מדובר באחד הפילים הלבנים המפורסמים של אילת – מתחם הקרולינות בחוף הדרומי. אחד השטחים הפתוחים הלא מפותחים האחרונים בחוף הדרומי, שמשווע לייעוד. בעיריית אילת ניסו להפעילו בעבר כחניון במסגרת הסכם הפעלה שחתמו מול רמ"י, אך הדבר לא עלה והמקום נותר בשיממונו. בשנים האחרונות מבקשת עיריית אילת באמצעות חכ"א לקדם במקום הקמת מיזם מלונאי בסגנון גלמפינג יוקרתי. כשהיא מצוידת בברכתו של המינהל, חכ"א פרסמה מכרזים להפעלת המקום ומלונות דן וחוות הגמלים מאילת זכו בהסכם ההפעלה במשותף, אלא שמאז הזכיה במאי 2021, תקוע קידום המכרז מאחר ורמ"י אינה מאשרת את ההתוכנית בטענה כי זו אינה הולמת את התב"ע של השטח המאפשר הקמתו של קמפינג עממי בלבד. הויכוח כאן אינו רק על הגדרת המילה קמפינג, האם כוללת היא את המילה גלמפינג (כפי שסבר המחוזי בהליך על מלון בנחל שלמה, שכעת מצוי בערעור בעליון) אלא היא על האפשרות לשווק את המקום בפטור ממכרז. לטענת רמ"י, מאחר והבנייה תאופיין כבנייה מלונאית לכל דבר, הרי שמן הדין כי רמ"י תוציא את השטח למכרז מטעמה ולא באמצעות עיריית אילת וגופיה.
מכתב התביעה שהוגשה בינואר השנה, עולה, כי לעיריית אילת תוכניות גדולות עבור השטח כחלק מתוכנית "עין סוף", לחוף הדרומי. בין רמ"י לחכ"א נחתם הסכם הרשאה ביחס לשטח שתוקפו פג ב-27.1.23
ב-28.11.17 הודיע מנהל מרחב דרום של רמ"י דאז לעירייה כי בהמשך לסיכום ישיבה בנושא, ככל שהעירייה תקים את הפרויקט המתוכנן על ידה במקרקעין, בכוונת מרחב דרום להמליץ להנהלת רמ"י לפעול לחתימתו של הסכם חכירה ארוך טווח בתום תקופת ההרשאה.
בהמשך קיבלה רמ"י החלטה בנובמבר 2019 להאריך את הסכם ההרשאה של העירייה בשטח ב-21 שנים נוספות. בעירייה טוענים כי החלטה זו נבעה מתוך רצונה של רמ"י לקדם את המיזם המלונאי במקום.אלא שבפועל ההחלטה לא הבשילה לכדי חתימה על הסכם הארכה, ולמעשה אין כיום הסכם הרשאה לעירייה בשטח. "כל פניות התובעת והעירייה לרמ"י בדרישה לחתום על הסכם הרשאה חדש, בהתאם להחלטתה, לא נענו ועל כן לא נותרה בידי התובעות הברירה, זולת הגשת התביעה דנא". חכ"א מפרטת כי הוציאה כספים על סמך הבטחת רמ"י, פרסמה מכרזים בהם יש זוכים וציינה כי היא חשופה בפניהם לתביעות בגין נזקים שנגרמו להם מהגשת המכרז.
חכ"א והעירייה דורשות צו שיצהיר כי ההתחייבות שקיבלו מרמ"י להארכת חוזה ההרשאה תהפוך חלוטה ויוצא צו עשה שיחייבה לחתום על הסכם הרשאה ל21 שנים החל מיום 27.1.23. כן מתבקש ביהמ"ש לקבוע כי חכ"א תהיה זו תפעיל את חוזה ההרשאה בפועל בשטח. בעירייה מציינים כי גם ניסיון ליזום הליך בירור מול רמ"י בפני הממונה על המחוז במשרד הפנים, לא צלח.
עם זאת, עמדתה של רמ"י שונה בתכלית. בכתב הגנתה היא מסבירה כי היא כבולה בתב"ע החלה על השטח, המגבילה את הפעילות בו לצרכי קמפינג עממי בלבד, בעוד שהתוכנית אותה מבקשת הרשות לקדםנה של מלון גלמפינג יוקרתי שאינו נופל בגדר התב"ע המאושרת, ובוודאי שאינו יכול להינתן בפטור ממכרז, שעה שמתחמי מלונאות באילת מוצאים במכרז כחוק.
"לדאבון הלב המיזם חורג מההרשאה כפי שאושרה ומהיקפי הבינוי המותרים. בנסיבות אלו, לא הועברו לתובעות שומה והסכם לחתימה. .התובענה לא מצביעה על עילה לחייב את הרשות, שתפקידה שמירה על המקרקעין, ליתן לתובעות מקרקעי ציבור לשימוש ארוך טווח בפטור ממכרז עת הסתבר שהשימוש שיעשה בהם לא תואם את מטרת ההקצאה כפי שאושרה".
הרשות מדגישה כי היא " לא מתנערת מהחלטתה ,אך אין ביכולתה לעצום את עיניה ולתת יד לקידום מיזם שלא תואם לה."
בהמשך מפרטת רמ"י כי בשטח קיימת תב"ע המאשפרת בינוי של 863 מ"ר, של קמפינג יביל, בעוד שעירייה מבקשת לבנות מיזם מלונאי עם מבני קבע בהיקף בינוי של 3,000 מ"ר. "המדובר בהבדל משמעותי, לא רק בהיקף אלא בעיקר במטרה לשמה נמסרו המקרקעין מלכתחילה בפטור ממכרז", נטען בכתב ההגנה.
ברמ"י לא מסתפקים ומפנים אצבע מאשימה לעירייה: "לדאבון הלב, התנהלות התובעות, הן בפרסום מכרז לצדדים שלישיים שלא עולה בקנה אחד עם. מהות ההרשאה שאת הארכתה ביקשו וטרם אושרה סופית ברשות, והן בהצגת הדברים בכתב התביעה, עולה כדי חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים".
ברמ"י מזכירים נשכחות כי המקום הוקצה לעיריית אילת בפטור ממכרז בשנת 1976 למטרת הפעלת חניון ציבורי. בשנת 2022 חדל המקום לפעול ומאז הוא נטוש, כאשר ניסיונות הצדדים לחדש את העסקה העלו כאמור חרס. רק ב-2016 נחתם ההסכם האחרון למטרות "חניון ציבורי קמפינג" שתוקפו לשמונה שנים ואף הוא פקע כאמור ב-2023 ולא חודש מאז. הרשות אינה מתכחשת להחלטה שלקחה לפיה היא נכונה להאריך את ההרשאה הקיימת בשטח ל-21 שנים נוספות, אלא שלדבריה, מהלך 2022, נודע לה במקרה מהתקשורת, כי המכרז בו זכו מלונות דן וחוות הגמלים באמצעות השותפות דן גו באילת, הוא לבניית מלון גלמפינג יוקרתי בהיקף בניה עצום שראינו לפי מטרות התוכנית והסכם ההרשאה. בין היתר יכלול המתחם המתוכנן מבנה מרכזי מבינוי קשיח שישמש כאזור ישיבה ואוכל להופעות ומרכז אטרקציות וספורט ימי. כמו כן מדגישים ברמ"י כי לאור אופי ההרשאה (מבנים יבילים) הם לא אישרו חכירה לדורות אלא רק הרשאה לתקופה מוגבלת. "ברור כי הפרויקט העתידי אותו מקימות התובעות לא תואם את מהות העסקה כפי שהובאה לאישור בהנהלת הרשות". טוענים ברמ"י, ומסרבים להעניק את השטח בפטור ממכרז לצורך זה, ואף מבהירים, כי תוכנית "עין סוף" של עיריית אילת, היא לא יותר מקונספט רעיוני וכי למעשה כלל אין המדובר בתוכנית בעלת מעמד סטטוטורי "והיא אינה יכולה לשמש בסיס להקצאת מקרקעין".
"יובהר כי הקצאת קרקע למלונאות בעיר אילת נעשית רק באמצעות מכרז פומבי .תקנות חובת המכרזים מאפשרות הקצאת קרקע למטרת מלונאות בפטור ממכרז על פי המלצת משרד התיירות חלות רק באזורים שאינם מבוקשים למטרת תיירות ,ואילת לא נכללת ברשימה זו", נכתב.
בבסיס ההסכמה העקרונית של רמ"י עמדה תוכנית סטטוטורית אחרת שאמורה היתה לשנות את התב"ע כולה בחוף הדרומי באילת. שמה של התוכנית "נחל שלמה", והיא היתה אמורה לכלול שטחים נרחבים לא מפותחים לאורך קו החוף הדרומי ולאפשר את הגדלת הבינוי בהם. אלא שתוכנית זו נגנזה בסופו של דבר בשנת 2017, ולימים היא תוחלף ביולי-2021 במסמך עב כרס שעוסק במדיניות הבינוי והפיתוח של החופים הדרומיים באילת, מסמך שזכה לקיטונות של ביקורת ואופסן אף הוא באמתלה של "טיוטה", לדוח רשמי שלא פורסם עד היום.
נקודה נוספת העולה מכתב ההגנה של רמ"י, היא הטענה לפיה בעיריית אילת פנו בתחילה לולחו"ף (הועדה לשמירה על הסביבה החופית) על מנת שזו תאשר את הבינוי הנרחב של 3,000 מ"ר בשטח ואולם בהמשך, חזרו בהם בעירייה מהצורך לפנות לולחו"ף והדיון בנושא לא נערך. בעירייה הסבירו את העדר הרלבנטיות של הולחו"ף בכך שהם נסוגו מהרעיון לבנות במקום כפר נופש והסתפקו בהקמת מחנה קמפינג המותר בתב"ע ואינו מצריך אישור מיטוחד של הולחו"ף. ברמ"י דוחים את הטענה ומפנים לכך שבבקשה הראשונית שהגישה העירייה לולחו"ף היא מתייחסת לתוכנית המוצעת בשטח הקרולינות כבקשה לשימוש חורג במקרקעין. "כמו כן לא ברור מדוע לשיטת התובעות התייתר הדיון בולחו"ף שעה שלתכנית "עין סוף" אין כלל מעמד סטטוטורי. זאת ועוד.עמדת התובעות כעת לפיה אין צורך בשימוש חורג ,עומדת בסתירה לאימוץ הגורף בעבר של חוות דעת הטוענת שהיתר כזה נדרש", נכתב בכתב ההגנה של רמ"י.
אלא שהאירוע הנוכחי נערך כשברקע מתנהל הליך דומה שונה שכבר התגלגל בערעור לבית המשפט העליון, ולכל הצדדים ברור כי כל החלטה בהליך ההוא, תשפיע על ההליך הנוכחי. ההליך האחר הוא ערעור שהגישה רמ"י על פסיקתו של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, שקיבל את עמדת יזמי המלון בנחל שלמה באילת, וקבע כי יש לפרש את המונח קמפינג ככולל את המונח גלמפינג. השוני בין המקרים הוא ששם כבר החלה הבנייה בשטח ונעצרה לאחר שנטען בנוסף לחריגה מההיתר גם בחריגה מהיקפי הבנייה המאושרים במקום.
ב-13.2.23 הוציא העליון צו ארעי, המעכב אתביצוע פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע, שמצא כי יש להכשיר את מכרז הגלמפינג שבנייתו החלה לפני כשלוש שנים בנחל שלמה באילת, והיא מעוכבת כבר מאז 2021, אז עצר מינהל התכנון את הבניה במקום בטענה כי היא חורגת מההיתר.
את הערעור לעליון הגישה היועמ"שית לממשלה, ביחד עם הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י), על האופן בו הוצא ההיתר מלכתחילה בוועדה המקומית בעיריית אילת. בנושא זה אף נפתחה חקירת משטרה שטרם נסגרה.
לטענת רמ"י, בעוד שהתב"ע במקום מאפשרת להקים אכסון מסוג אוהלים, התוכנית שהוגשה הינה עבור מלון בנוי. לאור כך נדרשו היזמים לתקן את התוכנית משהגיעה לראשונה לוועדה המחוזית, ולאחר דין ודברים ומספר ישיבות לא קלות, זו אכן תוקנה למלון גלמפינג קרי: שקירותיו בד הנתמך בקונסטרוקציית עץ, עם דופן אחת מזכוכית ובה דלת עץ וחלון. בעיריית אילת תמכו באישור הפרויקט, אך ברשות מקרקעי ישראל ובמשרד היועמ"ש לממשלה סירבו לאשר את התוכנית למלון, אף שזו אושרה בשנית בוועדה המקומית בעיריית אילת ואושרה אף בידי יו"ר הוועדה המחוזית. היועמ"ש ורמ"י טענו כי פרשנות מושג אוהלים אינה מאפשרת הקמת מתחם גלמפינג טענה זו נדחתה כאמור (13.12), על ידי ביהמ"ש המחוזי. ■
יש לכם דיווח, תמונה או וידאו? טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
