איזה דיכאון

איתן (שם בדוי), תושב אילת בן 60, חטף דיכאון לפני מספר שנים. הסיבה לא היתה ברורה כמו ההדרדרות. בהתחלה הוא הרגיש פשוט עצוב מידי, הוא לא הצליח להנות מדברים ופעילויות שאהב לעשות, התיאבון פחת והשינה הפכה לתכלית קיומו. היום, הוא כבר מתקשה לצאת מהבית, כלום כבר לא מעניין אותו או מרגש אותו, אפילו לא ביקור של הנכדים האהובים. הבית הוא מבצרו הנאמן והמוגן, וכל יציאה ממנו משולה למבצע צבאי מורכב.
"הלכתי לבקש עזרה", מתוודה איתן, "אבל עשיתי את זה בסתר כי לא רציתי שיחשבו שאני משוגע. תוך כדי הטיפולים, גיליתי שיש באילת הרבה אנשים שסובלים מדיכאון אבל כנראה שגם הם כמוני, מתביישים בזה. זו גם הסיבה שבחרתי ללכת לטיפול באופן פרטי".

מיל"ה טובה

מחלת הדיכאון שייכת בעגה המקצועית לקטגוריה המאיימת של מחלות הנפש. אולם חשוב להבין שלא כל מחלת נפש, הופכת את האדם החולה למשוגע. בחברה המערבית המנוכרת בה אנו חיים, אנשים נוטים להתרחק מ'חולי נפש' יותר ממצורעים, זו הסיבה כנראה של'מיל"ה', המרפאה לבריאות הנפש באילת, לא מגיעים כל הסובלים האמיתיים מדיכאון בעירנו וזאת על אף היותה גוף ציבורי בו ניתנים השירותים חינם, אין כסף, מקופת המדינה והעירייה. לכולם ברור שאם היה מדובר במתן שירותים רפואיים פיזיולוגים ולא נפשיים, הם כבר היו קורסים מזמן תחת העומס. איתן בחר לשלם מחיר יקר לטיפול אצל פסיכולוג פרטי, בזמן שאותו פסיכולוג בדיוק עובד גם ב'מיל"ה'. למרות שאין ב'מיל"ה' סוללה של אנשי מקצוע למערך חירום, הצוות המורכב מפסיכיאטרים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, מעניק מענה לכל דורש בתיאום מראש.

התאבדויות בעליה

מחלת הדיכאון פרצה לתודעה הציבורית בשנים האחרונות יותר מתמיד, ביחוד נוכח פרסום דו"ח הנתונים השנתי של ארגון הבריאות העולמי משנת 2001.
אותו דו"ח היסטורי ניפץ את האשליה המגמתית שהאמינה כי השפע של העולם המערבי יביא לנו את האושר הנכסף. ארגון הבריאות העולמי קיטלג את מחלת הדיכאון כבעיה הראשונה הנפוצה בעולם וטען, כי עד שנת 2015 היא רק תתגבר ותואץ. כמו כן, פרסם הדו"ח כי הדיכאון הינו הגורם מספר אחת להתאבדויות וכי יש כיום בעולם יותר מתאבדים מאשר נרצחים בפעולות טרור או מלחמה. ודווקא במדינות שיש בהן הכל. במהלך כנס בריאות הנפש שנפתח השבוע בהלסינקי שבאירופה, קראו מומחים לנקוט בפעולות למיגור מגיפת ההתאבדויות. שיעור ההתאבדויות באירופה הוא הגבוה בעולם, כך קבעו נציגי הוועדה וכינו את מגיפת
ההתאבדויות 'הרוצח האירופאי הבלתי נראה'. הם קראו לאיחוד האירופאי לנקוט בצעדים נמרצים לבריאות הנפש של תושבי האיחוד. לדברי הוועדה, כ- 58 אלף אירופאים מתים מידי שנה כתוצאה מהתאבדויות, יותר ממספר ההרוגים בתאונות-דרכים וממקרי רצח. בישראל, באופן מפתיע, המצב הרבה יותר טוב מבאירופה, אך עדיין מדאיג ברמה מקומית: מנתוני משרד הבריאות עולה, כי שיעור ההתאבדויות עומד על כ350- איש בשנה, רובם גברים. שיעור התאבדות זה, יש לציין, נמוך בהשוואה לממוצע של מדינות האיחוד האירופאי. עם זאת, השיעור של בנים בגיל 15-24 דומה לממוצע מדינות האיחוד האירופאי. רוב מקרי ההתאבדויות התרחשו אצל אלה הלוקים בנפשם, ובמיוחד בקרב אלו שלקו בדיכאון. המצב הכלכלי-ביטחוני נותן את אותותיו בנפשם של ישראלים רבים, כך עולה מהנתונים השנתיים של ער"ן. בשנה האחרונה, נרשמה עליה של כ- 10% במספר הפונים למוקד. מדי חודש, פונים למוקד ער"ן כ700- בני אדם, המדווחים על מתח וחרדה בשל מצוקה כלכלית ואבטלה. כ600- מהם מאיימים לשים קץ לחייהם.
הנתונים מצביעים חד משמעית על כך שהיאוש בקרב האזרחים עמוק. "מחשבות על אובדן הם חלק אינטגרלי מהקריטריונים לדיכאון", אומר ד"ר שי קונס, פסיכיאטר בכיר בבית החולים 'גהה', "רוב האנשים הדיכאוניים דווקא פונים לעזרה בעצמם. הטיפולים החדשים יעילים יותר מבעבר, אף כי בראיה הדיכאונית הדברים לעתים אינם נראים כך. עם זאת, גם לסביבה תפקיד מכריע במניעת האובדנות, זאת באמצעות זיהוי הדיכאון המתהווה".

אני לא משוגע, אני בדיכאון!

יום הדיכאון הישראלי נדחה השנה מהתאריך הבינלאומי, מטעמים לוגיסטיים, אבל ההכנות להגברת המודעות במדיה התקשורתית כבר בעיצומן. היה זה ד"ר ניר עישר, פסיכיאטר ראשי ומרצה בכיר באוניברסיטת 'דרבי', שהחליט לייבא את 'יום הדיכאון' הבינלאומי גם לישראל ולהקים את מכון 'פסגות' במיוחד עבור הטיפול בדיכאון. "הסיבה לפעולותיי היא פשוטה", הוא מסביר, "המחלה מתפשטת בעולם המערבי בקצב מסחרר ואינה פוסחת גם על אנשי העולם השלישי שהיו מוגנים ממנה עד לא מזמן. בכל רגע ורגע יש 5.5% באוכלוסיה עם דיכאון קליני - שאינם מתפקדים כלל, כלומר אדם אחד מכל עשרים אנשים סובל מדיכאון מז'ורי ועוד לא הזכרנו את הדיכאון המינורי (הקל). המון פעמים נראה לנו שאם יש נסיבות חיים שיכולות ליצור דיכאון זה לגיטימי, וזו לצערי גם תפיסתם של רופאים רבים. זה לא נכון, דיכאון איננו משהו שצריך להיות. כמובן שתגובה חרדתית היא טבעית, אך מעבר לשבועיים זה כבר מוגדר כדיכאון קליני. התאבלות יכולה להמשך גם חצי שנה-שנה ועדיין לא אתערב , אולם אם האדם המתאבל יפסיק לאכול ויחשוב מחשבות אובדניות כדאי מאוד להתערב. היוזמה מאחורי 'יום הדיכאון' מטרתה ליידע את כולם שקיימת מחלה כזו ובעיקר את בני המשפחה שילחצו לגשת לטיפול. מטרה נוספת וחשובה לא פחות היא הורדת סטיגמת 'המשוגע', שאנשים לא יתביישו לפנות לעזרה או ללכת למכולת אם הם הולכים לפסיכיאטר. דיכאון הוא דבר טבעי ויש אותו ל80%- מאיתנו ברמות שונות. דיכאון זה אני ואתה, חייבים להפריד אותו מהסטיגמה". לטענתו של ד"ר עישר, התרופות נגד דיכאון נהדרות ויעילות כל זמן שנוטלים אותן, אולם הטיפול בפסיכותראפיה הוא מה שנותן את השליטה במצב, כך שגל דיכאון נוסף לא יחזור.

איך מזהים דיכאון?

המונח 'דיכאון' עלול להטעות בגלל השימוש היומיומי במילה דיכאון לתיאור תחושת דכדוך זמנית שיש לאנשים רבים, לעיתים קרובות, ואינה מבטאת בהכרח בעיה קלינית. כל אחד מאיתנו חש עצוב מפעם לפעם. רובנו חשים כך כתוצאה מחוויות כמו מחלה קשה, פיטורין, מוות במשפחה או גירושין לא עלינו, אך גם כתוצאה מחוויות פחות קשות ומשמעותיות. אולם תחושות אלו שוכחות עם חלוף הזמן. דיכאון מופיע כאשר תחושות של עצבות עמוקה ויאוש נמשכים זמן ממושך ומפריעים לשגרת היומיום ולפעולות כמו עבודה או אפילו אכילה ושינה. אנשים מדוכאים חשים חסרי אונים וחסרי תקווה ומאשימים את עצמם בתחושות אלו. חלקם שוקעים במחשבות על מוות או התאבדות. אנשים בדיכאון הופכים לעתים המומים ומותשים ומפסיקים לעסוק בפעילויות יומיומיות. הם עלולים אף לנטוש את משפחותיהם וחבריהם. אנשים הסובלים מדיכאון אינם מסוגלים "לאסוף את עצמם" ולהשתקם. ללא טיפול הולם, עלולים הסימפטומים להימשך שבועות, חודשים ואף שנים. טיפול מתאים יכול לעזור ליותר מ- 80% מהדיכאוניים. כדאי לזכור, שלא כל אדם דיכאוני חווה את כל הסימפטומים, וחומרתם משתנה מאדם לאדם.

דיכאון והתבגרות

קל 'לפספס' את הדיכאון בקרב מתבגרים. גיל ההתבגרות הוא גיל בו קורים באופן טבעי משברים, חוסר איזון רגשי, ראיה עגומה של המציאות, רגישות יתר ונטייה לדרמטיזציה. זו תקופה של מרידות ובדיקת גבולות. האתגר של ההורים והפסיכולוג הוא לזהות את הסימפטומים הדיכאוניים שעלולים להתחבא תחת מעטה של סערת רגשות התפתחותית רגילה. עצבות קשה יכולה להיות מבוטאת באמצעות לבישת בגדים שחורים, כתיבת שירים שעוסקים במוות או התעסקות מוגזמת במוזיקה בעלת תכנים אנרכיסטיים. הפרעות שינה יכולות להתבטא בצפייה מוגזמת בטלוויזיה לאורך כל הלילה, קושי לקום בבוקר לבית הספר או שינה במהלך היום. חוסר מוטיבציה או אנרגיה נמוכה מתבטאות בהחמצת שיעורים. ירידה דרמטית בציונים יכולה להעיד על חוסר ריכוז וחשיבה איטית. שעמום יכול להעיד על תחושת דיכאון. חוסר תיאבון עלול להתפתח לבולמיה או לאנורקסיה. דיכאון בגיל ההתבגרות יכול להיות משויך בתחילה להפרעת התנהגות, תגובה לטראומה משפחתית כלשהי או כהתמרדות, ויכול לכלול גם התמכרות לאלכוהול או לסמים.

דיכאון מתחבא בילדים

רק בשני העשורים האחרונים החלה התייחסות רצינית לדיכאון בקרב ילדים. עד אז, היה מקובל לחשוב, שילדים אינם יכולים לקבל אבחנה של דיכאון. הילד המדוכא יכול להעמיד פני חולה, לסרב ללכת לבית ספר, להיצמד להורה או לחשוש ממותו של ההורה. ילדים מבוגרים יותר יכולים להסתבך בצרות בבית ספר, להפוך רגזנים ולחוש שאף אחד לא מבין אותם. מכיוון שהתנהגות נורמלית משתנה משלב לשלב בילדות, קשה לדעת האם הילד עובר משבר זמני, או שהוא סובל מדיכאון.

נשים יותר מדוכאות

נשים סובלות מדיכאון בשיעור כפול מזה של גברים. נראה שגורמים הורמונליים תורמים לשיעור הגבוה של דיכאון בקרב נשים, בעיקר גורמים כמו שינויים במחזור החודשי, הריון, הפלות ודיכאון לאחר לידה. נשים רבות מתמודדות בנוסף עם לחצים של שילוב בין עבודה לטיפול בבית ובמשפחה, הן בילדים והן בהורים מבוגרים.

הגברים בוכים בלילה

למרות ששיעור הדיכאונות בקרב גברים נמוך משל נשים, הרי שעדיין מדובר בתופעה נפוצה ביותר. כמו כן, יתכן שגברים מודים פחות בדיכאון ורופאים מאבחנים זאת פחות. שיעור התמותה מהתאבדויות בקרב גברים הוא פי ארבעה מאשר בקרב נשים, למרות שיותר נשים מנסות להתאבד. דיכאון בקרב גברים מסתתר פעמים רבות מאחורי מעטה של אלכוהול וסמים או מאחורי ההרגל המקובל של שעות עבודה מרובות והוא מתבטא פעמים רבות לאו דווקא בתחושות של חוסר אונים ותקווה, אלא ברוגז ועצבנות, ולכן קשה יותר לאבחון. אפילו אם הגבר מודע לדיכאונו, פחות סביר שיפנה לקבלת עזרה, מאשר אישה במצב דומה.

מבוגר וטוב לו?

ישנה דעה שגויה לפיה תחושת דיכאון בגיל מבוגר היא נורמלית. ההיפך הוא הנכון, מרבית הקשישים חשים סיפוק בחייהם. לעתים, כשהדיכאון מתפתח, הוא נתפס כחלק נורמלי מההזדקנות. דיכאון בגיל מבוגר, ללא אבחון וטיפול, גורם לסבל מיותר לאדם ולמשפחתו.

הדיכאון פנים רבות לו

למרות שהמדע התפתח מאוד בשנים האחרונות, מידת הבנתנו את פעילות המוח מוגבלת ביותר. הגורמים לדיכאון יכולים להיות פסיכולוגיים ו/או פיזיולוגיים. גורמים פסיכולוגיים יכולים להיות חוויות ותהליכי חיים שמשפיעים על אופן החשיבה ומצב הרוח. גורמים פיזיולוגיים יכולים להיות למשל שינוי הורמונלי. הרמות ההורמונליות אצל גברים משתנות גם הן, אך באופן בולט פחות. ישנן מחלות כרוניות שדיכאון הוא תופעת הלוואי שלהן, כתוצאה של אפקט כימי של אותן מחלות, כמו למשל מחלות לב ופרקינסון. נראה שלדיכאון גם היבט תורשתי. למרות שאין תורשה וודאית של דיכאון. מחקרים הראו שהנטייה הגנטית לדיכאון גבוהה יותר בקרב קרובי משפחה. חלק מהדיכאונות נגרמים כתוצאה מהפרעה פתאומית בפעילות הכימית במוח, ללא גורם ברור שניתן לאבחן, כשם שמיגרנה או שבץ יכולים להופיע בפתאומיות.

קבלת המציאות

בחכמת הקבלה מייחסים את הסיבות לדיכאון לעובדה שככל שהמציאות מתקדמת, כך האדם מבין פחות ופחות את המציאות בה הוא חי. גם לטענתו של ערן שיוביץ, מרצה לקבלה בתנועת 'בני-ברוך', הדיכאון נחשב כיום למגיפה המסוכנת ביותר, יחד עם סמים. "הכל עניין של הבנת המציאות", הוא מסביר, "אם יש לי מטרה ותכלית בחיים האלה, אז אני שולט בחיים ולא החיים שולטים בי, כלומר אני שולט בדיכאון ולא הדיכאון שולט בי. ככל שהאנושות מתקדמת, כך גדל האגו והרצון לקבל. אם פעם היה מספיק לי הכסף, היום אני כבר רוצה גם שליטה וכבוד. הכלי גדול מידי ואין לו מילוי. הריקנות הזו גורמת לסבל האנושי וכך מתפתחת התחושה שהעולם לא שווה שום דבר, אז אני חייב לנתק את עצמי מהסבל/מהריקנות/מהכלא בו אני חי. החושך בפנים הורג את האנשים ומשאיר להם שתי אופציות: התאבדות או סמים. אצל האדם המודע, זה שיש לו תכלית בחיים, הדיכאון הוא מקום טוב לצמוח ממנו, להתפתח, לחפש משהו חדש. זה הכל שאלה של חינוך נכון- להתחנך להבין את חוקי המציאות, ממה היא בנויה ומה המטרה שלנו בתוכה".

יש ריפוי

הדיכאון הוא מחלה בעלת סבירות גבוהה לריפוי, אם החולה מקבל טיפול מתאים. לפסיכולוגיה ולפסיכותרפיה ניסיון רב שנים בלימוד וטיפול בדיכאון. קיימת עדיין סטיגמה לגבי קבלת עזרה בבעיות רגשיות ונפשיות. לרוע המזל, תחושות של דיכאון נתפסות לעתים כחולשה, ולא כסימן לכך שהחיים יצאו מאיזון. חשוב להבין, שחולה בדיכאון אינו יכול להבריא בכוחות עצמו.
תרופות כימיות אנטי דיכאוניות
טיפול תרופתי: התרופות האנטי דכאוניות משפיעות על הפעילות של אחד משני החומרים הקשורים בהולכה העצבית: סרוטונין או נוראפינפרין. ישנן מספר תרופות שנמצאות בשימוש (המוכרת ביניהן היא ה'פרוזק', אך לאחרונה הגיע אל המדפים הדור החדש של התרופות האנטי דיכאוניות), והן פועלות בצורה שונה ועלולות לגרום לתופעות לוואי שונות. ההחלטה על התרופה מושפעת גם מנתונים נוספים כמו תרופות אחרות שהאדם לוקח. הסמכות לתת תרופות נוגדות דיכאון היא של רופא משפחה ובמקרה של הדור החדש, של פסיכיאטר בלבד. ההשפעה של תרופות נגד דיכאון אינה מהירה, ובאה לידי ביטוי כשבועיים אחרי תחילת הטיפול. עוד עניין קטן שצריך לקחת בחשבון - אחת מתופעות הלוואי של התרופות הללו היא דיכוי של החשק המיני. אז אולי תצאו מהדיכאון, אבל גם חיי המין שלכם יספגו מהלומה, ורק מזה הרי אפשר להכנס לדיכאון שוב. מדוכא מפורסם אחד הוא הזמר הישראלי מייק ברנט ('לס מואה טמה'), שהעדיף את הדיכאון על פני אבדן החשק המיני שכרוך בתרופות, אבל גמר על מדרכה לאחר שקפץ אל מותו בטרם עת. עכשיו תעשו אתם את החשבון מה עדיף בעצמכם.

תמיכה סביבתית משפחות רבות מתקשות להבין שדיכאון היא מחלה ככל המחלות. כשם שנדרשת תמיכה כאשר בן משפחה חולה בדלקת ריאות או עובר ניתוח, כך יש להכיר בעובדה שדיכאון היא מחלה ויש לטפל בה באופן כזה. המעורבות והתמיכה של משפחה וחברים יכולות לעשות את ההבדל ולהוות גורם משמעותי בעזרה לאדם הדיכאוני. חיים משותפים עם אדם דיכאוני יכולים להיות קשים ביותר ושוחקים את בני המשפחה והחברים. תרפיה משפחתית או זוגית יכולה להיות יעילה בכך שתאסוף יחדיו את כל האנשים שהושפעו מהדיכאון ותעזור להם למצוא דרכים יעילות להתמודדות משותפת.
תמיכה רגשית שכוללת הבנה של המצב, סבלנות, חיבה ועידוד.
רצוי להזמין את האדם המדוכא להצטרף להליכות, לסרטים ולפעילויות נוספות, ולא להתאכזב אם הוא דוחה את ההצעות שוב ושוב. יש לעודד השתתפות בפעילויות שבעבר הסבו לו הנאה (תחביבים, ספורט, פעילויות דת), אבל לעשות זאת בהדרגה. האדם המדוכא זקוק לחברה, אך יותר מדי דרישות עלולות להגביר אצלו את תחושת הכישלון.

מקובל לחשוב שלדיכאון יש גורמים ביולוגיים ברורים, ולכן הטיפול בדיכאון צריך לכלול בדרך כלל גם טיפול תרופתי. ההפרעה בפעילות הכימית במוח דומה להפרעות זמניות ונורמליות שמתרחשות כתוצאה ממחלה, כעס או צער, אך היא נמשכת זמן רב יותר והבעיה האמיתית אינה נפתרת עם העלמות זמנית של תחושת הדיכאון. כאן נכנסת לתמונה הרפואה המשלימה, שרואה בחיבור הגוף והנפש את הריפוי האמיתי. השיטות האלטרנטיביות הן רבות ומגוונות, וכל אחד יוכל למצוא לעצמו את התחום שמדבר אליו: צמחי מרפא ונטורופתיה, הומיאופתיה קלאסית, איזון גוף-נפש, רפואה סינית ועוד...

'מיסטי טבע' נגד דיכאון

באילת נפתח לאחרונה בית 'מיסטי טבע' בבית התמר 2 (ליד העירייה). ב'מיסטי טבע', תוכלו למצוא את מיטב המרפאים באילת, מכל תחומי הרפואה המשלימה, וביניהם גם את הנטורופת רונן לוי שמתמחה באיזון גוף נפש וטיפול בחרדות, דיכאון ומתח. רונן מסביר כי בטיפול בדיכאון, הוא עושה שימוש בעבודה על בגוף, בנשימה, מגע ודימיון מודרך. כל אלו טכניקות שנמצאו יעילות במיוחד בטיפול בדיכאון. מרגע שתיכנסו ל'מיסטי טבע', ולאחר שתעברו איבחון חינם של מצבכם הרפואי והנפשי בגלגל העין (אירידיאולוגיה), תופנו אל רונן או אל אחד המטפלים המוסמכים האחרים, שידע בדיוק כיצד לטפל בבעיה הנפשית ממנה אתם סובלים.

תזונה נכונה ידוע כי ישנם מזונות מסוימים שלהם השפעה חיובית או שלילית על מצב רוחנו: הסוכר הלבן והקפאין לסוגיו ידועים בהשפעתם השלילית, לכן קודם כל יש להמנע מלצרוך אותם. לשיבולת שועל ולבזיליקום, לגרעיני החמניות ולשקדים יש לעומת זאת השפעות חיוביות. לקבלת התפריט המלא רצוי לגשת לייעוץ מקצועי. ב'מיסטי טבע', תוכלו להתייעץ עם התזונאית הקלינית מעיין שלוסר, שתשמח לסייע לכם בהרכבת תפריט נוגד דיכאון.

עזרה עצמית

לכל אחד מאיתנו יש שיטות לעבור זמנים קשים. הרשימה הבאה מכילה רעיונות אפשריים להתמודדות עם דיכאון: כתיבה של יומן, האזנה לשירים בעלי משמעות חיובית, קריאה (כדאי לבחור ספרים שעוסקים במחלת הדיכאון, למשל ביוגרפיות על אנשים שסבלו מדיכאון והצליחו בחיים למרות זאת), שינה, חברת אנשים או שיחה טלפונית, חיבוקים, אמבטיית קצף, גלישה באינטרנט, צפייה בסרטים מצחיקים, הליכות ארוכות ברגל, ריקוד (גם לבד בבית), לשחק עם ילדים, לקנות לעצמך מתנה, לקרוא בדיחות, לעשות משהו נחמד עבורך ועבור מישהו אחר, לצאת החוצה ולהתבונן בשמיים, ללכת לים, לטייל בחיק הטבע, לעשות פעילות גופנית כלשהי, לעבוד בגינה, לשיר שירים, לצאת לנסיעה ולשיר עם הרדיו בקול רם, לבחור משימה אחת קלה ביום, למשל טאטוא הרצפה ולעשות אותה, לתרגל תרגילי הרפיה ומדיטציה, לאסוף פרחים ולהתבונן בהם, לנקות את הבית אם אתה מנסה להתארגן על סביבה מסודרת יותר, לאמץ חתול או כלב, למצוא פעילות התנדבותית קבועה (עוזרת להזיז את המיקוד מעצמך לאנשים שסובלים מבעיות קשות יותר ממך), אל תציב לעצמך מטרות קשות מדי ואל תיקח על עצמך תחומי אחריות רבים מדי, נסה לשבור משימות גדולות לכמה משימות קטנות יותר, קבע סדרי עדיפויות ונסה לעשות מה שאתה יכול, אל תצפה מעצמך ליותר מדי, פרפקציוניזם מחריף את הדיכאון. אל תתאמץ יתר על המידה ואל תתאכזב אם הרגשתך לא תשתפר מיד, השיפור לוקח זמן.
בזמן שאתה בדיכאון, אל תקבל החלטות מהותיות כמו לעזוב את מקום עבודתך או להתחתן/להיפרד. החשיבה השלילית שמלווה את הדיכאון עלולה להוביל אותך לקבלת החלטות שגויות לחלוטין. כשאתה בדיכאון, אתה לא רואה את עצמך, את העולם או את העתיד בצורה אובייקטיבית. נסה לזכור כי ההרגשה שכלום לא יוכל לשפר את המצב הדיכאוני, היא חלק מהמחלה עצמה. הדברים אינם כה חסרי תקווה כפי שנדמה לך.
זיהוי סימנים מקדימים למחלה, כפי שצוין קודם, יכול להציל חיים, לכן החלטנו גם אנחנו ב'ערב ערב' להתגייס למען הגברת המודעות ביום הדיכאון הבינלאומי. גלו אמפתיה לסובבים אתכם במקום לשפוט אותם ולצחוק עליהם, נסו לעזור איש לרעהו גם ביומיום ולא רק בזמנים קשים והכי חשוב, זכרו: האושר הוא דרך- לא גורל. תאהבו כאילו אף פעם לא פגעו בכם, תעבדו כאילו אתם לא זקוקים לכסף ותרקדו כאילו שאף אחד לא רואה אתכם... עד האושר הבא.
http://www.psychologia.co.il/depres1.htm