אגיד זאת בזהירות, בעדינות אך בנחישות, אילת מתחרדת ואני כיהודי חילוני, גאה באמונתו ובסולם ערכיו, חושש מאוד מהפיכת אילת לטבריה. חופש הפולחן הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה, אך בחודשים האחרונים, קשה לי להשתחרר מההרגשה, כי הרוב החילוני באילת, כמו במדינה, נתון לשליטת מיעוט דתי, פוליטי. וכן, אני רוצה את אילת חילונית, חופשית וממש לא בא לי להתעורר יום אחד בעיר דתית, מצטער, אבל זה אני. כי בסופו של דבר ולמרות שכולנו יהודים, זה לא עניין של סמנטיקה או גזענות, אלא עניין עקרוני ומהותי, באיזו עיר אני רוצה לחיות ובאיזו מדינה אני רוצה שיגדלו ילדיי. טור מהורהר ומעורער על חילוניות תחת מתקפה ועוד כמה נושאים עירוניים שחלפו דרכי השבוע
