רשות מקרקעי ישראל דורשת לפנות את מפעילי הגלישה בחוף הריף

רשות מקרקעי ישראל מנהלת בימים אלה הליך פינוי כנגד שני עסקים הפועלים בחוף הריף, במבנה הגלשנים, האחד שמו "סרף סנטר" (Serf Center)  המופעל באמצעות חברת מרכז הגלישה והפנאי, המתפרש, על פי התביעה, על שטח של 159 מ"ר והשני שמו "ים של ספורט", בבעלותו של קלוד בן ארי והוא מתפרש על שטח של 66 מ"ר. ברשות טוענים כי בעלי העסקים הנם פולשים במקרקעין מזה שנים ארוכות וכי השטח שייך לרמ"י. כן טוענים ברמ"י כי העסקים הללו השתלטו על חלקת חוף בניגוד לדין וכי הם עושים בה שימוש לצרכי עסקיהם. לפיכך, הם תובעים את פינויים לאלתר וכן תשלום של רווח יזמי ודמי שימוש בעבור התקופה בה עשו שימוש במבנה.
"בהתאם לדוחות פיקוח שנערכו במקרקעין לאורך השנים, נמצא כי הנתבעים עושים שימוש אסור במקרקעין, תוך הפעלת עסקיהם ממבנה הגלשנים. ממבנים אלה מפעילים הנתבעים אטרקציות של ספורט ימי על סוגיו ומכירת ציוד. הנתבעים מקיימים פעילות זו בין היתר באמצעות מזח הממוקם דרומית למבנה הגלשנים ונמצא בשימוש משותף של העסקים השונים" נטען בתביעה. רמ"י טוענת כי אף שהיה לה חוזה חכירה מול עיריית אילת על השטח עד ל-2020, הרי שמאותה שנה פקע ההסכם, כן ציינה כי היא פועלת כנגד משיגי הגבול מאז 2016. רמ"י מדגישה את העובדה כי המדובר בחוף ים ציבורי ורגיש. מלבד סעד הפינוי מבקשת רמ"י אישור "לפנות את המקרקעין וכל הבנוי עליהם".  בנוסף, דורשת רמ"י כי  "סרף סנטר" תשלם לה סך של 339,461 שקל בעבור דמי שימוש ורווח יזמי שעשתה בנכס מאז הקמתו ואילו מ"ים של ספורט" היא דורשת בעבור סעיפים אלה סכום של 149,330 שקל. 

משלמים שכירות לבעל הנכס מ-1994

חברת מרכז הגלישה והפנאי, המדגישה בכתב הגנתה את העובדה כי היא החברה בה מתאמנת נבחרת ישראל בגלישת רוח,  טוענת בכתב הגנתה, כי רמ"י "בחרה לעצמה קורבן", שכן היה עליה לתבוע את בעל המבנה ממנו הם שוכרים מאז שנת 1994, עוד היא קובלת על כך שרמ"י נמנעה מלתבוע את עיריית אילת, שהיתה קשורה עם החברה בהסכמים וכן מול בעל המבנה, עוד טענה כי היא אינה עושה שימוש במזח כפי שנטען בתביעה, אלא רק בעל המועדון השני.  עוד הם טוענים כי על רמ"י להוכיח את מקור סמכותה לחייב דמי שימוש בשיעור של 6% מערך הקרקע, זאת באשר דמי השימוש באילת כפי שנקבעו על ידי מועצת מקרקעי ישראל, עומדים על 1%-2% בלבד. החברה מדגישה כי היא משלמת לאורך השנים גם דמי הקצאת חופים לעיריית אילת, הן שכירות לבעל הנכס (שעמדה בשנת 2020 על 1,100 דולר בחודש) והן חשבונות לעין נטפים. 
החברה לא הסתפקה בכך, וביקשה לצרף כנתבעים הן את בעל המבנה והן את עיריית אילת, בכתב הזימון הם וטוענים כי הם חתומים על הסכם שכירות במקום עד לשנת 2031 וכי העירייה גבתה מהם דמי הקצאת חוף מידי שנה. החברה מאשימה את שני הצדדים בכך שפעולתם, רשלנותם ומחדליהם חשפו את הנתבעת לתביעה ועל כן עליהם לשפותה בכל סכום שיפסק כנגדה. 

העירייה טוענת: הנכס בכלל שלנו

בכתב הגנתה מתארת עיריית אילת תמונה שונה בתכלית. לדברי העירייה, מבנה הגלשנים בחוף, שהבעלות בו טרם הוסדרה, הינו שטח השייך לרמ"י, אך שלעירייה יש זכות חכירה בו לפי חוזה חכירה שבינה לבין המינהל משנת 1991, מכוחו הוצא גם היתר בניה בהתאם לתב"ע המאושרת של השטח. העירייה מכחישה כי קיימת כל התקשרות חוזית בינה ובין העסקים הפועלים במקום וכי היא לא העניקה למי מהם הרשאה לקבלת זכות כלשהי בשטח. יתרה מכך, בעירייה טוענים כי האדם לו טוענת הנתבעת כי היא משלמת דמי שכירות, הוא בכלל לא בעל הקרקע והמבנה וכי הוא אינו מסומך להקנות זכויות בשטח. בעירייה מדגישים כי כספים שהיא גבתה מעסקים אלו בעבר לא נגעו להפעלת עסק על החוף, אלא ל"הרשאה סטנדרטית", הניתנת על ידי העירייה מכוח ההסכם הראשי שלה עם רשות מקרקעי שירא לגבי חופי הים, להציב מיטות שיזוף ושמשמיות חוף בלבד ולא לשימוש מסחרי כלשהו בשטח המקרקעין. בכל מקרה, טוענים בעירייה כי גם הרשאה זו אינה בתוקף מזה זמן רב. 
באנשים לגביהם נטען כי הם בעלי הקרקע טרם הגישו כתב הגנה וכך גם שותף לשעבר בנתבעת הראשונה, שלטענת החברה כבר אינו בעלים בחברה.

רמ"י מבהירה: השטח לא שייך לעירייה

בכתב התשובה שהגישה רמ"י היא מבהירה כי הן בעל הנכס  לכאורה והן עיריית אילת "אינם מורשים מטעם הרשות ניהול עסקים מסחריים, ולפיכך בוודאי שלא יוכלו לתת הרשאה לפעילות עסקית מסחרית מחוף הים לנתבעים".  עוד טוענת רמ"י כי "טענת העירייה לפיה הינה בעלת זכויות חיכרה במקרקעין אינה מדויקת. העירייה מחזיקה בזכויות חכירה ביחס לתא שטח סמוך אחר". בשנת 1997 נחתם הסכם הרשאה בין העירייה לר"מי בקשר למבנה הגלשנים, אך הסכם זה פג במרץ 2000, כך שלדברי רמ"י העירייה אינה מחזיקה בחכירה על מבנה הגלשנים כפי שהיא טוענת. עוד סתרה את טענת הנתבעת והסבירה כי בחישוב דמי שימוש ראויים הנתבעים במסגרת הליכים משפטיים, לא חלות הנחות אזור עדיפות לאומית להן טענו הנתבעים.
כנגד בעל העסק השני שנתבע, קלוד בן ארי, הוצאה פסיקה ב-3.8, לאחר שלא הגיש כתב הגנה וביהמ"ש קיבל את התביעה נגדו ופסק לו תשלום בסך 184,668 שקל בעבור רווח יזמי. בהמשך פנתה רמ"י לביהמ"ש, וביקשה להוסיף לסכום זה סך של 171,447 שקל נוספים בעבור דמי שימוש בנכס ובהמ"ש נעתר לבקשה. 

'ערב ערב' פנה לבן ארי וביקש את התייחסותו לדברים, אך עד למועד סגירת הגיליון תגובתו לא הגיעה.

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת