פרידה עצובה מהתנין קלרנס

   זה קרה ביום ראשון כשתנין בגן החיות התנ"כי תקף את המטפל שלו ופצע אותו קשה. מאבטח בגן החיות ירה בתנין והרגו כשהוא מציל את חייו של המטפל שמצבו עדיין מוגדר קשה. רק בהמשך התברר כי התנין התוקף הוא לא אחר מאשר התנין האילתי קלרנס, אותו תנין שגדל בבית משפחת מוריס האילתית והיה לחלק בלתי נפרד מנוף הילדות, לא רק של בני המשפחה המגדלת, אלא גם של ילדי אילת באותם ימים שהתחביב הגדול שלהם היה להגיע לבית המשפחה ולהציץ בתנין מבעד לחרכי הגדר.

אירוע טראגי

   ביום ראשון שהתה יוני בירושלים ולא שמעה על המקרה בגן החיות. רק כשהתחילה לקבל טלפונים מחברות שסיפרו לה על התנין שתקף את המטפל הצמוד שלו, התחילה יוני לחשוש שמא מדובר בתנין של המשפחה. "את יודעת, לפעמים קורים בחיים דברים שאת מצליחה לפרש רק בדיעבד", אומרת יוני ומספרת כי התחילה לכתוב ספר לכל המשפחה על התנין האהוב שלהם. "אין לי מושג למה, אבל החלטתי לקחת את הדפים איתי לירושלים בתקווה שאולי יהיה לי זמן להמשיך לכתוב", מספרת יוני שממהרת לציין: "לא ברור לי איך חשבתי שבזמן השתלמות של המתנ"ס יהיה לי זמן לכתוב, אבל לקחתי איתי את הדפים. בשעה 9:30 בבוקר נשפכו לי מים על כל הדפים. מיהרתי לפרוש אותם אותם לייבוש. בדיעבד, זו בדיוק הייתה השעה בה קלרנס נורה", היא אומרת בכאב ומספרת על השתלשלות מקרים טראגית שככל הנראה גרמה לתנין שלהם לתקוף. "קלרנס לא היה כזה. הוא גדל בבית המשפחה שלנו ולא היה תוקפן. היה שם אוסף של דברים שגרמו לו לתקוף. אחת לכמה זמן נכנס לאזור הבריכה של התנינים גנן שמפעיל מכונת גיזום. כך שהיה שם רעש. יחד עם זה, התברר שהמטפל שלו החליק לתוך הבריכה וכשקלרנס הרגיש שמשהו נופל פנימה האינסטינקט שלו היה להגן על שתי הנקבות שאיתו ולתקוף. לצד האבל הפרטי שלנו על מותו של קלרנס, אנחנו מתפללים לשלומו של המטפל הצמוד. הוא איש מדהים, איש משפחה וכולנו תפילה שייצא מזה וכמה שיותר מהר". 
   על הנסיבות שגרמו לירי בקלרנס, אומרת יוני: "אנחנו כמובן מבינים את הצורך הבלתי נמנע שהיה לירות בו ולהציל את חייו של המאבטח, אבל גם ההבנה הזו וגם התקווה שהמטפל ייצא מהמקרה בטוב, לא גורמות לנו להיות עצובים פחות על מותו של קלרנס. גדלנו איתו. הוא היה בן משפחה לכל דבר ולעולם לא היינו מאמינים שזה יהיה סופו. תנין כזה יכול לחיות עד גיל מאה. כשהעברנו אותו באישור של אבא כמובן לגן החיות התנכ"י היינו בטוחים שבמקום כזה בו יהיו לו כל התנאים הטובים למחייה הוא ימצה את חייו ויחייה עד גיל מופלג. זה סוף טרגי ועצוב", אומרת יוני.

היסטוריה זוחלת

   דוקטור רג'ינלד מוריס, מי שהיה הרופא הראשון באילת, ידע הרבה חוויות וטיפולים חובקי עולם ואזור. באחד המקרים בהם טיפל בחולה במצרים, הוא קיבל ממנה סלסלה קטנה ובה שני תנינים. דוקטור מוריס הביא איתו את התנינים הקטנים לאילת, תחם להם שטח בדירת הקרקע של המשפחה ומאז היו לחלק בלתי נפרד מנוף ילדותם של ילדי הבית. זמן קצר לאחר שהגיעו לאילת, חפר כלב של השכנים שהיה בחצר ביתם של משפחת מוריס בור מתחת לגדר ההפרדה של התנינים ושני הקטנים ברחו החוצה עוד בטרם בני הבית הספיקו לגלות. נהג מונית שדרס בטעות את אחד התנינים הקטנים, הביא אותו בצער לבני המשפחה ואילו קלרנס נמצא בחצר השכנים והוחזר הביתה. מאז היה קלרנס לחלק בלתי נפרד ממשפחת מוריס. אב המשפחה, רג'ינלד ,חפר לו בריכה בחצר ודאג לתחום את שטח גידולו בגדרות חזקים. 
   35 שנים חי התנין קלרנס באילת והיה לחלק מההיסטוריה של העיר. אין ילד או ילדה שגדלו באילת ולא שמעו על התנין. התחביב הידוע של הילדים היה להגיע אל סמוך לבית ולהציץ בתנין מבעד לחרכים. "הוא היה בן משפחה שלנו ואטרקציה לאילתים", נזכרת יוני. אלא שקלרנס רק הלך וגדל עד שבשלב מסוים, הבהירה רשות שמורות הטבע לבעל הבית כי התנין כבר גדול מדי ומסוכן מדי וצריך למצוא לו בית חדש. הפתרון ל'בית החדש' הזה הגיע מגן החיות התנכ"י שהציע להקים במיוחד בריכת תנינים שתקלוט את קלרנס באהבה יחד עם שתי נקבות תנין מחמת גדר. וכך היה, אב המשפחה נתן את אישורו להעברה המתכוננת. ואולם עשר דקות לאחר שהאב נפטר, התקשרו מגן החיות התנכ"י ועדכנו כי הבריכה מוכנה ומבצע ההעברה של קלרנס יכול לצאת לדרך.
   העברת תנין בוגר מאילת לירושלים היה מבצע מורכב. במשך 12 שנים שהה קלרנס בבריכת התנינים בגן החיות התנכ"י, תנין בוגר עם שתי נקבות כשבמשפחת מוריס ממתינים בסבלנות ליום בו יוולד להם נכד תנין. אף אחד מבני המשפחה לא יכל אפילו לתאר לעצמו כי חייו של התנין האהוב שלהם יסתיימו בצורה טרגית שכזו. קלרנס היה בן 48 במותו.

   ביום שלאחר המקרה הם הגיעו לגן החיות להיפרד מקלרנס. מתפללים לשלומו של המטפל הצמוד שלו. "בכל הזדמנות היינו קובעים מפגש משפחתי ליד הבריכה של קלרנס בגן החיות ומקיימים כאן מעין אזכרה לאבא", מספרת יוני בעצב. בקרוב היא כבר תשלים את כתיבת הספר על התנין שלה, מה שבטוח, אם היא חשבה עד השבוע כי סוף הסיפור יהיה: "והוא חי באושר ואושר בבריכת התנינים..." - עכשיו כבר יהיה סוף אחר ועצוב לסיפור שלה.  ■ 

יש לכם דיווח, תמונה או וידאו? טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ

רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת

חדשות אילת והערבה - יום יום באילת