בדרך כלל משננים באוזניו שהכלל הוא כי אדם שעובר עבירת תנועה ובמהלכה נגרמת תאונת דרכים, הרי שהאשם רובץ לפתחו. לכאורה הדברים גם נשמעים הגיוניים, אלא שבמקרה שהתרחש לאחרונה באילת, הגיע כבוד נשיא בית המשפט לתביעות קטנות באילת, השופט עמית יריב, למסקנה הפוכה.
התביעה התייחסה לאירוע שבו רכבה של התובעת נפגע ביוני 2022 בתאונת דרכים עם אופנוע משטרה עליו היה רכוב הנתבע – שוטר בתפקיד. התאונה התרחשה בעת שהתובעת נהגה במסלול השמאלי של הכביש וביקשה לבצע פניית פרסה. בעיצומה של הפניה, פגע ברכבה האופנוע וגרם לו לנזק.
השוטר שיוצג על ידי הפרקליטות בהיותו איש משטרה בתפקיד, טען כי הנתבעת יצאה לפניית פרסה במקום אסור ומבלי לאותת ולכן ביקש לקבוע כי היא האחראית הבלעדית לתאונה ולנזק, אלא שהשופט, אף שהסכים כי פניית הפרסה במקום היתה אסורה, מצא כי השוטר בכל זאת אשם בתאונה.
"לאחר שבחנתי את תמונות מקום האירוע שהציג ב"כ של הנתבע, הגעתי למסקנה, כי עיקר האחריות לקרות התאונה מוטל על כתפי הנתבע, ועל כן - יש לחייבו בפיצוי, תוך קביעת אשם תורם בשיעור מתאים לחובת התובעת. בחינת תמונות הנזק ברכבה של התובעת מלמדת, כי הפגיעות הן בצד הרכב, מצד שמאל באחורי הרכב - מדלת שמאל בצד שמאחורי הנהג ואחורה, לכיוון תא המטען. מיקום זה של הפגיעה מלמד כי גרסתה של התובעת - שלפיה הייתה לקראת סיומה של פניית הפרסה - היא נכונה: אילו הייתה נכונה גרסת הנתבע, כפי שהובאה בכתב ההגנה, היו הפגיעות קרובות יותר לדלתי הנהג, או לפניה. העובדה שהתובעת הייתה קרובה להשלים את פניית הפרסה מצמצמת את המשקל שיש לתת לעובדה שפניית הפרסה נערכה במקום אסור: אילו הייתה הפגיעה נעשית מיד עם תחילת הפנייה, ניתן היה לומר, שהנתבע לא יכול היה לצפות ואף לא היה עליו לצפות את ביצועה של פניית פרסה במקום אסור. ואולם מקום שבו פניית הפרסה כמעט הושלמה, ודאי שהיה על הנתבע להבחין במתרחש בדרך. העובדה שהנתבע פגע ברכב התובעת לקראת סיום הפנייה, מלמדת אחת משתיים: או שהנתבע רכב במהירות מופרזת, שלא אפשרה לו להתאים את נתיב נסיעתו, או שהנתבע לא שם לב למתרחש בדרך. כל אחד משני ההסברים הללו מצדיקים הטלת אחריות על הנתבע לעיקר הנזק. בהקשר זה יש לציין, כי מאחר שמדובר בכביש בן שני נתיבים, ומאחר שאין מחלוקת כי הנתבעת נהגה בנתיב השמאלי, גם הניסיון של הנתבע לעקוף אותה, תוך שהוא מנסה להשתחל לחלק השמאלי של הנתיב השמאלי, משקף נהיגה בלתי זהירה, שיש בה כדי להצדיק הטלת אחריות", נפסק.
לאור כך נקבע כי לתובעת אחריות של 25% אשם תורם לתאונה וכי בקיסוס אלה היא זכאית לקבל את דמי תיקון הרכב ובדיקת השמאי שהסתכמו ביחד עם הוצאות בגובה 500 שקל שנפסקו לטובתה, לסך של 7,111 שקל. עם זאת נדחו ראשי תביעה אחרים שביקשה להשית התובעת על הנתבע כגון דמי ייעוץ משפטי (לא קיים בתביעות קטנות), טיפול רפואי (יש לתבוע את ביטוח החובה) ועלות נסיעות בשל אי שימוש ברכב ועלויות אחזת רכב שלא בשימוש (לא הוכחו). ■
יש לכם דיווח, תמונה או וידאו? טעות בכתבה? כתבו לנו במייל או בווטסאפ
רוצים להיות מעודכנים 24/7? הצטרפו לקבוצת הווצאפ של חדשות ערב ערב באילת
חדשות אילת והערבה - יום יום באילת
