משפחת קובי מאילת העתיקה את מקום מגוריה מהעיר לישוב הקהילתי חבל אילות בעיקר בגלל החינוך באזור ששמו הולך לפניו, אלא שדווקא על דבר אחד שכחו ההורים לבית משפחת קובי לשים דגש - מתן המענים לילדי החינוך המיוחד. כמי שמגדלים באהבה רבה ילד עם תסמונת מיוחדת, גילו ההורים מהר מאוד שאין במערכת החינוך בחבל אילות ולו את מינימום המענים הנדרשים לבנם, שלא לומר המענים להם הוא זכאי על פי חוק. "רק תביני שיש הרבה מאוד משפחות שעזבו את אילת לבאר אורה רק בגלל החינוך ובפועל את מגלה שאין מענים לילדי החינוך המיוחד ומדובר בלא מעט ילדים", היא מבקשת לדייק את הדברים.
זו לא זכות אלא חובה
כשטלי בריל ומשפחתה החליטו לחתום על רילוקיישן מאזור המרכז לדרום מתוך תפיסה של ציונות לשמה, היא לא האמינה שאחרי שהבינה כי אין מענה הולם לילדי החינוך המיוחד במצפה רמון ועברה ליישוב הקהילתי באר אורה, היא תפגוש שוב את המציאות העגומה הזו. אבל בפועל זה קרה. כמי שמגדלת שני ילדים על הרצף האוטיסטי - בת שעולה לכיתה י'ב בתפקוד גבוה ובן שאמור לעלות לכיתה ז' בתפקוד בינוני ומטה, נאלצת בריל להשקיע את מרצה לא בטיפוח הילדים אלא במרדף בלתי פוסק אחרי המענים שהם אמורים לקבל במערכת החינוך של החבל, ובפועל לטענתה לא מקבלים. "כולנו אמנם יודעים שאנחנו חיים בחבל ארץ מאתגר, אבל יש חוק שירותי חינוך מיוחד שאמורים להעניק מעטפת לילדים האלו ובפועל אין כלום ושום דבר", היא אומרת בכעס.
ולא, היעדר המענים החשובים האלו לילדי החינוך המיוחד, הם לא משהו שקרה במרוצת השנה החולפת. לדברי תושבי החבל, מדובר במצב הקיים מזה שנים, אלא שאף אחד לא טרח לעדכן את המשפחות החדשות שבחרו לגור ביישוב הקהילתי באר אורה ובחבל אילות בכלל, כשהם בחרו באזור בשם החינוך המוצלח. "כשהגענו לבאר אורה הילד התחיל ללמוד בבית ספר יסודי באילת", מספרת טלי. "שנתיים הוא למד שם ולא היו לנו טענות בהקשר למענים הפרא רפואיים שהוא קיבל. הוא למד את כיתות א'- ב' בכיתת תקשורת, אלא שהחלטנו להעביר אותו לבית הספר האזורי בעיקר בגלל החברה והקהילה. היום כשהוא עולה לאוטובוס ההסעה, כל הילדים בשכבת הגיל שלו מכירים אותו. בעיר הוא היה מנותק, בעיקר כשחיי החברה היו באילת ואנחנו גרים בחבל אילות. לא יכולנו לתת לו את הכישורים החברתיים שהם חשובים כל כך ובבאר אורה יש לו את זה, אבל לצערי בעיקר רק את זה וזה לא מספיק. כשבחרנו להעביר אותו מאילת הזהירו אותנו שלא יהיו לו בחבל את המענים הטיפולים שיש באילת וזה אכן קרה. כאן הוא מתפתח בקצב שלו בעולם שטוב לו, חווה חוויות נעימות ומוקף בחברים וקהילה תומכת - מצד אחד, המעבר שלנו לבית הספר בקהילה הוכיח את עצמו, יש לנו צוות מדהים ודלת פתוחה. הוא התקדם בצורה אדירה. זה שילדים מכירים אותו, הם לא נבהלים כשהם פוגשים אותו במרחב, כאן זה לא סיסמאות של האחר הוא אני. זה אני נוסע עם האחר לבית הספר, אני פוגש את האחר בהפסקה ואז בגינה הציבורית ובמרחב הציבורי. הילדים לומדים הכלה בלי סיסמאות. אלא שבכל תחילת שנה אנחנו עם הרבה סימני שאלה על מה יהיה הלאה.
אם בבית הספר היסודי עוד יש שתי כיתות קטנות לגילאי א'- ב' ויש עוד מענים בקטנה, הרי שבחטיבת הביניים ובעיקר בתיכון לא ניתן שום מענה. זו בדיוק הסיבה שבחרתי לא להעלות אותו עדיין לכיתה ז' ולהשאיר אותו שנה נוספת עם הצוות הנהדר שיש בבית הספר שמנסה לעטוף ולהעניק, אבל עם כל הכבוד, זה לא יכול להחליף מענים טיפוליים שילדים כאלו חייבים לקבל", אומרת בריל שמשמת כנציגה הכי דרומית בצוות קואליציית ההורים לילדים עם צרכים מיוחדים. "אני מכירה את המשבר הארצי מקרוב. ברור לי שזו לא רק מנת חלקנו וחסרים אנשי מקצוע בכל התחומים האלו בכל הארץ, אבל יש חסר ויש חסר. כאן פשוט אין. לפני שנים כבר התרענו בפני משרד החינוך שככה זה לא יכול להימשך, הבהרנו שתומכי החינוך המיוחד חייבים לקבל יותר אבל כשתנאי העבודה בתחומים האלו כל כך נמוכים ולא מצדיקים את העבודה הקשה, אין פלא שיש מחסור בכוח אדם. מדינת ישראל חייבת להבין שככל שיינתנו יותר משאבים לילדי החינוך המיוחד בגיל צעיר, הם יגדלו להיות אנשים שפחות מסתמכים על המערכת כבוגרים. זו השקעה משתלמת לעתיד, אבל לצערי את זה במדינה שלנו עדיין לא מבינים".
"אנשים חייבים להכיר את המצב האמיתי לפני שהם עוברים לכאן”
עבור מרווה קובי, אמא של יונתן שנולד עם תסמונת נדירה המצב מוכר ומכעיס. "בבית הספר האזורי נוף אדום של המועצה האזורית חבל אילות לא יהיו בשנת הלימודים הקרובה טיפולים פרא רפואיים", היא מודיעה לי חגיגית את מה שהיא לא מצליחה לעכל. ושיהיה ברור, זה לא שבשנה שעברה ילדי החינוך המיוחד קיבלו את כל הטיפולים שמגיעים להם אבל לפחות הייתה קלינאית תקשורת שבחרה לעזוב. "וזאת למרות שבבית הספר היסודי פועלות שתי כיתות חינוך מיוחד ויש עשרות ילדים שמשולבים בכיתות רגילות, אבל חייבים גם הם לקבל את הטיפולים הפרא רפואיים שמגיעים להם", אומרת קובי, שמדייקת ומציינת שרק מלפני שנתיים פועלות כאן שתי כיתות קטנות "וגם זה כבר צעד אחד קדימה, אבל מה זה עוזר אם אין את הטיפולים הנדרשים? בשנה הבאה לא יהיו טיפולים למעט טיפול רגשי וזה לגמרי לא בסדר ולא יתכן. למי לא פנינו? המפקחת הארצית על החינוך המיוחד אומרת לנו שכזה הוא המצב בכל הארץ וחסרים עובדים בתחום, אבל מבחינתו זו לא תשובה. בעבר היה יום מרוכז בו לקחו את כל ילדי החינוך המיוחד של החבל לחווה הטיפולית של גרופית, שתביני, זה כאן, אצלנו, אבל גם את זה הפסיקו. ילדי אילת מגיעים לכאן אבל הילדים שלנו כבר לא". אלא שאם לא די החוסר בטיפולים הפרא רפואיים בגילאי בתי הספר היסודיים חמורה עוד יותר העובדה שבגילאי חטיבת הביניים והתיכון אין שום מענה בצורה גורפת. "מה אמורים לעשות ילדי חינוך מיוחד שלא יכולים לשבת בכיתה רגילה עם תלמידים?", תוהה טלי בריל שלא מבינה איך הבן שלה יצליח להגיע לחטיבת הביניים. "הייתה כיתה קטנה של כיתות ז' והשנה לא פותחים אותה. איך ילדים אמורים להסתדר? אני אמורה לנתק את החיים שלי מכאן רק כי בחבל אילות לא מסוגלים לעמוד על הרגליים האחוריות ולדרוש מהמדינה פתרונות? אם זה המצב, בחבל אילות חייבים להבהיר לאנשים חדשים שרוצים להצטרף לחבל או לבאר אורה שאין כניסה למשפחות עם ילדים עם צרכים מיוחדים, שיידעו מראש שאין כאן מענים. בהנהלת החבל מדברים על הגדלה דמוגרפית מספרית, אבל הם לא באמת עושים משהו כדי שזה יקרה. אני אמורה לעזוב את הבית כי המדינה הנהלת החבל לא מסוגלים לתת לנו מענים? אני אמורה להסביר לילדים שלי ציונות יש רק בטיק טוק? אז שולחים אותנו מכל לקבל מענים בקופת חולים - ולקופת חולים אין מענים כי יש תורי ענק וגם פסיכולוגים או אנשי מקצוע פרטיים אין להשיג כי אין תורים. אז מה אנחנו אמורים לעשות?".
מרווה: "שתביני שיש הרבה מתושבי אילת שעברו לבאר אורה בעקבות החינוך בחבל אילות ובפועל אין מענים. יש לא מעט ילדים עם עיכוב שפתי, בעיות תקשורת, ילדים שמשולבים בכיתות רגילות, לא כולם במצבים מורכבים, אבל אפילו להם אין מענים. אנשים חייבים להבין שילד חינוך מיוחד שלא מקבל את המענים שמגיעים לו על פי חוק רק הולך אחורנית. טיפולים פרא רפואיים הם מאסט במסגרות חינוכיות. זה כמו שיגידו - סורי אין לנו מי שילמד מתמטיקה בבית הספר, אבל זה לא קורה. אני אומרת בפה מלא שאנשים חייבים לחשוב פעם נוספת לפני שהם מגיעים לחיות כאן. הם חייבים להיות מודעים להכל. אוכלוסיית חבל אילות היא מאוד ממושמעת. כשאתה חי בחברה סגורה קשה לך יותר להתלונן, אבל אנחנו לא מוכנים לוותר יותר. מנהלת מחלקת חינוך בחבל מקסימה ומבינה את חשיבות הטיפולים והחוסר שבהם אבל מצד שני אף אחד לא עושה כלום כדי לשנות את המצב. קלינאית תקשורת עזבה, אז עזבה, זה מה שיש. חשוב לציין שיש צוות מדהים ומכיל בבית הספר. הם עושים הכל כדי לנסות לעזור ולהקל אבל לצערי זה לא יכול להחליף את הטיפולים המקצועיים שהילדים שלנו חייבים לקבל".
טלי: "הרבה פעמים אני שומעת את האמירה - אין מספיק ילדים. כל עוד לא יהיו מענים, לא יהיו מספיק ילדים".
צוות מתי"א נשאר רק באילת
גם באילת מכירים את תופעת המחסור הקשה באנשי מקצוע, אלא שכאן הקימו את מתי"א (מרכז תמיכה אזורי), שמטיס לעיר על בסיס קבוע אנשי מקצוע מתחומים טיפוליים ופרא רפואיים שחסרים כל כך בעיר. לנוכח העובדה הזו, לא מצליחים תושבי באר אורה וחבל אילות להבין איך זה שעיריית אילת והנהלת החבל לא מצליחים לאגום משאבים ולנצל את הגעת אנשי המקצוע גם לטובת תושבי החבל השכן. טלי: "באילת יש את המרכז למשפחה המיוחדת שעושים יופי של דברים. יש את מתי"א שמוריד לעיר אנשי מקצוע פרא רפואיים שעובדים בבתי הספר בעיר ונותנים מענים, בחבל אילות אין את התפיסה של האדם עם המגבלה כחלק מהקהילה, עובדה. סיסמאות יפות יש, אבל כלום בפועל. אם יש לך ילד עם צרכים מיוחדים, אין לך מה לעשות כאן. אנחנו מדברים על ילדים שעוברים ועדה סטטוטורית של משרד החינוך, ילדים שחייבים לקבל טיפולים שמגיעים להם על פי החוק ובפועל אומרים להם ולנו- אין. תסתדרו. לגדל ילד עם צרכים מיוחדים זה מרתון, קשה ומאתגר. החיים שלנו מספיק מסובכים. במקום שיעזרו לנו, אנחנו צריכים להילחם על מה שמגיע לנו".
עד כמה גדולה האכזבה מהמועצה האזורית?
טלי: "אכזבה גדולה מאוד בתפיסה שלהם. אמנם יש המון מילים יפות, הבנה, אמפתיה, אבל במבחן התוצאה הם מצליחים לשנות מאוד לאט ולא באמת רואים אותנו. גורם בכיר במועצה אמר לי שהם מפחדים שאם ייכנסו למלחמת אין ברירה הם עלולים להפסיד גם את מה שיש. לא ממש ברור לי מה הם יכולים להפסיד אם בפועל אין. המועצה לא נעמדה בשום שלב על הרגליים האחוריות. התחושה היא שאף אחד לא באמת עומד מאחורינו ואנחנו נשלחים לעשות את המלחמות שלנו לבד. האם יתכן שיש הורים לילדים בכיתה ח' שבחרו לשלוח את הילדים שלהם לקבל מענים במקומות אחרים ולא לידם? הלו, מדינת ישראל מישהו שכח אותנו?".
ואם תהיתם למה בכל זאת המשפחות האילתיות לא מעבירות בחזרה את ילדיהם ללמוד באילת, על זה אומרת בריל: "ילדי חבל אילות משובצים אחרי עיריית אילת מסיימת לשבץ את ילדיה, ויותר מפעם אחת מתקבלת התשובה "אין מקום". גם אנחנו שעברנו לכאן קיבלנו את התשובה הזו. נכון שכמעט תמיד זה מסתדר בסוף, אבל זה מכניס את ההורים שגם ככה לא פשוט להם, למערבולת מיותרת".
ממחוז הדרום במשרד החינוך נמסר: המשרד מייחס חשיבות רבה למענים הטיפוליים עבור תלמידים עם צרכים מיוחדים ומודע למחסור בצוותים פרא רפואיים בכל הארץ וברשויות מרוחקות בפרט.
בתוך כך, הוקמה ועדה בין משרדית, בהובלת משרד ראש הממשלה ובשיתוף עם משרדים רלוונטיים נוספים, בהם משרדי הבריאות, החינוך והרווחה, כדי לגבש תכנית להתמודדות עם המחסור הארצי בכלל המגזר הציבורי.
צוותי החינוך מקבלים הדרכה מותאמת בתחומים שונים באמצעות מומחי תחום, כדי שיוכלו לתת מענה לתלמידים ולהשלים עבורם את הטיפולים הנדרשים להם בהיעדר מטפלים. בד בבד המשרד פועל לאיוש המשרות.
אשר לבית הספר בחבל אילות, יצוין כי יש בו 3 כיתות חינוך מיוחד ולשלושתן יש מחנכות וסייעות.
נוסף על כך הוקצו להם שעות תגבור כדי שהתלמידים יקבלו מעטפת רחבה ככל שניתן.
מהמועצה האזורית חבל אילות נמסר: המועצה שמה את נושא החינוך על היבטיו הרבים בראש סדר העדיפויות ומושקעים בו משאבים כלכליים ואנושיים רחבים. במועצה ובמרכז הקהילה נעשות פעולות רבות לקידום תחום החינוך המיוחד בתוך מערכת החינוך וגם בהיבטים קהילתיים וחברתיים.
לעצם השאלות שעלו בנושא החינוך המיוחד בחבל אילות, ישנה מצוקה משמעותית ברמה הארצית בכלל וברמה המקומית בפרט באיוש תקנים במקצועות פרא רפואיים במערכת החינוך. המועצה נמצאת בעניין זה בקשר רצוף עם משרד החינוך, מתי"א אילת וכל שאר הגורמים הרלוונטיים. הצורך ברור ומוסכם, התקנים קיימים ונעשים מאמצים לאייש אותם.
כל הצעדים שנעשו ונעשים, מטרתם אחת - שכל ילדה וילד עם צרכים מיוחדים המתחנכים בחבל אילות יקבלו את סל המענים המיטבי והמתאים להם ביותר.
השאיפה של המשפחות לקבל מענים טובים לילדיהם, משותפת להן, למועצה ולכלל השותפים. נמשיך ונתמיד בשיח אישי וישיר בין אנשי מערכת החינוך לתלמידים ולהוריהם, במטרה למצוא את הפתרונות הטובים ביותר לאתגרים שעולים. ■
יש לכם דיווח, תמונה או וידאו? טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
