מתמודד נפש באילת מאשים: ''העיר לא מספקת פתרונות אמיתיים''

מסמך אנושי

בשישי שעבר נודע כי מנהל חנות בן 33 באחד הקניונים באילת, התאבד בתלייה במחסן החנות ונמצא על ידי עובדות החנות כשהוא ללא רוח חיים. שלושה שבועות קודם לכן, הופיעה ידיעה קטנה באתרי החדשות ועדכנה כי תושב העיר התאבד אף הוא. מעבר לכך לא נודעו פרטים רבים. הכל נשמר בחדרי חדרים, תחת הטייטל "שמירה על הפרטיות", ו"צנעת הפרט" והחיסיון. אלא שבחברת מתמודדי הנפש באילת היו מי שהכירו אותו, ידעו שגם הוא אחד משלהם, מתמודד נפש שאיים, איים, ובסופו של דבר גם מימש. 
הפעם, החליט ליאור (השם שמור במערכת) שהוא לא יכול לשתוק יותר והסכים לגולל את המציאות הקשה מולה נאלצים מתמודדי הנפש באילת להתמודד. הקושי במחסור בכוח אדם רפואי החל ממחסור חמור בעובדים סוציאלים, דרך מחסור חמור בפסיכיאטרים זמינים, פסיכולוגים, אנשי בריאותל הנפש למיניהם ועדיין לא דיברנו על העובדה שאין באילת שום מקום שיכול להעניק להם טיפול. "אם אני רוצה אני יכול לאשפז את עצמי בבאר שבע", הוא אומר בכאב ומגולל מסכת קשה של התמודדויות לצד הצורך להצליח לנצח את הנפש.

"חולי נפשי גורם לחולי גופני"

המאניה דיפרסיה התגלתה אצלו כמה שנים לאחר שפשט מדים. רק בדיעבד התברר שהמצב החדש שלא הכיר ונכפה עליו ביום בהיר היה תוצר של אירוע שחווה בצה"ל ועליו הוא מעדיף כרגע שלא לדבר. מעל 20 שנה הוא חי באפס אנד דאון שכן לדבריו מאניה דיפרסיה כשמה כן היא נחלקת למאניה שזוהי תחושת היי עילאית ודיפרסיה שזו התחושה הלגמרי הפוכה של דיכאון עמוק. זמן קצר לאחר שהבין שהוא צריך ללמוד לחיות עם מושגים שלא הכיר אף פעם ובטח שלא אצל הסובבים אותו "גדלתי במשפחה הכי נפלאה שיכולתי לבקש", נגרר ליאור להימורים ולסמים קשים, בעיקר לקוקאין. הוא מגולל שנים ארוכות של יסורים, אישפוזים, גמילות במהלכן הפסיד את כל מה שהיה לו, לא רק בתחום הבריאות אלא גם את הבית, את אשתו, חברים, כספים ולאחרונה כשמצבו הנפשי פוגע קשה ביכולתו לעבוד, גם העסק שהיה ברשותו כבר לא ממש מתפקד. לראשונה מזה כ- 20 שנה בהן הוא סובל ממאניה דיפרסיה, ליאור הבין שהגיע הזמן לתבוע את צה"ל ואת ביטוח לאומי ולדרוש את שמגיע לו.
"הפיתרון של המערכת למאניה דיפרסיה אלו כדורים, שכשאתה לוקח אותם אתה בעצם מרגיש יותר טוב והראש אומר לך להפסיק לקחת אותם", הוא משתף בקושי. "כרגע החלטתי להפסיק לקחת את הכדורים כי יותר מהכל הם פוגעים בי פיזית ברמה קשה. הם גורמים לי לישון 15-16 שעות ביממה. אני קבור עמוק במיטה, לא מתפקד, לא יוצא, לא עושה כלום, פשוט זרוק. את מבינה, הפיתרון של המערכת לבעיות נפשיות הן לגמור אותך בצורה כזו. להשתיק אותך, להפוך אותך למת חי. הבנתי שאני לא באמת רוצה את זה. מנגד האופציה האחרת היא לסבול. כשהמאניה דיפרסיה מתפרצת אתה עושה דברים שאתה לא זוכר אחר כך. הגוף שלך אולי חזק פיזית, אבל הראש שלך אומר לך תתאבד. חולי נפשי גורם לחולי גופני, גורם לך לניתוק מהעולם. עשיתי במרוצת החיים כל כך הרבה שגיאות ודברים לא הגיוניים שכשאני נמצא במצב של איזון אני לא מאמין שזה עשיתי עשיתי את זה. פגעתי בהמון אנשים סביבי, בעיקר בקרובים אליי. יש בי כל כך הרבה דברים טובים, רצון לעזור, לתרום, מצד שני כשאני בהתקף אני עושה דברים בחוסר שפיות".
הוא עצמו ניסה כבר כמה וכמה פעמים להתאבד. לפעמים הוא משאיר אחריו מכתב ומצליחים למצוא אותו, באחד הפעמים אפילו גנב לאביו את הנשק וניסה להתאבד אבל מעצור בנשק הציל את חייו. "זה הכל מלמעלה", הוא מסביר, "ה' הוא שהציל אותי, החיים הם על פי הכוונתו", הוא אומר ומבהיר כי לא הגיע כדי לדבר על עצמו אלא כדי להעלות לתודעה את המצב הקשה מולו נאלצים מתמודדי הנפש באילת להתמודד.

"עלייה חדה מאז הקורונה"

ליאור הכיר את הבחור שהתאבד לפני כחודש. הוא גם הכיר את זה שהתאבד לפניו. "יש בעיר המון מתמודדי נפש מהמון סוגים.  אם לפני הקורונה היו בעיר הרבה מתמודדי נפש, אחרי הקורונה נרשמה עלייה דרסטית בנושא בכל העולם וגם באילת, בעיקר הרבה אנשים שזובלים מחרדות. הן בעקבות משבר הקורונה ואי הוודאות שהביא איתו, הן בגלל המצב הלא ברור בארץ. אלא שאם במרכז הארץ יש לך לאן להגיע ואצל מי לקבל טיפול, באילת הריחוק מנצח. המחסור גם במקרה הזה מורגש היטב, אלא שכשאתה מתמודד נפש, מחסור בכוח אדם ובצוות רפואי יכול להיות ההבדל בין חי למת ושיהיה ברור, באילת יש פסיכיאטר וחצי על כל העיר. למה חצי? כי רק פסיכיאטר אחד הוא כונן. מה אמור לעשות בן אדם במצב של התקף כשהפסיכיאטר הכונן היחיד עסוק במקרה אחר? בן אדם בהתקף מצלצל לשירות הנפשי, אומרים לו- "לך לבית החולים". שם הוא נאלץ לפעמים להמתין כמה שעות עד שפסיכיאטר מגיע לראות אותו. בן אדם שרוצה להתאבד רוצה להתאבד עכשיו ולא בעוד כמה שעות".
בעקבות מקרה ההתאבדות האחרון ליאור החליט לא לשתוק עוד. הוא העלה על הכתב את כל הקשיים מולם נאלצים מתמודדי הנפש באילת להתמודד והעביר מכתבים קשים לכל צמרת העירייה בבקשה כי ינסו להתערב במצב הקשה כל כך ולהציל חיים של תושבי העיר. אלא שלטענתו לא זו בלבד ששום דבר לא קרה בעקבות המכתבים ששלח אלא שאף לא אחד מהם טרח לחזור אליו עם תגובה כזו או אחרת. "ותביני כולם מכירים אותי היכרות טובה. גם לחזור אלי ולהסביר לי שבאילת המרחק מנצח, זו תשובה. גם לומר לי שאין כוח אדם, שאין תקנים, שיש קשיים, זו תשובה. אבל לצערי אף אחד כנראה לא מצא לנכון שמגיעה לי התייחסות כזו או אחרת וזה עצוב מאוד".
ליאור חולק ומספר כי אחת הבעיות הקשות היא שמתמודדי נפש מאיימים שוב ושוב להתאבד. "הם לא רק מאיימים אלא באמת מנסים, אבל הרבה פעמים תופסים אותם ועוצרים בעדם. בשלב מסויים המערכת הופכת לאפטית מולם ואז, ממש כמו בסיפור של זאב, זאב, הם מצליחים לעשות את זה ואף אחד כבר לא שם עבורם כי הפעם לא האמינו להם. אז שומעים שבחור או בחורה התאבדו אבל אף אחד לא באמת מכיר את הסיפור הקשה שמאחורי הכותרת הסתמית הזו. ברוך השם, בעקבות הפוסט שהעליתי בעקבות מקרה ההתאבדות האחרון, פנו אליי לפחות 25 מתמודדי נפש. הודו לי, אמרו לי שחיזקתי אותם בדברים שכתבתי, הסכימו איתי לכל מילה ומילה, למרביתם את האומץ לדבר על זה. בפעם האחרונה שהלכתי למילה (המרכז לבריאות הנפש של הכללית באילת) ראיתי את התורים, זה נורא. מרכז אחד פועל בעיר לבריאות הנפש. מגיעים אליו מתמודדי נפש מכל קופות החולים בעיר. למה? כי זה מה שיש. אם אני לא דופק על השולחן יש תור זמין פעם בארבעה חודשים. אומרים לי שזה הרבה יותר טוב מהמצב במרכז, אבל את מי זה אמור לעניין? קבוצות תמיכה נפגשות אחת לחודש. הזוי".
ליאור מדגיש ומבקש להבהיר שכל מקרי ההתאבדות האחרונים עליהם דווח בתקשורת, הם מקרים של מתמודדי נפש שלא יכלו יותר להתמודד עם מצבם. "אתה מתאשפז, דוחפים לך כדורים והופכים אותך לזומבי, העיקר שתהייה בשקט ולא תפריע לאף אחד. שולחים אותך הביתה ואתה לא מתפקד בכלל. אתה לא קשור לגוף בו אתה נמצא. מי שלא ירגיש את זה, לא יבין את המצב הנורא הזה לעולם".
ליאור מספר שבהתפרצויות האחרונות שלו הוא הצליח לבקש עזרה. "חייגתי לבית חולים בבאר שבע ואישפזתי אתה עצמי. זו מודעות שפיתחתי עם השנים, אבל לא לכולם יש  אותה. באילת חייבים עוד פסיכיאטרים, חייבים עוד פסיכולוגים שלא לדבר על עובדים סוציאלים שאפילו אותם אין מספיק".

להתמודד מול הסטיגמות

אם לא די במצבם הקשה, אחת הבעיות הגדולות של מתמודדי הנפש, כמו שמסביר ליאור, היא להתמודד עם הסטיגמות של הסביבה. "יש עדיין לא מעטים שקוראים לך חולה נפש, אנשים חלשים שבתוך ה יכולים להתאבד רק בגלל הקיטלוג הזה. בבית הספר של הבת שלי באו אליה ילדים רעים ואמרו לה- אבא שלך נמצא בבית חולים לחולי נפש. אני למזלי הכנתי אותם מראש. אני לא מסתיר מהם כלום. הם מכירים ומודעים למצב שלי וכן, גם הם עוברים סיוט. אם לא גרשותי הם היו במצב רע. הדבר הזה מחרב כל פינה טובה. ובמקום לעזור ולהבין, אנשים מקטלגים

אז מה בעצם חייב שיקרה באילת?

"חייבים מערך טיפולי טוב וזמין. החל ממענה טלפוני מיידי שיהיה למי שבמצב מצוקה, דרך הבאת יותר אנשי מקצוע והפיכתם לזמינים ונגישים יותר ולא פחות חשוב- הגיע הזמן שאנשי המקצוע עצמם יתייחסו יותר ברצינות כי גם הפסיכיאטרים כבר מזלזלים. הם רואים כל כך הרבה אנשים ביום נתון שגם הם הופכים לכהיי חושים, הם מקבלים אותך וכבר לא מתייחסים אלייך בצורה פרטית אלא כמו סרט נע. למה יש בכלל מרכז בריאות הנפש באילת אם אין כאן מענה אמיתי? אתה בהתפרצות, שולחים אותך למיון. נפש זה לא פצע או מכה ומענה מהיר הוא הדבר הכי חשוב כשמדובר בנפש. מתמודד נפש לא יכול לחכות. ושאף אחד לא ינסה לחרטט אותך שעושים דברים. לא קופות החולים וגם לא העירייה כי כולם מורחים, מבטיחים, ושום דבר לא באמת קורה ומי שנשאר להתמודד עם כל הקשיים זה אנחנו".

מה יהיה איתך בסופו של יום?

"כמה וכמה פעמים כבר הצילו אותי. כי זה מה שה' רצה. אבל אני יודע שבסוף גם אני אהיה שם. אני יודע במאת האחוזים שאני לא אוכל להציל את עצמי. אחרי חודשים עם כדורים ושהיה בלתי פוסקת במיטה, החלטתי עכשיו שאני לא רוצה את זה יותר. הסיכון שאני לוקח עכשיו על עצמי הוא שבכל רגע נתון המאניה דיפרסיה תתפרץ ואיתה הכל יכול לקרות, אבל אותי זה לא מעניין יותר כי מאסתי בחיים כאלו של להיות כל היום במיטה. אני רוצה לחיות, להיות בחוץ, גם אם זה מסוכן עבורי. וגם אם לא אוכל להציל את עצמי, אני כאן, מדבר, כדי לעזור לאחרים, לפתוח את הפה בשם כל אלו שמתביישים, שלא מדברים ואולי זה יציל מישהו מהם כשהמערכת באמת תבין את הדברים האלו ותתעורר. אין זמן, זה חייב להיות מהיר, לפני שתמשיכו לקרוא על עוד אחד שהתאבד ועוד אחד וזה ייכנס עמוק למגירות כי ככה זה, הכי נוח זה להשתיק ולא לדבר על הדברים באמת".
ליאור מסיים את השיחה לא לפני שהוא קורא למערכת העירונית להתעורר ומהר ומציע בעצמו עזרה. "אשמח לעזור לכל מי שצריך לדבר, לחלוק או להתייעץ", הוא אומר לי ומציע: "שייפנו אליך למערכת ותקשרי בינינו. היום אני כבר במודעות, אני במקום הרבה יותר חזק. לשמחתי כבר חמישה חודשים אני נקי מסמים. זה לא קל, כי הכי קל זה לברוח לסמים ולאבד תחושה, אבל אני מתמודד".

הבשורה: מרכז יום פסיכיאטרי

מבית החולים יוספטל ומחוז אילת מקבוצת כללית נמסר: "אנחנו פועלים ללא לאות ועושים כל שניתן בכדי להנגיש את כלל הטיפולים הרפואיים כאן באילת, כדי שנוכל להעניק טיפול רפואי מתקדם ואיכותי לתושבי אילת והסביבה. בשלוש השנים האחרונות הובאו ונפתחו שירותים כגון: יחידה להמשך טיפול ושיקום, אשפוז יום אונקולוגי, מכון פוטותרפיה, רופא נוירולוג, מכשיר CT מתקדם ביותר, יש לנו מסוק שחונה בבית החולים, שודרג מכון ממוגרפיה ויש רופאה מומחית שד, פתחנו מכון גסטרו ויש רופאים מומחים שמבצעים את הבדיקה, הנגשנו את שירותי הרפואה היועצת למבנה חדיש שפתחנו לאחרונה והתחלנו בבניית בנין ממוגן לחדי הניתוח, חדרי הלידה, מכון דיאליזה. ואלה רק דוגמאות. אנו פועלים בכדי לתת מענה לתושבי אילת המתמודדים עם בעיות נפשיות ולצורך כך פועלים להקמת מרכז יום פסיכיאטרי שיהווה תחליף לאשפוז פסיכיאטרי (מתוכנן עוד בשנה הנוכחית). זוהי הפעם הראשונה שבה יוקם מרכז בסדר גודל שכזה בעיר. ההקמה בהובלת צוותים רב מקצועיים, הכוללים רופא פסיכיאטר, אחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים שיקומיים וכן מטפלים נוספים ממקצועות הבריאות, כמו מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, דיאטנים וכו'. מתמודדי נפש מכלל קופות החולים, מקבלים כיום מענה במרפאה לבריאות הנפש של שירותי בריאות כללית הפועלת בעיר.

מערכת ערב ערב פנתה בשורה של שאלות למשרד הבריאות. בין השאר ביקשנו להבין מדוע אין באילת מענים מקצועיים טובים יותר וזמינים יותר למתמודדי הנפש בעיר שמרוחקים שלוש שעות מבית החולים הפסיכיאטרי הקרוב ביותר. בתגובה נמסר ממשרד הבריאות: "בעיר אילת פועלת מרפאת לבריאות נפש שמופעלת ע"י קופ"ח כללית, ומספקת שירות למבוטחי כל קופות החולים. במקרים דחופים ניתן לפנות לחדר המיון של ביה"ח יוספטל, שם ניתן לערוך התייעצות טלפונית עם פסיכיאטר כונן, או לחליפין לפנות לחדר המיון במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. בנוסף, יש לציין שלקופות יש גם מערך של מטפלים עצמאיים בתחום בריאות הנפש".

על טענותיו של ליאור לגבי חוסר ההתייחסות מצד גורמים בעירייה מסרה דוברת עיריית אילת: "ראוי ונכון שהעיתון יפסיק להשחיר את פני העיר ותושביה ובטח לא יהפוך מקרה בודד וטרגי לתופעה. כידוע פועל ראש העירייה כל העת לשפר את שירותי הבריאות בעיר. במסגרת מאמציו זכתה העיר אילת בתקציב חסר תקדים של 150 מיליון ₪ באמצעותם נבנו מחלקות חדשות, הוצב מסוק רפואי קבוע, הובאו רופאים ומכשירים מתקדמים, ובעת הזו נבנה מבנה נוסף לבית החולים. באשר לאנשי מקצוע הרי שזה תחום אחריותם של משרד הבריאות וקופות החולים, עדיין פועל ראש העירייה לעבות את מערך גורמי המקצוע בכל התחומים הן על ידי פעולות מול המשרדים הרלוונטיים בראשם משרד הבריאות והן בקידום מסלולים אקדמיים במקצועות החסרים שיילמדו באילת וייתנו מענה מקצועי".

מנהלת התוכנית העירונית 'אילת לא עוצרת במוגבלות": "באילת יש הרבה עשייה בתחום בריאות הנפש"

ימית ריאל, מנהלת התוכנית העירונית 'אילת לא עוצרת במגבלות', מכירה מהכי קרוב שאפשר את ההתמודדות העירונית בנושא תחום בריאות הנפש. "במרוצת ארבע השנים האחרונות יש באילת המון עשייה בתחום הזה", מבהירה ריאל שמדגישה כי היום נושא בריאות הנפש באילת הוא בראש סדר העדיפויות. אמנם גם היא מכירה מקרוב את המחסור החמור באנשי מקצוע בעיר, במיוחד בתחום של העובדים הסוציאלים: "לצערי המחסור חמור בכל הארץ וגם באילת בכל התחומים", ועדיין לדבריה נעשים כל המאמצים לבדוק היכן יש מקומות פנויים ולהעלות עוד ועוד מתמודדי נפש לוועדות שיקשרו אותם לקבלת סיוע. "סל השיקום ניתן על ידי משרד הבריאות לאנשים שיש להם הכרה בנכות נפשית בדרגה של 40 אחוז ומעלה. לכל עובד סוציאלי יש תקן מסויים לכמות מתמודדים שהוא יכול ללוות והמחסור מוכר וידוע. בדיוק עשינו בדיקה לראות כמה מקום פנוי יש בכל סניף ובכל עמותה אצל עובדים סוציאליים כדי לקדם לוועדות מתמודדי נפש נוספים", אומרת ריאל ששמה את האצבע על הבעיה הגדולה באמת בתחום- מה קורה כשמתמודד נפש מקבל טיפול ואיזון בבית חולים מחוץ לאילת ואז חוזר לעיר כאן אין לו רשת תמיכה ומעקב.
הבשורה הגדולה של ריאל היא שבימים אלו ממש מחפשת הכללית מקום להקמת מרכז יום טיפולי למתמודדי נפש. "מדובר במקום אליו יוכלו להגיע המתמודדים לאחר אישפוז או מקום שיהווה עבורם תחליף לאישפוז. החל משעות הבוקר ועד אחר הצהריים וכאן הם יקבלו את קשת התמיכה לה הם זקוקים. במקום יהי פסיכיטאר, מטפלים קליניים, מרפא בעיסוק ועוד שיסייעו למתמודד הנפש לחזור לחיים רגילים לאחר האשפוז", מבהירה ריאל ומדברת גם על הכוונה להקים באילת בית מאזן- חלופת אישפוז, שלא תרחיק עוד את מתמודד הנפש לקבלת טיפול מחוץ לעיר אלא הוא יוכל לקבל את הטיפול הנחוץ לו בקרבת ביתו ובני משפחתו. "אם בעבר הלא רחוק זה היה טיפול שניתן באופן פרטי, היום הוא ניתן במסגרת קופות החולים ויכול להתאים מאוד למצב של אילת שמצריך בכל אישפוז את ריחוקו של המתמודד מבני משפחתו. כאן זה לא יהיה המקרה".
ריאל מדגישה כי כיום נעשות באילת הרבה פעולות בתחום בריאות הנפש מתוך הבנה ברורה של הקושי הקיים. "נעשו הרבה פעילויות בשנים האחרונות ועדיין יש מה לעשות. אני יכולה להבטיח לך שכל נושא בריאות הנפש מונח היום במקום הראשון המיועד לטיפול במסדרונות העירייה. לכולם ברור המצב וברורה החשיבות, כולם עושים הכל על מנת לסייע למתמודדי הנפש ולמצוא עבורם פתרונות טובים יותר".

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת