סופר מאמי

מאבקי כוח עם ילדים

הילד לא רוצה להתקלח?
לא מוכן לצחצח שינים?
לא רוצה לאכול את האוכל שהכנתם?
לא רוצה לסדר את הצעצועים ששיחק בהם?
כמה פעמים מצאתם את עצמכם במאבקים אין-סופיים עם ילדכם?
בקשתם לכבות את הטלוויזיה והוא ענה: "לא עכשיו", בקשתם ממנו ללכת לישון והתשובה הייתה: "עוד מעט".
סיטואציות כאלה מתארות מאבקי כוח בין הורים וילדים.
ללימור שתי בנות, האחת בת 3 והשנייה בת 6 . הבת הקטנה מתווכחת, בוכה וצורחת על כל דבר שצריך לעשות בשגרת היום: להתלבש בבוקר, ללכת לגן, להתקלח, ללכת לישון..... אני מרגישה עייפה, אין לי כוח לוויכוחים ולמלחמות. מה עלי לעשות?
לימור יקרה,
התיאור שלך משקף מצב של מאבק כוח עם ביתך הקטנה.
עלינו לזכור שילדנו לא עושים לנו דווקא או בכוונה, הם יעשו כל דבר שנראה להם שדרכו ישיגו תחושת ערך.
כל ילד (וכל אדם) חייב להרגיש חשוב, קובע, ששמים לב אליו ולדעותיו.
ילדינו מכירים אותנו היטב. הם יודעים ומכירים את המצבים בהם יחושו חשובים ובעלי כוח. במקרים בהם הם מסרבים להתקלח, להכין שעורי-בית או כל דבר אחר, נראה שהם יודעים ומכירים את אופי התגובה של ההורים.
במצב בו הילד מסרב לשתף פעולה ההורים לרוב כועסים, צועקים או מענישים. התנהלות זו מובילה למאבק כוח.
מדוע?
כאשר התגובה הינה כעס או ענישה הילד מפרש זאת כחוסר אונים.
הילד מבין שהוא חזק ובעל כוח מכיוון שהצליח להוציא את ההורה משליטה
ולעיתים גם מצליח להשיג את מבוקשו...
במצב זה הילד חווה עוצמה וכוח, תחושות עליהן לא יוותר הילד בקלות.
איך נמנעים ממאבקי כוח?
ראשית עלינו להבין שאין לנו מלחמה עם ילדנו.
כהורים, תפקידנו להעביר לילדנו מסר ברור מה עליהם לעשות. אנו לא מוותרים על "המה" ומאידך אנו כן נותנים להם אפשרות לבחור את הדרך לבצע את מה שעליו לעשות.
לדוגמא: ילד לא רוצה להתקלח. במקרה זה נעביר מסר ברור: " אצלנו בבית מתקלחים כל יום לפני השינה."
השלב הבא יהיה להציג לו את אפשרויות הבחירה:
"אתה רוצה להתקלח באמבטיה או במקלחת"?
"איזה צעצוע אתה בוחר להביא למקלחת"?
"באיזה סבון נסתבן, הנוזלי או המוצק"?
כאשר אנו מסיטים את תשומת הלב של ילדנו, אנו לא מאפשרים וויכוח על "המה" (המקלחת) אך אנו כן מאפשרים להם לחשוב איך ומה נחוץ להם כדי לבצע את הנדרש.
כאשר הילדים גדולים יותר (בני חמש פלוס) יש אפשרות לשתפם ברגשות ההורה:
"עד היום קרה לנו שהתווכחנו על.... זו לא נראית לי דרך יעילה ונעימה.
אני לא רוצה להמשיך בה יותר."
במצב זה ניתן לשאול את הילד כיצד הוא מרגיש וכיצד לדעתו ניתן לעשות זאת אחרת.
חשוב להתייחס כל פעם לנושא אחד ולא לדבר באופן כללי. ההתייחסות הספציפית הופכת את הדברים למוחשים ומאפשרת לילדים להציע פתרון.
בשיחה עם ילדנו חשוב להציב את דרישות המציאות, בצד ההבנה לקושי.
לדוגמא: " אני מבינה שאתה לא רוצה ללכת לרופא שיניים, אף אחד לא אוהב את זה אך זה מה שצריך לעשות. מה יוכל לעזור לך?
המסר הועבר באסרטיבית תוך מתן לגיטימציה לקשיים ומבלי לשנות את הדרישה.

לסיכום:

מאבקי כוח הינם דרך מוטעית לתחושת שייכות ותשומת לב.
כשילד קולט שהוא מקבל תשומת לב רבה על פעולה כלשהיא הוא מסיק מסקנה שזו הדרך לקבלת תשומת לב. התגובה שלנו לרוב מחזקת ומאשרת את מסקנתו.
במאבקי כוח אנו מעבירה לילד מסר הפוגע בתחושת הערך שלו. כמו כן הילד לומד שמי שקובע ומחליט הוא בעל כוח.
תפקדינו כהורים לגלות יצירתיות. עלינו לא לוותר על "המה" ולהסיט את תשומת הלב "לאיך". הילד יוכל לוותר על התנהגויות מפריעות שהקנו לו תחושת שייכות במצבים בהם הוא ירגיש מועיל, תורם ובעל ערך.
זאת נוכל לעשות על ידי עידוד התנהגויות חיוביות.

בהצלחה, אפרת.