ככה זה כשיש שניים

   מי היה מאמין לפני 12 שנים, כשרחבת ההחלקה על הקרח נפתחה בקול תרועה רמה בלב לבו של קניון האייסמול החדש באילת, שהעיר הדרומית והכי חמה בארץ, שהשם שלה ושל החלקה על הקרח לא ממש נאמרים בנשימה אחת, שיום יבוא והעיר תייצא את המחליקים הטובים בארץ ובנבחרת ישראל. במקום בו מרבית חברי נבחרת ישראל בהחלקה על הקרח מתאמנים וחיים בארצות הברית ובתפוצות, מסמנים האחים לבית שייקו- ניקיטה בן ה– 16 וקיריל בן ה- 13 לשנות את פני הדברים ועם עובדות אי אפשר להתווכח.   
   בפסטיבל האולימפי האירופאי לנוער שהתקיים בשנה שעברה, שהוא שווה ערך לאולימפיאדה לנוער, הצליח ניקיטה שייקו, צעיר אנונימי מאילת, שהשתתף בתחרות בפעם הראשונה, לקטוף לא פחות ולא יותר את המקום הראשון כשהוא משאיר מאחוריו יריבים צעירים בעל שם עולמי, שמגיעים ממועדוני פאר בתחום מכל רחבי אירופה. לפני ארבע שנים זכה אחיו הצעיר קיריל בגביע אירופה לגילו, ומשם גם הוא רק הולך ומטפס בסולם ההצלחות, כשכבר השנה יצטרף קיריל הצעיר לקטגוריית הנוער ולראשונה יתחרה באותה קטגורייה מול אחיו.

   אין ספק בכלל שבכל מקום בעולם בו ענף ההחלקה על הקרח היה מוכר יותר, היו כולם מבינים את גודל ההישגים האלו, אלא שבישראל בכלל ובאילת בפרט, יש אולי מי שמבין שמדובר בשני אחים פנומנאליים, אבל אף אחד לא באמת מבין עד כמה.
   עם היציאה לחופשת פסח נפגשנו. סניף ארומה קניון האייסמול, המקום הכי רחוק אליו הם יכלו להגיע בין האימונים. במקום בו הצעירים הממוצעים מתגברים עכשיו את שעות השינה או מוצאים לעצמם זמן לעבודה, ניקיטה וקיריל שייקו מתרגמים את ימי החופשה לעבודה אינטנסיבית עוד יותר על הקרח.
   נעים להכיר- ניקיטה שייקו, בן 16, תלמיד כתה י' בבית הספר גולדווטר וקיריל שייקו בן ה- 13, תלמיד כתה ז' בבגין. ולפחות בבית הספר הם נפרדים, כי בכל רגע פנוי אחר הם על הקרח, מתאמנים ביחד וכל אחד לחוד.
   ורק כדי שתבינו מה זה אומר להיות בצמרת ההחלקה האמנותית על הקרח- בכל יום נתון הם מתעוררים בשעה 4 לפנות בוקר ואין הנחות בחורף. חותמים על מקלחת מהירה ובשעה 5:00 כבר מתייצבים על רחבת הרח. ואם חשבתם שמישהו יעשה להם הנחות, תשכחו מזה. כשאמא שלך יוליה היא המאמנת הישירה שלכם, ואבא שלכם סרגיי הוא מאמן בכיר בתחום, שניהם עם רקורד עולמי בתחום מארצות המוצא שלהם, רק טבעי שאין להם הרבה לאן לברוח. לא בבית ולא על רחבת ההחלקה. אבל שלא תטעו, השניים לא עושים את זה בכוח או בגלל שמצפים ודורשים מהם. ככה זה כשאתה חי, אוכל ונושם החלקה על הקרח ומחליקים, בערך שנייה וחצי אחרי שלמדת ללכת. אז כן, מגיל שלוש הם מחוברים למחליקים וכשאתה מורגל לעשות משהו כבר מגיל כל כך צעיר, אתה לא מכיר את החיים שלך בלי זה. 
   ניקיטה: "הרבה שואלים אותי למה התחלתי עם זה בכלל ואיך יש לי כוח לזה? התשובה היא פשוטה- נולדתי לתוך זה. אני לא מכיר את עצמי אחרת, לא מכיר את עצמי חי בלי זה או חי עם סדר יום אחר".

איך נראה סדר היום שלכם בחופש?
   ניקיטה: "אנחנו כאן, מתאמנים משעה 5:00 עד 10:00 או עד 11:00, בהמשך היום יש אימון כושר וריצה של לפחות 5 ק"מ, בשורה התחתונה יוצא שאנחנו מתאמנים בסביבות ה – 7 שעות בכל יום".

ומה עושים כשיש בית ספר?
   "קיריל: "אנחנו מתאמנים מהשעה 5:00 עד 7:30, אוכלים משהו באוטו בדרך לבית הספר. בסוף הלימודים אוכלים משהו בדרך לאימון של לפחות שעתיים על הקרח, ממשיכים עם הופעות, ריצה וכושר. ככה כל יום חוץ משישי אז יש יום מנוחה".
   ניקיטה: "הגוף חייב את זה פיזית. יש לנו גם הפוגה בין העונות. ב– 22 לאפריל אנחנו טסים לרומא. פעם ראשונה, כל המשפחה, נוסעים לחופשה אמיתית ולא נסיעה לחו"ל במסגרת תחרות או מחנה אימונים. עם כל האינטנסיביות שבאימונים כל ספורטאי ברמה גבוהה חייב הפסקה בין העונות. תביני, היינו עד היום באולי 30 ארצות ואף פעם לא באמת בחופשה. אפילו ביפן הייתי במסגרת תחרות".

ולמרות כל ההשקעה הזו על המגרש, אתם עדיין מצליחים להיות תלמידים טובים?
   ניקיטה: "אני תלמיד טוב. במקצוע כמו אנגלית אני מדבר שוטף כי יש לי מורה פרטית בערך מגיל שלוש. חוץ ממתמטיקה, הכל הולך לי בקלות, רק במקצוע הזה אני חייב לחרוש. כל השאר זה בעיקר ידע כללי ואין לי שום בעייה עם המקצועות".
   קיריל מנסה להישאר צנוע ואומר: "אני מוציא ציונים של 90- 100 בכל המקצועות".

איך מצליחים לשלב בין השניים?
   ניקיטה: "הדיסיפלינה של ההחלקה על הקרח אומרת שאתה חייב לתת הכל ולא רק על הקרח אלא בכלל בחיים. אמא ואבא חינכו אותו לעשות הכל טוב מההתחלה ועד הסוף. אני חושב שספורטאי מצויין לא יכול להיות מצטיין רק בענף הספורט שלו אלא בכלל בחיים".

קנאה?
   השניים מחייכים. קיריל: "זו קנאה בריאה. אני הצעיר כך שגדלתי עם אח שגורם לי לשאוף גבוה. הוא עושה לי אווירה תחרותית. תמיד יש לי מה לסמן ולמי אני רוצה להידמות ולהגיע".
   ניקיטה: "באיזה שהוא מקום אני מקנא בו כי לדעתי קל לו יותר. אני התחלתי להחליק כשרק פתחו את ההחלקה על הקרח באילת. לי לא היה אח גדול יותר כדי לרצות להידמות לו או להגיע אליו. לקיריל יש אותי כמוטיבציה ואין לי ספק שהוא יגיע להישגים בזמן קצר יותר. באימונים תמיד מעצבן אותו כשלי יוצא משהו ולו לא יוצא, אבל זו בדיוק המוטיבציה לשאוף להידמות למישהו. אני חושב שאי אפשר להגדיר את זה כקנאה כי קנאה זה דבר שלילי, כאן זו לא קנאה שלילית אלא קנאה מפרה. אני לא מקנא במתחרים שלי אבל הייתי רוצה לקחת מהם משהו".

מה היית לוקח מקיריל? 
"את היכולת הפיזית שלו. הוא קטן וזריז ולא רק בגלל שהוא צעיר ממני. הוא מתעייף הרבה פחות ממני. אני מסתכל עליו, הוא יכול להתאמן 4 שעות ברצף בלי להתעייף בכלל".

מה קיריל היה לוקח מניקיטה?
   קיריל: "אני צריך לחשוב...."
   ניקיטה: "איי אייי מה אתה חושב כל כך הרבה, אני הרמתי לך מהר"...
   קיריל מוצא תשובה: "את הפיזיות שלו. הוא חזק יותר וקופץ גבוה יותר".

מי אוהב לעשות 'פסיכים' באימון? (עצבים כשמשהו לא מצליח)
   שניהם מצביעים אחד על השני.
   ניקיטה: "ככה אנחנו 24/7. מסיימים אימון, מדברים עליו ומתעצבנים אחד על השני".

עד כמה זה מגיע הביתה?
   ניקיטה: "בהתחלה ברור, זה היה מגיע הביתה, אבל ככל שאנחנו מתבגרים ועולים רמה, למדנו לעשות את ההפרדה בין המתחרים שאנחנו באימונים לבין העובדה שאנחנו אחים. אם זה לא היה קורה, היינו משקיעים את האנרגיה בלריב במקום להתקדם. לפעמים כשלא יוצא לו משהו טוב באימון אני נותן לו טיפ ולהיפך".

אם לא די בקשרים ביניכם, אמא שלכם היא המאמנת הישירה שלכם ואבא שלכם כמאמן בעצמו מן הסתם לא נשאר אדיש. איך זה עובד?
   קיריל: "גם בזה למדנו להפריד".
   ניקיטיה: "גם בסיטואציה הזו כשהיינו קטנים היה קשה לעשות את ההפרדה אבל ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים להפריד. גם אמא ואבא מצליחים לעשות את ההפרדה. אני מודה שזה לא פשוט. התעצבנת על המאמנת ובסוף זו אמא שלך והיא איתך בבית".

חשבתם על אפשרות להפריד ולעבור למאמן אחר?
   "בחיים לא היינו משנים כלום בחיים שלנו ובטח לא את העובדה שאמא היא המאמנת שלנו. לא בגלל שהיא אמא שלנו, אני יכול להבטיח לך שהיא הטובה ביותר. מבחינתי בכל אופן אופציה כזו בכלל לא קיימת כי ביום שאצטרך להחליף לא אהיה יותר בתחום. ובכלל, לא הייתי משנה כלום בחיים שלי".

ספרו לי על הדיאטה שלכם
   קיריל צוחק: "אנחנו חייבים לשמור על מה אנחנו אוכלים וכמה אנחנו ישנים אחרת לא נגיע להישגים".
   ניקיטה: "כדי להיות ספורטאי ברמה גבוהה לא מספיק להתאמן. כדי שהאימון טוב אתה חייב לאכול נכון, לישון טוב ולחיות חיים ספורטיבים ומסודרים כדי להגיע עם כוחות ויכולת לאימון ושישאר כוח גם לאימון שלאחריו. אז לא שותים בעונה קולה ומוגזים כי זה נשאר בשרירים, מוותרים על שומן רווי, שמן, שוקולד, חמאה, בכל דבר טעים תכל'ס יש שומן רווי. יש כמות קלוריות שמותר לאכול, כמות של חלבונים וכדומה. אנחנו צריכים להיות חזקים אבל לא להגדיל מאסה כי זה יפגע בזריזות. על הדברים האלו מקפידים בעונה. בהפסקות בין העונות אפשר להתפנק יותר אבל לא להגזים כי אחר כך צריך להוריד בחזרה הכל. אוטוטו נטוס לחופשה המשפחתית שלנו לאיטליה ונאכל כמו אני לא יודע מה".
   קיריל: "בניגוד לניקיטה אני שומר פחות. גם כי אני עדיין צעיר בגיל וגם כי זה הרבה עניין של אופי ולי בינתיים קשה יותר".
   ניקיטה צוחק: "יש לו עדיין הנחות"...

   בנבחרת ישראל, אתה ניקיטה הספורטאי היחיד שחי ומתאמן בארץ. איך זה מרגיש?
   ניקיטה: "זה נותן לנו הרבה מבחינה נפשית, העובדה שבניגוד לאחרים אנחנו חיים בארץ. אני מדבר עברית, חי בארץ, שר את ההימנון, כשאני על הפודיום ודגל ישראל מתנופף זה מרגש אותי לייצג את המדינה שלי. אני לא חושב שהייתי מרגיש ככה אם לא הייתי חי בארץ אותה אני מייצג".
   קיריל: "ואני בכלל לא מבין למה צריך לייצג מדינה שאתה לא חי בה באמת?".
   ניקיטה: "יש הרבה מחליקים מצויינים שמייצגים מדינות אחרות. אני לא מצליח להבין את הקטע. איך אתה מייצג מדינה שאתה לא באמת שייך אליה. את יודעת כמה זה מרגש לצאת לתחרות בחו"ל עם הסמל של החטופים והשרשרת? לדעת מה זה אומר, להיות גאה שאתה מצילח לייצג את המדינה שלך. אני יודע ומבין שהדברים האלו לא ישתנו בספורט, אני מבין שלא משנה מה יקרה, יראו אותך רק כשאתה עומד על הפודיום ולאף אחד לא באמת איכפת כמה שעות השקעת באימונים העיקר שתביא את המדליה. בשורה התחתונה ספורט זה הישגים ולא משנה מה עשית, כמה התאמנת ומאיפה באת".

ההורים גאים בכם?
   ניקיטה: "גם אם הם לא תמיד אומרים את זה, אנחנו יודעים שכן. לפעמים קשה להבין את זה כשצועקים עלייך באימון, אבל אי אפשר בלי הקשיחות הזו באימון. אם הייתי אומר שאני עייף והיו מוותרים לי באימון- לא הייתי מגיע לשום מקום".

לאן רוצים להגיע?
   קיריל: "לתחרות עולמית. רוצה להיות אלוף אולימפי, זה ההישג הכי גדול שאני יכול לכוון אליו ולשם אני רוצה להגיע".
   ניקיטה: "החלום של כל ספורטאי הוא להגיע לאולימפיאדה של הבוגרים. להיות אחד מ- 24 הטובים בעולם. זה אומר הכל. אבל ברור שזה לא מספיק לי רק להגיע. כל אחד גם רוצה לזכות וגם אני. בסופו של דבר מנצח יש רק אחד ואלפים שניסו. הכיוון הוא שבשנת 2034 נגיע שנינו לאולימפידאה ונייצג את ישראל. אם נהייה מספיק טובים באליפויות עולם נוכל לקבל שני כרטיסי כניסה לאולימפיאדה. בסופ ושל דבר מי שיהיה הטוב ביותר- ינצח".

ילדות?
   קיריל: "לפעמים נותנים לי חופשות ואני הולך עם חברים לשחק בפארקים".
   ניקיטה: "זו שאלה מעניינת. כן, לגמרי יש לי ילדות, אבל זו ילדות אחרת. בזמן שכולם מטיילים אנחנו באימונים. בילדות האחרת שלי יש חברים מחו"ל, תחרויות, אני לא יודע אם הייתי מעדיף את הילדות הקלאסית. יש לי ילדות משלי ואני אוהב אותה מאוד. הייתי בהמון מקומות בעולם שילדים אחרים לא יכולים לדמיין להגיע אליהם. אפילו המורים מתלהבים מזה. בחלק מהתחרויות אמנם אנחנו חוזרים מיד לאחר התחרות האחרונה, אבל בחלק לא מבוטל מהתחרויות, בעיקר אלו שאנחנו נוסעים על חשבוננו, אנחנו משאירים קצת זמן לעצמנו".

מקנאים בכם?
   קיריל צוחק: "מהמקום החיובי כמובן. כל החברים רוצים שאקח אותם איתי. גם הם כבר רגילים שהנסיעות האלו הם חלק ממני".
   ניקיטה: "לא נראה לי שמישהו ממש מצליח להבין מה המוטיבציה לוותר על חברים, לשמור על דיאטה קפדנית, לקום בארבע לפנות בוקר ולהתאמן כל כך הרבה שעות. כל הזמן יש את השאלות של למה ואיך. קשה לספורטאי שמורגל למציאות הזו מאז שהוא מכיר את עצמו, להעביר ל'אדם הרגיל' את מה שהוא מרגיש. אין לי ספק שמי שלא עושה את זה מהילדות, הסיטואציה תהיה לו קשה יותר. וההיפך הוא הנכון. לך קשה להבין איך החיים יכולים להיראות בלי זה. כשהספורט הוא חלק ממך, אתה אף פעם לא שואל למה".

מה ניקיטה מאחל לקיריל?
   "להגיע להישגים הכי גבוהים שהוא יכול".

מה קיריל מאחל לניקיטה?
   "שיגיע להישגים ביעד הק'רוב הבא- גביע העולם".

מה אתם רוצים למסור לאמא ואבא?
   "תודה ענקית. אנחנו אמנם פחות אומרים להם את זה ביום יום, אבל בלעדיהם לא היינו מגיעים לאן שהגענו עד היום. אז תודה והלוואי וננצח עוד ועוד כדי שהם יהיו גאים בנו". ■

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת