ביהמ''ש באילת הוציא צו הרחקה לעורכת דין שאיימה לתבוע שכנה - המחוזי הסביר לו שהוא טועה!

מאת: ניר אמיתי ● צילום: אילוסטרציה ● 31/7/2024 15:26 ● ערב ערב 3183
ביהמ"ש המחוזי ביטל צו הרחקה שהוצא כנגד תושבת אילת בביהמ"ש השלום בעיר, במסגרת סכסוך שכנים, לאחר שקבע כי לא היה מקום מלכתחילה לסווג את מעשי השכנה, עורכת הדין, כ"איום"
ביהמ''ש באילת הוציא צו הרחקה  לעורכת דין שאיימה לתבוע שכנה -  המחוזי הסביר לו שהוא טועה!
מותר לעו''ד לומר ''אל תתעסק איתי אני עו''ד''!

   בין שתי שכנות באילת התגלע סכסוך שהוביל את האחת לדרוש צו הרחקה מהשנייה. ביהמ"ש השלום באילת מצא להיעתר לבקשה ועל מנת שתהיה אפקטיבית הוציא צו הרחקה הדדי בין השכנות המסוכסכות, אלא שבעוד שאחת מהשתיים, לא ערערה על הצו שהפך חלוט בעניינה, החליטה השנייה, עורכת דין במקצועה,  לערער על הצו שכן חשה כי הוא מוצדק. בקבלו את ערעורה, קבע שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, סגן הנשיא אריאל ואגו, כי: "בימ"ש השלום ראה צורך במתן צו הדדי כאמור ( למעשה- הארכת תוקפם של צווים שניתנו במעמד צד אחד ב- 180 יום), מתוך ראיה, שאלה יועילו למנוע חשש מהסלמה נוספת של סכסוך השכנים, שהביא להגשת הבקשות ההדדיות.
   זיקוק טענותיה של המשיבה כלפי המערערת, כעולה גם בבירור מהשלמת הטיעון המעדכנת, מעלה, כי היא רואה משום הטרדה מאיימת כלפיה בשני עניינים : הפרעה לשלוותה בכך שבנה הפעוט של המערערת "מכדרר" מעל דירתה בכדור משחק וגורם לרעש, ואף בשעות לא מקובלות, וכן- היא נענתה לפניותיה בצורה מאיימת, עת, המערערת אמרה לה דברים בסגנון: את לא יודעת עם מי יש לך עסק- אני עורכת דין.
   יוטעם, כי בימ"ש השלום לא קבע, עובדתית, כי ההפרעה הלכאורית, אשר הילד הקטן גרם, עם הכדור, נעשתה באורח מכוון ויזום, מטעם המערערת, בכדי להטריד את המשיבה.
   אם כן- מדובר בסוג של מטרד רעש, אשר, ככל שהוא מוכח, יכול להקים זכות לסעדים "רגילים" במשפט האזרחי, כגון תןבענה לצו מניעה או תביעת פיצוי. ייתכן, גם, שניתן להגיש תלונה לרשויות האכיפה, ועוד.
   השימוש, האולי מתנשא, בהשכלה המשפטית ובתואר עו"ד, לכאורה, כדי להרתיע את המשיבה מתלונות על הרעש, או מנקיטת צעדים אחרים כנגדה, ספק רב אם עולה כדי איום, ומכל מקום- אינו מקים בסיס  נסיבתי סביר להנחה ,כי המערערת עלולה לשוב ו"לאיים" על המשיבה, כדרישתו הקוגנטית של ס' 2(א) של החוק. בלית כך- לא מאפשר החוק מתן צו.
   לשון אחר- המעשים המיוחסים למערערת, מלכתחילה, אינם עולים כדי "הטרדה מאיימת", אשר התרופה בגינה יכולה להינתן באמצעות החוק דנן.
   כעניין של מדיניות, יש לשמור על "גבולות גזרה", שרק בתוכן יינתנו צווים להגנתו של קורבן ההטרדה המאיימת. במקרים שמחוץ לגבולות אלה- יופנה הנפגע לסעדים אפשריים במסלולים החקוקים האחרים.
   למשיבה לא קמה עילה לקבל סעד לפי החוק הספציפי מושא דיוננו. לכן- דין הערעור להתקבל בשל כך, והצו המופנה כלפי המערערת- דינו להיבטל".
   על המשיבה הוטלו הוצאות בגובה 2,000 שקל. ■


יש לכם דיווח, תמונה או וידאו? טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ


רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש