פרשת 'לך לך'
בניגוד לכל התחזיות, דונלד טראמפ ניצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית. מסופר על אחד מגדולי הרבנים שקם בבוקר של אחרי הבחירות לנשיאות ארצות הברית, כולו מתרגש. התרוצץ בין המתפללים בבית הכנסת ושאל שוב ושוב: "מי נבחר להיות הנשיא האמריקאי"? שאלו אותו תלמידיו – רבנו מה אכפת לך מי נבחר להיות נשיא ארצות הברית, מדוע כל כך חשוב לך לדעת מי נבחר מיד על הבוקר ועוד לפני התפילה? השיב להם הרב, אני מוכרח לדעת מי נבחר, כי אני צריך לדעת על מי אני מכוון ומודה לקדוש ברוך הוא בזמן שאני מברך "ברוך אתה ה'... שלא עשני גוי". מי הוא הגוי הכי בכיר, שכל הגויים שואפים לשבת על כיסאו? נשיא ארה"ב, וכי נראה לכם שמישהו שואף להיות שיכור בסיביר או כורה מכרות באפריקה? בוודאי שלא! כולם רוצים להיות- נשיא ארצות הברית. אבל אני מודה לה' מעומק ליבי "שלא עשני גוי". אפילו לא גוי כמו נשיא ארצות הברית. אני מודה לה' שנולדתי יהודי, בן של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ישתבח שמו ויתעלה. מה זה נשיא אמריקאי לעומת יהודי פשוט שמתפלל , מברך, לומד תורה, עושה חסד. מה יש כאן להשוות בכלל? המרחק בינינו הוא יותר גדול מהמרחק בין השמים והארץ.
אנחנו מברכים בהבדלה בכל מוצאי שבת: "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים", ומסביר הרב קוק זצ"ל, שההבדל בין ישראל לעמים הוא לאין שיעור גדול יותר בין ההבדל של האור מהחושך . איזה יהודי רוצה לקנא באדם נחות כמו נשיא ארצות הברית?
השבת נקרא בתורה על אברהם אבינו, אברהם העיברי, שכל העולם ניצב מהעבר האחד מאוחדים באמונתם בעבודה זרה, ואילו אברהם אבינו ניצב לבד, בודד לגמרי מהעבר השני, איתן באמונתו בה'. כאשר לוט, האחיין של אברהם, מחליט לעבור להתגורר בעיר החטאים סדום, פורצת מלחמה בין מלכי סדום ועמורה לבין 4 מלכים חזקים מהם. לוט ביחד עם מלך סדום וחיילים רבים נופלים בשבי, ואברהם אבינו יוצא להילחם מלחמה הרואית על מנת לפדות את האחיין שלו מהשבי. אברהם מנצח בקרב ומשחרר גם את מלך סדום ביחד עם לוט. מרוב שמחה שניצל מהשבי, מלך סדום אומר לאברהם – אני נותן לך את כל הרכוש שלנו, בגלל שהצלת את חיינו. אברהם אבינו לא מתבלבל ולא מסתנוור והוא עונה למלך סדום: "אני נשבע שלא אקח ממך אפילו שרוך נעל. לא אתן לך את התענוג לטעון- אני העשרתי את אברהם, בזכותי אברהם התעשר". אברהם לא מוכן להיות יותר בקשר עם המלך שכן הוא יודע עד כמה הרסנית התנהגותו המקולקלת של המלך ושל אנשי סדום בכלל, ולכן הוא מעדיף לנתק מגע, בבחינת "אומרים לצרעה – לא מדובשך ולא מעוקצך". אברהם לא מסתנוור לא מהכסף והזהב של מלך סדום, לא מהפאר וההדר של ארמונו, ולא מעוצמת מלכותו. אין מה ללמוד מאנשים מקולקלים, ובוודאי שמלך סדום אינו יכול להיות מושא להערצה. אף מלך גוי לא צריך להיות שאיפת חיינו. אנחנו היהודים מבקשים ומתחננים לה' שיראה לנו סוף סוף את המלך האמיתי היחיד שצריך להיות בעולם – הוא מלך המשיח. וכשהוא יבוא נברך עליו את הברכה שתיקנו חז"ל לומר כשרואים מלך יהודי צדיק: "ברוך אתה ה' ... שחלק מכבודו ליראיו".
חדשות אילת
