זילי גרוסמן לקראת יום ההתרמה ללתת באילת: ׳׳גם אם קשה נרים ידיים? נשאיר את האנשים למות?׳׳

   אומרים שכשנותנים מכל הלב, כל שקל נחשב. זה בדיוק מה שאתם אמורים לעשות ביום שלישי הקרוב (24/9), ביום ההתרמה השנתי המיוחד של עמותת לתת באילת- בית רפאל בניצוחה של המנכ"לית והמייסדת זילי גרוסמן. כמו בכל שנה, גם השנה, יקדיש רדיו אילת  FM102 כמעט את כל יום השידורים (בין השעות 8:00-18:00) לטובת העמותה הנפלאה הזו שידה בכל הקשור לעזרה לזולת ולנצרכים באילת. 
   השנה, אפילו יותר מתמיד, נעמדו זילי ומתנדבי העמותה היכון עם פרוץ המלחמה וסייעו רבות למפונים שהגיעו לאילת ולחיילים וכל זאת לצד המשך הדאגה היום יומית הבלתי פוסקת לתושבי העיר. כי במקום בו הרשות המקומית והרשויות במדינה לא מסוגלות, עמותת לתת עושה.

יום של תודה והתרמה

   כמו בכל יום התרמה מאז החלה המסורת בתחנת הרדיו המקומי, גם הפעם יתארחו באולפן שורה של אורחים שלא רק יכניסו את היד לכיס, אלא גם יתרימו ויסייעו לאגודה לעבות את התקציבים. כי עם כל הכבוד ל-150 אלף ש"ח תקציב עירוני, 180 אלף ש"ח תקציב קרן הידידות, תרומות קרן אנונימית מארצות הברית שדואגת לסנדוויצ'ים שמועברים בכל בוקר לילדים ולחברה הכלכלית שמכניסה את היד לכיס ותורמת כ – 50 אלף ש"ח, זילי גרוסמן מנסה תמיד למצות את כל היכולות כדי להשיג עוד על מנת שיהיה לתת יותר. אם תשאלו אותה, היא תאמוד את סך שווי ההכנסות השנתיות של העמותה (ולא רק בשווי כסף) בכ-7 מילוני שקלים. אלו מגיעים בשווי אוכל על ידי ד"ר פיתה, שיבולים, מאפיית דודו, תרומות חנויות הירוקות, בתי המלון שמעבירים אוכל, הסופרפארמים ומי לא?
   "ביום ההתרמה השנתי אנחנו בעיקר אומרים תודה לכל הקהילה באילת שהיא שותפה אמיתית שלנו לדרך", אומרת השבוע זילי גרוסמן שהקימה את העמותה שהפכה לחלק בלתי נפרד מהנוף האילתי לפני כ24 שנים. "נארח ברדיו תורמים חשובים שלנו ונודה להם, נארח תושבים שנעזרים על ידינו וכמובן שנגייס תרומות וחשוב לציין שכל שקל נחשב. זה יהיה יום שמח", היא מבטיחה. "ביום המיוחד הזה בשנה אני רוצה לשתף את כל התושבים בעשייה, אחרי הכל כל תושבי אילת שותפים לעשייה של בית רפאל. מי בתרומות, מי בעזרה בהובלה, בהתנדבות במקום, בהבאת רהיטים, בגדים, בהכנת סנדוויצ'ים ועוד. אני רוצה לספר לכל השותפים הנהדרים שלנו כמה טוב העשייה שלהם עושה ולאן הכל הולך", אומרת גרוסמן.
   בשנה שעברה נאספו בסיום יום ההתרמה כ - 140 אלף ש"ח, כולל 50 אלף ש"ח תרומת החברה הכלכלית בניצוחו של אבי כהן. אני שואלת את זילי לאיזה סכום היא רוצה להגיע השנה והיא עונה: "לא מעניין אותי הסכום. אני רוצה שכל מי שפונה אלי בבקשת עזרה יוכל לקבל".

מפעל חיים

   זילי גרוסמן הייתה בת 34 כשהחליטה לסגור את משרד הפרסום שלה, להוריד את קצב החיים ופתחה את חנות הבגדים שלה במרכז רכטר. מהר מאוד הפכה החנות מוקד עלייה לרגל לנשות אילת עד שביום בהיר אחד הגיע למרכז אליאס בוגנים, הומלס, שגסס בקרבת מקום. "למי לא התקשרתי וביקשתי עזרה עבורו אבל לאף אחד לא היה אכפת ממנו", מספרת זילי בכאב. "אז שלחתי אותו בכפייה לבית החולים לקבל טיפול אבל ביום למחרת הוא ברח וחזר למרכז. ככה הגעתי לרדיו המקומי שישב ליד החנות שלי. ביקשתי מהמנהל דאז, גיא מרקמן, לזעוק לעזרה ברדיו. התחננתי שיעזרו לו. אמרתי שהוא ימות אם לא יקבל עזרה. בעירייה הבטיחו לעזור, אבל בפועל אף אחד לא בא. ביום ראשון בבוקר כשהגעתי לחנות גיליתי שבבוקר שבת אליאס נפטר. קיימנו לו הלוויה מכובדת בעיר ורבים הגיעו ללוות את ההומלס של אילת בדרכו האחרונה. מאותו מקרה, הבוטיק שלי והרדיו היו מוצפים בבקשות עזרה ובקשות תרומות. אז התחלתי עם פינת עזרה ברדיו וזה הפך מהר מאוד לתוכנית ומכאן הדרך להקמת העמותה הייתה קצרה. בשנת 2000 הוקמה עמותת לתת באילת כשזמן קצר אחר כך חנניה דריהן תרם את המקום בו שוכן עד היום בית רפאל לעילוי נשמת אביו רפאל", נזכרת זילי גרוסמן איך הדברים התגלגלו. מאז הפכה עמותת לתת באילת- בית רפאל לשם דבר בעיר, כשנזקקים רבים מוצאים כאן את המענה שהם לא מקבלים ברשויות השונות. מעל כל אלו מנצחת ביד רמה על העשייה זילי גרוסמן, שלמרות כל השנים האלו מברכת בכל יום מחדש על כך שלמרות כל הקושי היא עדיין לא שחוקה ובטח שלא נשברת. גם כשהיא צריכה להילחם על כל שקל מחדש, גם כשלפעמים נדמה לה שאין לה תקציבים ולא ברור לה איך זה יימשך.

   אז למה את לא מרימה ידיים ודי? אני תוהה וזילי פוסלת את הרעיון על הסף: "אף פעם אין לנו, אבל תמיד אנחנו מצליחים לגייס תרומות מכל העולם וממשיכים לתת באהבה. נפלה בחלקי הזכות לנצח על מלאכת הקודש הזו לה שותפים רבים וטובים. גם אם קשה נרים ידיים? נשאיר את האנשים למות? אני עושה עבור האנשים האלו באהבה גדולה כי אם לא אנחנו, אין מי שיעשה את הדברים עבורם".

לא ישברו אותי

   השיר שנבחר השנה ללוות את יום ההתרמה לעמותה ולא במקרה הוא השיר ׳לא ישברו אותי׳ של יהורם גאון.  זה בדיוק מה שזילי מרגישה בכל יום מחדש כשהיא נאלצת לא רק להתמודד מול המחסור והרצון לגייס כמה שיותר לטובת מי שצריך, אלא גם מול הרשויות שלפעמים נדמה שרוצות להעלים אותה. אבל זילי לא נעלמת לשום מקום וכמו שהיא מבהירה - אף אחד גם לא ישבור אותה. עובדה. כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה קשיים ואף על פי כן עשייה רבה. "אם לא הייתי בן אדם מאוד שמח, היה לי מאוד קשה להכיל את המצב", היא מבהירה השבוע. "למרות כל הקשיים אני רואה את הטוב ומודה בכל יום שזכיתי ובגדול".

יש לכם דיווח, תמונה או וידאו? טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת