת ראש העיר, כסגן וממלא מקום ראש העיריה. כסגן וממלא מקום, התאפשר לי לראות ממש מקרוב, כמו בצילום רנטגן, את העיר ואת ניהול העיריה הנוכחי מקרוב. זה הרי אותו צוות ולצערי לא נעשה שום שינוי. זכיתי ללמוד ולהכיר את הדברים הטובים שבה ואלו שפחות, את מה שצריך לתקן, ובעיקר את מה שחייב לעשות אחרת. קמתי בבוקר וצללתי לתוך נושאים שונים וגם לא תמיד נעימים, וביצעתי כל פעולה שנדרש ממני לבצע על מנת לעשות את אילת מקום טוב יותר לחיות בו: בשנתיים האלו ביצעתי פעולות לטובת העיר במגוון תחומים ללא הפסקה: שיפרתי את ההיצע האקדמי והקמתי באילת שלוחה של הקריה האקדמית אונו, סוף סוף לומדים פה משפטים! חיזקנו את מעמד הסטודנטים, וליוויתי את כפר הסטודנטים של איילים עד לרגע זה, הקמנו את פרויקט יהיה בסדר בחג הפסח בימי הקורונה שהציל 1000 משפחות, הגדלתי את כמות הפסטיבלים והתוכן התיירותי במיליוני שקלים, שיפרתי את הכנסות העיר באמצעות ענף התוכן בתיירות במעל ל150 מיליון ₪ בשנה לכלכלת העיר! נלחמתי עקב לצד אגודל יחד עם הנהלת שדה רמון לשיפור תפקודו, הכפלתי את תקציבי הפעילות לכלל בני הנוער, לתנועות השונות ולמועצה, העצמתי את בית ספר להורים ועוד עשרות פעולות שהיריעה קצרה מלהכיל, הציבור שעבד מולנו יודע בכמה תחומים ונושאים נגענו ללא הפסקה.
הדבר השני הוא המסקנה שכל תפקיד וכל עובד בעירייה חשוב, אבל את השינוי האמיתי ניתן לעשות רק מכיסא ראש העיר. עזבתי עמדה נוחה מאוד ומשכורת מכובדת, יכולתי להישאר סגן לעוד חמש שנים ומה לא הוצע לי, אבל זה היה הפתרון הקל. לימדו אותי יותר מכל, שהדרך היחידה להגשים את האג'נדה שלי, הדור הצעיר שלנו, שזועק לשינוי, היא באמצעות התמודדות לראשות העיר. אני קופץ למים בלי חשש. אחרי 10 שנים, מהן שנתיים במקום הקרוב ביותר לצומת קבלת ההחלטות, אני יודע שהגיע זמני להוביל.
בחרת להיכנס לקואליציה של מאיר יצחק הלוי ובהמשך של אלי לנקרי, מה תשיב למי שרואה בך חלק מהמערכת הקיימת לטוב ולרע, ומה השינוי שאתה מציע כמי שלמד את המערכת מתוכה?
נכון, בחרתי באמת לבוא בידיים נקיות, ולהאמין שכאשר מציעים לך שותפות כנה, באמת מתכוונים לכך. הייתי בפנים יחד עם חבריי כדי שנוכל להשפיע עד כמה שיכולנו. הרי אין חבר מועצה ולו אחד שהיה רוצה להיות מחוץ לשולחן קבלת ההחלטות. ואני מאמין שכולם מגיעים במטרה לעשות ולהשפיע. בשנתיים האחרונות הייתי "חלק מהמערכת", אני לא מסתתר ולא מתחמק. יש לי אחריות לדברים טובים שקרו, וגם לפחות טובים. אבל למדתי מה זה להיות "חלק מהמערכת" רק בשביל הפרוטוקול. למדתי שגם כאשר אתה "חלק מהמערכת", אם היא לא באמת משתנה פרסונלית ומחשבתית, אז היא עדיין נשארת "אותה המערכת" המקובעת שעובדת רק ממניעים פוליטיים. אבל אני מאמין שכדי לשנות באמת, צריך להוביל ולהנהיג.
אני בגיל הנכון, בעל הכישורים הנדרשים ועם הניסיון הנכון לעשות זאת.
ללמוד גם מהטעויות. זו לא בושה. כמי שלמד אותה, אני מציע לעשות את הדברים אחרת, אחרת ממש ולא רק בכותרות, הציבור צמא לזה! בימים הקרובים אחשוף את תוכנית העבודה שלי בכלל תחומי החיים עליהם משפיעה הרשות המקומית, ביניהם כמובן נושאי הבריאות, התחבורה, החינוך, הפרנסה, תיירות, התרבות הרווחה והספורט, איכות הסביבה ועוד. היתרון שלי הוא שאני מגיע מבפנים, אבל בלי האגו וההתעקשות של לא לשנות ולהמשיך הכל כמו שהיה.
הטענה היא שראש עירייה ללא קשרים ישירים לממשלה הוא חסר יכולת להביא לשיפור במצבה של אילת ולראיה אפשר לראות את היחס שמקבלת אילת מהממשלה הנוכחית שראש העירייה שלה מזוהה עם גדעון סער, אל מי אתה מקורב בממשלה הנוכחית?
אני מקורב לתושבי אילת. הם המפלגה שלי, לפני הכל ולפני כולם. ולכן, מתוך נקודת המוצא הזו, עבדתי לאורך השנים עם כולם, בכל ועדה ובכל משרד ממשלתי, כל מי שמוכן לסייע לעיר אילת אני אהיה לצידו. יש לי קשרים וחברים בכל הקשת הפוליטית ובכל סיעות הכנסת, וגם בממשלה הזו כמובן. פיתוח הלגונה המזרחית לא היה קורה ללא התערבות שלי מול שר התיירות, מלגת הפריפריה שכמעט ובוטלה לסטודנטים, לא הייתה חוזרת לולא ישבתי בוועדת נגב גליל לשנות את המצב, הקריה האקדמית אונו לא הייתה נכנסת לאילת ללא שיח רצוף עם היועצים המקצועיים במשרד החינוך, בניית תוכנית אילת – נתב"ג 150, לא הייתה נכתבת יחד עם רשות שדות התעופה ללא הסכמת השרה, ובקשת הכנסת קווי התעופה הזרים לטיסות הפנים לא הייתה מתקבלת בברכה, כולל הזמנה לדיון מקצועי אצל השרה, אם לא הייתי יודע לדבר ישירות עם מירי רגב. שים לב, שבכל רשות שבה יש ראש עיר צעיר, חברי הכנסת והשרים דוחפים יותר ונהנים לעבוד איתו יותר. והסיבה פשוטה: כשזה חדש, זה פתוח יותר, גמיש יותר, וזורם יותר.
במה מתן של היום בשל יותר ממתן של לפני שנתיים, לקחת לידיו את מושכות הנהגת העיר?
אני רץ למרחקים ארוכים. יכולתי להתמודד גם לפני שנתיים, והסיכויים היו לא פחות טובים אז, אתה מכיר את הנתונים. אבל בפוליטיקה אין קיצורי דרך, צריך ללמוד את העבודה, ולי היה חשוב לצבור עוד ניסיון לפני שאני מבקש לקחת את האחריות לידיים. היום אני שלם עם זה מאוד. בבגרות, בבשלות, בהיכרות המערכת ואת צורכי התושבים. באתגרי העיר. אלו היו שנתיים סוערות, ראיתי דברים מקרוב, השתתפתי בכל הישיבות, בכל הדיונים, לפחות באלו שבחרו לשתף ולא לפעול בהסתרה. לפעמים מרטתי שערות ממה שראיתי, והבנתי שאיפה שלא מקבלים את התנגדותך, פשוט ממשיכים בשקט. אחרי כל זה, אני לגמרי בשל לתפקיד. אני מאמין שאיש ציבור צריך לשאול את עצמו ביושר לפני הכל, האם הוא רוצה והאם הוא מסוגל. אני רוצה ומסוגל. הגיע הזמן.
בבוקר הראשון לתפקידך כראש עיר, מהו הנושא הראשון שעומד על סדר יומך מבחינת חשיבות עבור העיר?
מכנס ישיבה בשעה 8 בבוקר ומודיע על שינוי מידי בסדרי העדיפויות, ומקים את היחידה האסטרטגית של אילת. עוצר את שיטת הטשטוש שהייתה נהוגה עד היום : לבזבז עשרות מיליוני שקלים על "טיפוח העיר" רק כדי להראות שדברים קורים, ומתמקד בבעיות הקשות והאמיתיות שלנו: סך כל האתגרים העירוניים. אותה יחידה תורכב מאנשים מוכשרים ומשכילים בתחומם, שכל תפקידם הוא לקום בבוקר ולטפל באתגר אחד, וללכת אתו לישון. עד שפותרים אותו, בכל תחומי החיים.
אני מגיע עם תוכנית עבודה סדורה, שמותאמת ל2023 ובונה חזון לעשור הבא. אי אפשר יותר לסמוך רק על התיירות שהיא ענף חשוב שסובל מחוסר יציבות כרוני. אי אפשר יותר להשלים עם שירותי הבריאות המזעזעים, הפקקים הבלתי הנגמרים, הניתוק התחבורתי מהמדינה ועזיבתם של הצעירים ממחסור עצום באפיקי לימוד, תעסוקה ותרבות. אילת סובלת מהתעלמות מבעיותיה הקשות באמת, ואני רוצה לטפל בכל אלה ביומי הראשון.
״צריך לעודד פסטיבלים באילת״. מתן בארי עם מפיקי פסטיבל הבירה. קרדיט צילום: שחר אדרעי
מה הפצע הכי כואב לך במצב של העיר כיום?
העיר הפרה את הסכם האמון שלה עם תושביה. בכל פינה ובית באילת, כשנשאל את השאלה הזו נשמע עשרות תשובות שונות, אבל כולן יתנקזו למסרים מאוד ברורים שתחתיהם ניתן להכניס את הכל. הפוטנציאל של אילת לא ממומש, אין מה לעשות כאן. הצעירים בורחים, התשתיות והשירותים אינם מספקים. כל אלו הם תוצאה ישירה של הפרת ההסכם של העיר עם תושביה. העיר אילת מורכבת מתושבים מדהימים, שמרצונם בחרו לגור כאן (המבוגרים שבינינו) ומכאלה שלא (הילדים ובני הנוער). זוהי עיר חמה ומרוחקת, שמאוד מאתגר וקשה לגור בה. כל אחד ואחת שבוחרים בה, עושים ויתור ומקריבים המון, אבל אז מגלים שהעיר הפרה איתם את החוזה. הנערים מגיעים לשלב עצמאי בו הם צריכים להחליט מה הם עושים כשיהיו גדולים, ואז הם מגלים שהאפשרויות לא רבות, ועומדים בפני צומת קשה מאוד: האם לעזוב את הבית או לא? והמבוגרים, שנתנו את חייהם לעיר, שאת שנותיהם היפות באילת ניתן לראות בקמטי השמש בעורם, מגלים שמצד אחד אין לעיר את כל הכלים עבורם כדי שיוכלו להזדקן בכבוד, ומצד שני, העיר לא סיפקה לצאצאים שלהם את התנאים להישאר ליד אבא ואמא עם הנכדים. וכאן גם עבורם מגיעה צומת: האם אחרי 60 או 70 שנה צריכים לקום וללכת למקום חדש? או לוותר על המגע והחום של הנכדים ושירותי הבריאות החשובים? כאילתי, זה פוצע אותי. זה כואב. אני רוצה לחדש את החוזה עם תושביה הנהדרים של אילת.
כולם מדברים על גיוון מקורות תעסוקה, האם יש לך תוכנית קונקרטית בתחום?
בוודאי!! עד לפני שנתיים, כאשר ביקשתי להפוך את נושא האקדמיה לתיק של ממש, זה לא כל כך עניין מישהו. בנושא הזה ביצעתי בזמן קצר את מה שלא עשו כאן שנים: הקמתי אגודה עירונית, בניתי "מועדון סטודנטים" בקמפוס בן גוריון, מקימים עכשיו קריה אקדמית שנולדה בהצעתי כדי לחבר את כל הגופים למקום אחד, גייסתי את הקריה האקדמית אונו, גייסתי אישור עקרוני מהמרכז הבינתחומי הרצליה להקמת בית ספר למקצועות המחשב, ועוד הרבה פעולות בתחום. כל אלו לימדו אותי שאת נושא התעסוקה אפשר לפתור בשתי אפיקים – תעשיות תומכות תיירות, גם ייצור, גם חדשנות, וגם מסחר. ושנית, באמצעות תוכנית אסטרטגית מיוחדת לנושא, נגדיל את ההיצע האקדמי בעיר, שיביא לעיר אלפי סטודנטים חדשים, עליהם גופי התעסוקה החדשים יוכלו לבנות את תחילת הדרך, וסוף סוף לתושבי אילת הצעירים יהיו אפיקי לימוד ותעסוקה ברורים ונראים לעין.
יש שיטענו כי סיעת צעירי אילת אינה נותנת מענה ועל כן פחות אטרקטיבית, בעיני אוכלוסיות דתיות ושל עולים וכי הקהל שלה מתבסס על משפחות חילוניות צעירות – כיצד מרחיבים את טווח הפנייה של הסיעה לקהלים הללו?
זוהי טענה מופרכת של מי שאין לו באמת מה לומר ומבוססת על רצון של פוליטיקאים ותיקים להשאיר את הכל גזעני וסקטוריאלי. חאלאס. כולנו אילתים. אנחנו בני המקום הזה. דתיים, חילוניים, בלי הבדלי מעמדות וצבע. כן, אני מודה באשמה – אני לא איש של עסקנים ומקורבים. ובטח לא של מה שנועד רק למראית עין. העיריה בראשותי תהיה פתוחה לכולם, לא לחברים לא למקורבים, כן לחובשי כיפות ולחילוניים, למבוגרים ולצעירים. נביא בשורה של פולטיקה נקיה ואמיתית לעיר. תושבי אילת ראויים לכך.
ישנם כרגע 5 מועמדים לראשות העיר, מה נדרש בניתוח הפוליטי שלך, על מנת לסיים את הבחירות בסיבוב אחד והאם ריבוי מועמדים פוגע או לא בסיכוי להביא לשינוי שלטוני באילת?
יש לי כבוד רב לכל המועמדים, אבל עם כל הכבוד לכולם – זה השלטון הנוכחי של 20 שנה, או אני. אתה מבין שחייל משוחרר, לא מכיר שום הנהלה אחרת לעיר מיום שנולד ועד עכשיו?
זה פוליטיקה ישנה, זה עוד חמש שנים עם ראש עיר שאכזב רבים כל כך, וגם אותי, או דם צעיר וחדש של מי שבא מתוך רחובות העיר והשטח, וצמח עם כל הדור החדש, שאוהב את העיר בעצמותיו ורוצה באמת לשנות דברים מן היסוד. אני מקווה שמועמדים חסרי סיכוי, אף שראויים לפוליטיקה המקומית, ישכילו לחבור לקבוצת השינוי, ויסייעו להביא את הניצחון כבר בסיבוב הראשון.
זורם בדמו
בארי (36), יליד אילת, נכדו של ז'קי אזולאי, שהיה מזכיר העיריה, מזכיר מועצת הפועלים (יו"ר ההסתדרות היום) בשנות ה-70 והוביל את המאבק נגד סגירת מפעל תמנע המיתולוגי.
בן לערן, מהנדס איכות, מנפגעי סגירת כבלי ציון ומנכ"ל החברה לפיתוח חוף אילת לשעבר, ולדורית, מורה לאנגלית בבית ספר מצפה ים, פעילת בעלי חיים וספורטאית סולו. אחותו יובל מנהלת מסעדת דגים בעיר וסטודנטית לאומנות בבצלאל, וחבר הכי טוב של אשתו אהובתו - קורל, סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה בבן גוריון.
"גדלתי בכוכב השלישי ליד כיכר העפרונות בבית קטן וצנוע יחד עם הוריי, סבתי ז"ל ודודי אלי ומשפחתו עד שסבתי נפטרה ואחותי הקטנה יובלי נולדה. הייתי בגן רננים ובבית ספר הרי אילת הראשון, לאחר מכן בתיכון אלון וכבוגר חדש בתיכון רבין החדש. בהיותי נער עברנו לגור במערב 7, שם גרתי עד לפני מספר שנים ממש ובעצם אלו 2 האזורים המרכזים בהם העברתי את רוב חיי עד כה. הייתי די צבעוני האמת. מצד אחד סופר חברותי, שובב, וסקרן שמפוצץ שיעורים כשאני נתקל בעוולות כנגד תלמידים, ומצד שני, דעתן גדול, מוביל קהילות ותלמיד רציני."
המנהיגות בערה בבארי מימי נעוריו – כבר אז כיהן כיו"ר מועצת תלמידים בית ספרית, ריכז את מתנדבי הנוער ביחידת החילוץ ואף כיהן כיו"ר מועצת הנוער העירונית.
את שירותו הצבאי מילא בארי בקצין העיר אילת. מיד לאחר השחרור הפך לעצמאי והקים מתקני בידור ותרבות שונים בעיר ששגשגו והצליחו שנים רבות. בסוף 2012, נסע באיחור לטיול ה"גדול" של חודש במזרח עם חברים, שם לדבריו, הדהדה בראשה המחשבה לשנות את מסלול חייו ולחפש עשייה מלאת שליחות וערכים. "ברגע של נחת בטיול, החלו כלל הבעיות שהפריעו לי ברמה העירונית, להתחבר לכדי פתרון: העזיבה הקיצונית של חבריי את העיר, הקשיים שעצמאים בכלל וצעירים בפרט חווים מול המערכת, הקיבעון המחשבתי ומעל כל זה מחאת האוהלים, הובילו אותי יחד למסקנה אחת: הקמת תנועת צעירים למועצת העיר אילת. יחד עם חן בן אפרים ובן עדה שותפי לדרך ורבים טובים נוספים הקמנו את 'צעירי אילת'. בעשור האחרון עשיתי כל תפקיד אפשרי במועצת העיר, שמונה שנים מתוכן בהתנדבות מלאה: סגן ראש עיר ללא שכר, סגן ראש עיר בשכר, יו"ר אופוזיציה, ולאחרונה סגן ומ"מ ראש העירייה.
"עברתי ממש בית ספר לשלטון מקומי, צברתי בעשור האחרון את כל הניסיון המתבקש, כדי להבין איפה אילת תקועה ולאן כבר הגיע זמן מזמן שהיא תתקדם. אני מגיע מגובש, חד, עם תוכנית סדורה ואג'נדה מובהקת בכלל תחומי החיים שנמצאים תחת אחריותי כראש עיר, ואני מוכן למשימת חיי, לקדם את העיר אילת אל המקום שאליו היא יכולה להגיע."
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
