נדחה ערעורו של תושב אילת שהורשע באונס בתו הקטינה של חברו הטוב, שהלין אותו בביתו. המדובר בילדה שהפגיעות המיניות בה החלו מאז היותה בת שמונה והן נמשכו עד לגיל 12. לאורך השנים אנס אותה חברו של האב בחדרו הצמוד לחדר האב בדירה הקטנה אותה חלקו.
על פי המפורט בכתב האישום, המערער ואביה של נפגעת העבירה, התגוררו בדירה מחולקת, כאשר בין חדרו של האב לחדרו של המערער הפריד קיר משותף. בין השנים 2015-2011, בעת שהיתה נפגעת העבירה קטינה בגילאי 12-8, ביצע בה המערער שורה ארוכה של עבירות מין. המערער לא הכחיש כי הוא מכיר את נפגעת העבירה, וכי במהלך ביקוריה אצל אביה, היא הגיעה גם לחדרו-שלו, המצוי כאמור בדירה משותפת; עוד הודה המערער, כי גם לאחר שחדל להתגורר בחדר הצמוד לחדרו של אבי נפגעת העבירה, הוא נפגש עמה מספר פעמים. לצד זאת, כפר המערער בעבירות המיוחסות לו.
ב-30.4.24 הורשע המערער במיוחס לו ונגזרו עליו 16 שנות מאסר הפועל בניכוי ימי מעצרו וכן קנס בגובה 170 אלף שקל לנפגעת העבירה. על גזר דין זה הוגש ערעור לביהמ"ש העליון שנדחה (16.6).
בדחותם את הערעור, קבע הרכב של שלושה שופטי עליון (סולברג, ברק ארז ורונן), כי: "טענות המערער נגד הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי מושתתות, רובן ככולן, על ניסיון לשכנענו לזנוח את ממצאי המהימנות של בית המשפט המחוזי – הן ביחס לעדות נפגעת העבירה, שכאמור נמצאה מהימנה; הן ביחס לעדות המערער, שנקבע כי אינה מהימנה. תחת ממצאים אלו – מבקש המערער כי נאמץ מסקנות הפוכות. כפי שציינתי, ניסיונות המערער לאתר סדקים וסתירות בגרסתה של המתלוננת, לא החלו לפנינו, במסגרת ערעור זה; טענותיו אלו, נדונו בהרחבה יתרה ונדחו במפורש בפסק הדין של בית המשפט המחוזי". על כך קבע העליון כי אינו נוהג להתערב בקביעות מסוג זה.
כמתואר בהכרעת הדין, נפגעת העבירה מסרה עדות "מפורטת, ברורה וקוהרנטית" על אודות המעשים; עדותה, כללה אף תיאור "מפורט ואותנטי" של תחושותיה ומחשבותיה בזמן אמת – באופן מעורר אמון. בדין ובצדק ציין בית המשפט המחוזי כי "תיאורים אלה מבטאים באופן מובהק, מפורט ואמיתי עד כדי כאב את המעשים הקשים שביצע בה [המערער]. האמת עולה באופן מובהק מתוך תיאורים אלה"; אכן, ניכרים דברי אמת. כמו כן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי לפערים מסוימים בגרסת נפגעת העבירה, "אין משמעות ראייתית מכרעת", בשים לב לקיומו של "גרעין מוצדק של אמת".
"כמו כן, לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את טענות המערער ביחס לתדירות המעשים; זאת, בהתחשב בדפוס החוזר של המעשים, שיש להניח כי היקשה על נפגעת העבירה לחרוט בזיכרונה כל מקרה ומקרה".
ביהמ"ש המחוזי קבע את טווח הענישה במקרים חמורים של אונס קטינים ברף שנע בין 4-18 שנות מאסר, כאשר במקרה הנוכחי הוא התחשב לדבריו בגילו המבוגר של העבריין (בשנות הששים לחייו) וכן ציין כי אינו זוקף לחובתו את כפירתו באשמה ובניהול המשפט במלואו.
השופטים סיימו: "מעשיו החמורים של המערער – מזוויעים, נוראיים; הפגיעה המתמשכת – הותירה בנפגעת העבירה את רישומה הקשה. אבקש לחתום בכתב, את שאמרנו לנפגעת העבירה בעל פה, בדיון לפנינו: ראינו את התמודדותך הקשה; נחשפנו לאומץ לבך. נאחל כי ימצאו בך הכוחות, עם כל הקושי, להשתקם ולהמשיך לחיות חיים מלאים.
כאמור, הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי – מנומקים היטב, אינם מצדיקים את התערבותנו. אין אלא להצטער, כי גם כשניתנה למערער הזדמנות נוספת להכיר בחטאו ולקבל אחריות על מעשיו הרעים – בחר הוא להחמיצהּ".
■
יש לכם דיווח, תמונה או וידאו? טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
